נהניתי מאוד לקרוא את הספר המבריק אנומליה. הפירוש של המילה אנומליה הוא סטייה, חריגה מהנורמלי.
הספר הזה הוא מורכב, מותח והוא ברמה גבוהה. יש ברומן הרבה דמויות כאשר כל דמות היא מורכבת ומתפתחת ככל שהעלילה מתקדמת.
האירוע המרכזי בספר שמניע את כל העלילה הוא אירוע מסתורי ולא מוסבר המתרחש בטיסה מפריז לניו-יורק. אותו אירוע מבלבל את העולם וגורם למהומה גדולה.
ועכשיו לדמויות בספר: סופר כותב שני ספרים ומתפ

מה זה אדם? מה זה "אני" בשביל עצמי? מה הקשר שלי למגוון ההתנסויות שעברתי בחיי? האם אהיה קיים כשיקחו אותן ממני? האם אהיה אחר אם אקח התנסויות של אדם אחר? השאלות הפילוסופיות האלה הציקו להרבה אנשים, וגם להרבה כותבים, ואפשר למצוא מגוון יצירות ספרותיות שעוסקות בשאלה הזאת. כמובן שכדי לבודד משתנים ולנטרל חלק מהדברים שבאים מבחינתנו יד ביד צריך ליצור מציאות חלופית, בידיונית, שבה הטבע מתנהג לא בדיוק כמו שאנחנו

#
הספר הזה מצליח לאבחן עבורי את ההבדל בין סופרים אמריקאים לצרפתים. סופר אמריקאי יקח את הרעיון ויתקדם איתו באופן ישיר. ברצינות גמורה. יבנה דילמות מעצם המצב הבלתי אפשרי בו נתונות דמויותיו. יעמיס על הסיפור מתח, לפעמים מלאכותי, ויימנע מלדון בחלק המטריד של הרעיון שלו (אולי כדי לא לעצבן קוראים). איך אני יודעת? ראיתי כמה פרקים בסידרה אמריקאית שנעשתה, כנראה, על בסיס הספר הזה. הם לקחו את החלק הקל לעיכול,

פרוטוקול 42 הוא מסמך בן 1500 עמודים המאגד בתוכו סוגי תרחישים אפשריים בתחום תעבורה אווירית ואזרחית, פרוגנוזה של משבר, וקבלת החלטות זריזות אשר אמורות להביא לפתרון הבעיה, מה שלא תהיה, כשהמטוס בין שמיים וארץ. זה מסמך שנכתב בעיקר למצבי קיצון חריגים.
או כשהטיסה נקלעת למצב אנומליה.
אנומליה לפי מילוג: חורג מהנורמה, סוטה מהמקובל.

כמו שקרה עם טיסת AF006 של חברת אייר פראנס העושה דרכה מפריז לניו יורק.

בביקורת שהתפרסמה לספר ב-7 לילות המבקרת הכתירה את הספר "אנומליה" כספר מושלם, ותהתה – "האם אנחנו רוצים ספר מושלם?" זאת תהייה מעניינת, שככל הנראה יוצאת נגד ספרים שמרוב תחכום ומוקפדות נראים כמעט מהונדסים, כיצירות שנכתבו על ידי אינטלגנציות מלאכותיות או לחילופין לא מלאכותיות אבל עם כוונות ציניות, מסחריות. כשקראתי את אותה שאלה עניתי מיד, שכן, אנחנו רוצים ספר מושלם! ואנחנו רוצים אותו מיד.

גם התקציר עצמ

איכזב אותי. ערב רב של התפלספות עם מעט מאוד קשר בין הדברים. מעט מאד עלילה והרבה מלל אנומלי. תיאור של מציאות הזויה לא מעשית ולא אפשרית - נכון שבספרים הכל אפשרי אבל בכל זאת הפעם הזאת בקושי הצלחתי לסיים ויותר משום כבוד לסופר על המאמץ האינטלקטואלי שלו. ראיתי ביקורות מהללות את הספר הזה וכאמור: על טעם ועל ריח אין מה להתווכח. מכבד את טעמו של כל אחד. אני הפעם לא הצלחתי להינות.

מפגשים מהסוג האישי. מטוס המגיע מפריס לניו יורק נקלע למערבולת אויר. כשהטיס מבקש עזרה מן הקרקע, הוא נתקל בשאלות מוזרות על נוסעי המטוס.
לכאורה ההמשך צפוי להיות מרתק. אולם התעלומה מטורללת, בדיונית ומתישה. לוותר!!

הספר לא מתאים לי, ומחציו השני הפסקתי ליהנות לחלוטין, עד שלבסוף נטשתי אותו.
הספר נחלק לשני חלקים: החלק הרציונאלי, הכתוב היטב, מעניין ומושך. מעקב אחרי הנוסעים שהיו בטיסה מסויימת שחלפה בתוך ענן עצום של סערה הכוללת ברד.
החלק השני הוא האי רציונאלי, העוסק בתופעות על-טבעיות, ולחלק הזה לא התחברתי לחלוטין. נושאים על-טבעיים, דמיוניים, המראים פנים של תופעות אמת, אינם "כוס התה שלי".