הספר הזה של <mark>יון פוסה</mark> עורר אצלי ציפיות גבוהות, שנוצרו לאחר שקראתי את ספרו הנפלא "בוקר ערב". הסגנון המאופק, האווירה הקסומה ושהשלווה הצפונית הלכו עלי קסם. קריאת הספר "תמונות ילדות" היתה מהנה פחות. אפשר שהסיבה לכך נעוצה במבנה השונה – אוסף של סיפורים קצרים יחד עם סיפור קצר המורכב מתמונות, שהן מעין שיקופיות: אלה אינן מצליחות ליצור תמונה רחבה ועמוקה של הנושא. שני סיפורים: "ואז כבר הכלב יוכל לבוא" ו"נחלם

<mark>יון פוסה</mark>, יליד 1959 הוא זוכה פרס נובל. בנימוקי הפרס נאמר שהכתיבה שלו "נותנת קול לבלתי ניתן לאמירה". זו אמירה מעניינת. אבל את הספר הקצר והמינימליסטי הזה התחלתי לקרוא לפני שהתוודעתי למשפט הזה.

הספר מתמקד בעיקר ביום אחד בחייו של יוהנס, בן למשפחת דייגים בנורווגיה. יוהנס הוא איש זקן שאשתו נפטרה זה מכבר וגם חברו הטוב פטר כבר איננו. יוהנס קם בבוקר ומרגיש לפתע פחות נוקשה אך זה עדיין נראה כמו עוד יום של ז

morgon og kveld

שפורסם בשנת 2000, וזיכה את <mark>יון פוסה</mark> בפרס נובל. הסיפור מחולק לשתי חלקים- אולי, הדייג מביא מאשתו מרתה את בנו יונס , בעזרת המיילדת אנא.
החלק השני שהוא מרבית הנובלה בסגנון 'מותו של איוון אילץ'- של טולסטוי, הוא סיפור חייו של יונס- שהוא גם דייג, זקן ובודד באחרית ימיו. יש לו את ביתו סיגנה שגרה ליד והוא בפנסיה הולך לפגוש אותה מדי פעם. סגנון הכתיבה מאוד פסיכולוגית- החלק השני של הנובלה

יוהאנס הוא דייג נורבגי בכפר קטן. <mark>פוסה</mark> מפגיש אותנו עם גיבור הספרון הזה בלידתו וכאלמן לעת זקנה. ביד אומן <mark>פוסה</mark> מפליא לתאר את יוהאנס, בכמעין רישום עדין וחסכני במילים, באמצעות מחשבותיו, יקיריו, אירועים מעטים בעברו, לא תיאור פסיכולוגי רב-שכבות של נפש מורכבת ומתוסבכת, אלא דייג בן דייג, שמעת לידתו נועד להיות....דייג, בדיוק כשם שברור שהוא יקרא יוהאנס על שם סבו....

הספר מחולק לשני חלקים. החלק הראשון והקצ

ספרו של <mark>פוסה</mark> אינו יכול , לדעתי, להיקרא בקריאה רציפה בצד טרדות היום יום; הוא מזמין לקריאה איטית, להשתהות, ולהרהור. הקטעים קצרים ופשוטים לכאורה, אבל הם נפתחים לאט, ורק כשנותנים להם זמן ושקט הם מתחילים להתחבר זה לזה. מצאתי את עצמי קוראת פרק אחד, סוגרת את הספר, ונותנת לו להישאר איתי קצת, כמעט כמו ישיבה עם זיכרונות שעולים ונרגעים.
בסיפור הפותח "ככה זה התחיל” מזמין <mark>פוסה</mark> את הקורא להשתתף ברגע קטן של אכזב