ULOL•לפני 5 שניםחחחח מצב תנין זה נהדרבזמנו גם אני קראתי אותו בנשימה אחת ונותרתי פעור פה ובעיקר תפוס צוואר :)על הביקורת של מאונה לואה על המשחק של אנדר מאת אורסון סקוט קארד
ULOL•לפני 5 שניםמוצא את עצמי מסכים איתך על כמעט כל דבר...כדי לתקן את המצב, רק אומר שגם היום די פשוט להשיג עותק חדש של הספר, בטח ובטח משומש. אישית יצא לי לחלק ממנו עותקים לאנשים בעלי פוטנציאל להבינו כראוי :)על הביקורת של johndoe על מדריך הטרמפיסט לגלקסיה מאת דוגלס אדאמס
ULOL•לפני 5 שניםמסכים עם כל מילה. מדובר בפער בלתי נתפש בין מופלאותו של הספר לבין תפוצתו הדלה.ובצירוף מקרים די נחמד, גם אני סיימתי אותו לפני כמה שבועות וכבר כמה ימים מתכנן לכתוב עליו ביקורת.על הביקורת של johndoe על פני מועדות לכוכבים [מחודש] מאת אלפרד בסטר
ULOL•לפני 10 שניםזה הספר המופלא ביותר שקראתי בחיי. יחד עם זאת, הקשה ביותר בשכנוע אנשים לקריאתו.על הביקורת של נעמי על שוגון (שני כרכים) מאת ג'יימס קלאוול
ULOL•לפני 10 שניםביקורת נהדרת- עם ובלי קשר לספר (שטרם קראתי)על הביקורת של ניר על פרנהייט 451 (2002) מאת ריי ברדבורי
yaelhar•לפני שנהאני לא התפעלתי במיוחד.כתוב באופן מגושם וארוך בלי הצדקה.על הביקורת של LOL על הדרור מאת מרי דוריה ראסל
מורי•לפני שנההאל לא קיים כך שהכל מתמוטט כמו בניין קלפים.על הביקורת של LOL על הדרור מאת מרי דוריה ראסל
בר•לפני שנהשמחה שנהנית. אני לעומתך סבלתי מכל רגע וסיימתי בכוח. קראתי לפני כמעט עשור. היום אין מצב שהייתי מסיימת את הספר הזה.על הביקורת של LOL על הדרור מאת מרי דוריה ראסל
רץ•לפני 5 שניםאתה לא חייב לנסות לשבור את הראש בקיר. ומעניין שאתה חוזר על כך.על הביקורת של LOL על המשפט מאת פרנץ קפקא
עמיחי•לפני 5 שניםספר ענק. חבל לי בשבילך שהחמצת. אבל תכלס זה קורה לכולנו. יש הרבה קלאסיקות שאני לא מצליח לקרוא.על הביקורת של LOL על המשפט מאת פרנץ קפקא
הדרורמרי דוריה ראסללאחר הקריאה, שמתי לב שיש לי נטייה לחבב עלילות שמכילות בתוכן מעורבות של יישועים כמו הימנון ללייבוביץ׳, שם הורד, היפריון ועוד. בכל אופן, הדרור חיכה אצלי לא מעט זמן בתור לקריאה עד שהואלתי בטובי לפתוח אותו. הספר עשיר בדמויות מרכזיות החשובות לעלילה ומועמסות בעודף פרטים על חייהם ואופיים כך שלא פעם מצאתי את עצמי תוהה מי זה מי – לא מעט בגלל השימוש המשתנה תכופות בין השם הפרטי לשם המשפחה, לא לדאוג, אחרי חצי ספר זה מסתדר... *ספוילר בהמשך* כחילוני, אך כיהודי שבתוך עמו יושב, חשבתי הרבה על נושא האמונה ומה בדיוק הסופרת רוצה להעביר כאן- האם מדובר בביקורת על עצם קיומן של דתות ועל האמונה באל כל-יכול, שבסוף מתברר שאיננו שם – שאנו לבד? אולי הוא עוסק בהיבריס של מאמינים אדוקים המשוכנעים שהבינו את רצון האל וכוונותיו הנסתרות ודווקא בגלל כך חווים טרגדיה איומה כעונש על גאוותם? ואולי זו בכלל עוד בחינה של האל למאמיניו החזקים ביותר, לראות אם אמונתם תחזיק גם אל מול הבלתי-נתפש משהו בסגנון של לקחת את עקידת יצחק עוד צעד קדימה. בכל אופן שלב ההתרה מתרחש כקרשנדו עוצר נשימה וסיימתי את הספר בתחושת טלטלה של ממש, מזועזע מהזוועות שניטחות ומכות בקורא ללא הפסק.
