הסופרת <mark>ניטה פרוס</mark> כותבת ספר ביכורים מקסים, משעשע, מענג, נוגע ללב ומבטיח (לפחות לגבי) שמו "החדרנית".

אני יודעת שיש כאלה שהתפעלו פחות ויש כאלה שתהו על הדיסוננס בין המודעות העצמית של מולי גריי, החדרנית, ובין היותה על הרצף (לא ממש אוטיסטית, בקצה הימני של הסקאלה).

החדרנית היה מלא בדמויות קסומות וטובות לב (ברור, לא הקורבן והפושע הערמומי) שעובדים במלון ועוזרים למולי גריי להוכיח את חפותה. יש בספר ה

החיים יכולים להתהפך אצל כל אדם ברגע. וזה לא משנה מי אתה או מה אתה. מהפך טוב - תמיד נעים, עם מהפך רע צריך לדעת להתמודד. וכאן מתחילה הבעיה, כי לא לכולם יש כלים להתמודד עם מה שקורה. בטח למי שמאותגר חברתית.
מולי גרי היא בחורה חכמה, אבל היא לא מבינה הבעות פנים של אנשים, ומסתמכת על מה שסבתא שלה הסבירה לה. זה מקשה עליה להבין כוונות של אנשים וגם מבודד אותה חברתית. החריצות שלה בעבודה כחדרנית מחפה על כיש

משהו בספר הזה תפס אותי, למרות העובדה שהוא לא הכי ייחודי ומקורי בעולם.
הביקורת עלולה להכיל ספוילרים, אומרת מראש.
אז הספר מתחלק באופן טבעי לשתי קטגוריות, אחת היא העלילה עצמה, והשנייה היא הדמות של מולי, המספרת. העלילה עצמה די רגילה, ומעט צפויה. במלון שבו מולי עובדת נרצח אדם, ובתור קורא יש כמה חשודים, אבל אין שום דבר יוצא מגדר הרגיל. אישית, לא היה לי מתח גדול לגלות מי הרוצח, בייחוד שהאדם שנרצח הוא

כתבתי פעם על תסכ"ת שזה ראשי תיבות שאני המצאתי בעצמי והפירוש שלהן זה תסמונת הסופר הכותב על תסמונת. אני מתארת לעצמי שזה מתחיל ככה: יושב לו סופר באירוע חברתי כלשהו, מצומצם או גדול, מנהל שיחה קטנה, הלא היא סמול טוק עם אנשים סביבו תוך שהוא מוטרד קשות מהספר הבא שהוא צריך לכתוב. כבר יש לו עלילה, אבל היא די סתמית, וחסר איזה תבלין מפולפל כדי שיהיה משהו שמקדם אותה מצד אחד ומייצר עניין לקורא מצד שני ואם יש ג

מאוד נהניתי לקרוא את הספר
מולי היא דמות מעולה ומגיעה לה שיהיה לה רק טוב.

הספר מתרחש כמה שנים אחרי הספר הראשון, מולי התקדמה להיות חדרנית ראשית, היא מלמדת את לילי, מתלמדת חדשה בתפקיד. מולי חיה עם חואן מנואל בן הזוג שלה והחיים טובים.
עד שבמהלך אירוע בבית המלון אחד האורחים מת.
שוב מולי מסתבכת עם המשטרה, אבל לא רק היא, אבל הפעם היא עוזרת לחוקרת לפתור את המקרה.

הספר הפעם סיפר את העלילה בהווה ומדי פעם

ספר טוב ומעניין
מאוד נהניתי לקרוא, הספר כתוב מעניין וזורם, הדמות שלה שונה ומיוחדת ורואים את העולם דרך העיניים שלה.

מולי בת 25 היא חדרנית בבית מלון, היא אוהבת את העבודה שלה, היא אוהבת שיש לה מסגרת, שגרה ברורה, היא אוהבת ניקיון וסדר.
היא חיה עם סבתא שלה אבל היא נפטרה ועכשיו מולי נשארה לבד.
היא מתקשה לקרוא מחוות גוף של אנשים, לפרש רמיזות ולהבין מבטים של אנשים.
היא מתקשה להבין מתי צוחקים איתה או עליה

ספר נחמד , קליל , לא מצריך יותר מידי מחשבה או התארגנות,
הייחודיות שבו זו הדמות הנהדרת של החדרנית - מולי גריי, בחורה מיוחדת על הספקטרום, עם הבנה חלקית של מצבי התנהגות וקודי התנהגויות, בחורה יסודית ובעלת תבניות קבועות, אבל, מתנהלת בחוכמה והידועה רק לה בעולמה.
היא מסתבכת עם האנשים הלא נכונים השוהים במלון - מגלה גופה והופכת לחשודה המיידית.
אבל אנשים טובים שתמיד סביבה ורוצים את טובתה, נלחמים לצידה.

ספר חמוד בסך הכל "על ערכה של חברות ואנשים טובים".
מולי החדרנית מספרת לנו איך החיים שלה התהפכו ביום אחד. מה שחשוב לציין זה שמולי היא אישה מיוחדת, קצת קשה לה להבין את העולם (אספרגרית אולי? או משהו אחר על הספקטרום). היא לא באמת מבינה את הסיטואציה החברתית שהיא נמצאת בה: היא לא מבינה ציניות, כפל לשון והבעות פנים. כל המצב הזה מוביל אותה להסתבך בפלילים מבלי שהיא תבין בכלל את המצב שנקלעה אליו. הסיפור מס

בגדול ספר לא רע.
מספר על חדרנית בשם מולי עם איזושהי בעיה (אוטיזם?) מספר חודשים לאחר שסבתה שהיא מתגוררת עמה נפטרה. למולי יש חוסר יכולת לקרוא מצבים חברתיים ולהבין דברים כפשוטם (דיבור עקיף, מתי צוחקים עליה ומתי איתה, ציניות, כפל משמעות וכו), והיא נקלעת לצרה.
לטעמי ההתחלה של הספר היתה מעולה, אבל באיזשהו שלב זה נהיה נורא איטי (לא חושבת שהרגשתי ממש ״מתח״ בשום שלב), וגם כל התפתחות העלילה היתה די obvio