הדרורמרי דוריה ראסללאחר הקריאה, שמתי לב שיש לי נטייה לחבב עלילות שמכילות בתוכן מעורבות של יישועים כמו הימנון ללייבוביץ׳, שם הורד, היפריון ועוד. בכל אופן, הדרור חיכה אצלי לא מעט זמן בתור לקריאה עד שהואלתי בטובי לפתוח אותו. הספר עשיר בדמויות מרכזיות החשובות לעלילה ומועמסות בעודף פרטים על חייהם ואופיים כך שלא פעם מצאתי את עצמי תוהה מי זה מי – לא מעט בגלל השימוש המשתנה תכופות בין השם הפרטי לשם המשפחה, לא לדאוג, אחרי חצי ספר זה מסתדר... *ספוילר בהמשך* כחילוני, אך כיהודי שבתוך עמו יושב, חשבתי הרבה על נושא האמונה ומה בדיוק הסופרת רוצה להעביר כאן- האם מדובר בביקורת על עצם קיומן של דתות ועל האמונה באל כל-יכול, שבסוף מתברר שאיננו שם – שאנו לבד? אולי הוא עוסק בהיבריס של מאמינים אדוקים המשוכנעים שהבינו את רצון האל וכוונותיו הנסתרות ודווקא בגלל כך חווים טרגדיה איומה כעונש על גאוותם? ואולי זו בכלל עוד בחינה של האל למאמיניו החזקים ביותר, לראות אם אמונתם תחזיק גם אל מול הבלתי-נתפש משהו בסגנון של לקחת את עקידת יצחק עוד צעד קדימה. בכל אופן שלב ההתרה מתרחש כקרשנדו עוצר נשימה וסיימתי את הספר בתחושת טלטלה של ממש, מזועזע מהזוועות שניטחות ומכות בקורא ללא הפסק.
הדרורמרי דוריה ראסללאחר הקריאה, שמתי לב שיש לי נטייה לחבב עלילות שמכילות בתוכן מעורבות של יישועים כמו הימנון ללייבוביץ׳, שם הורד, היפריון ועוד. בכל אופן, הדרור חיכה אצלי לא מעט זמן בתור לקריאה עד שהואלתי בטובי לפתוח אותו. הספר עשיר בדמויות מרכזיות החשובות לעלילה ומועמסות בעודף פרטים על חייהם ואופיים כך שלא פעם מצאתי את עצמי תוהה מי זה מי – לא מעט בגלל השימוש המשתנה תכופות בין השם הפרטי לשם המשפחה, לא לדאוג, אחרי חצי ספר זה מסתדר... *ספוילר בהמשך* כחילוני, אך כיהודי שבתוך עמו יושב, חשבתי הרבה על נושא האמונה ומה בדיוק הסופרת רוצה להעביר כאן- האם מדובר בביקורת על עצם קיומן של דתות ועל האמונה באל כל-יכול, שבסוף מתברר שאיננו שם – שאנו לבד? אולי הוא עוסק בהיבריס של מאמינים אדוקים המשוכנעים שהבינו את רצון האל וכוונותיו הנסתרות ודווקא בגלל כך חווים טרגדיה איומה כעונש על גאוותם? ואולי זו בכלל עוד בחינה של האל למאמיניו החזקים ביותר, לראות אם אמונתם תחזיק גם אל מול הבלתי-נתפש משהו בסגנון של לקחת את עקידת יצחק עוד צעד קדימה. בכל אופן שלב ההתרה מתרחש כקרשנדו עוצר נשימה וסיימתי את הספר בתחושת טלטלה של ממש, מזועזע מהזוועות שניטחות ומכות בקורא ללא הפסק.
הדרורמרי דוריה ראסללאחר הקריאה, שמתי לב שיש לי נטייה לחבב עלילות שמכילות בתוכן מעורבות של יישועים כמו הימנון ללייבוביץ׳, שם הורד, היפריון ועוד. בכל אופן, הדרור חיכה אצלי לא מעט זמן בתור לקריאה עד שהואלתי בטובי לפתוח אותו. הספר עשיר בדמויות מרכזיות החשובות לעלילה ומועמסות בעודף פרטים על חייהם ואופיים כך שלא פעם מצאתי את עצמי תוהה מי זה מי – לא מעט בגלל השימוש המשתנה תכופות בין השם הפרטי לשם המשפחה, לא לדאוג, אחרי חצי ספר זה מסתדר... *ספוילר בהמשך* כחילוני, אך כיהודי שבתוך עמו יושב, חשבתי הרבה על נושא האמונה ומה בדיוק הסופרת רוצה להעביר כאן- האם מדובר בביקורת על עצם קיומן של דתות ועל האמונה באל כל-יכול, שבסוף מתברר שאיננו שם – שאנו לבד? אולי הוא עוסק בהיבריס של מאמינים אדוקים המשוכנעים שהבינו את רצון האל וכוונותיו הנסתרות ודווקא בגלל כך חווים טרגדיה איומה כעונש על גאוותם? ואולי זו בכלל עוד בחינה של האל למאמיניו החזקים ביותר, לראות אם אמונתם תחזיק גם אל מול הבלתי-נתפש משהו בסגנון של לקחת את עקידת יצחק עוד צעד קדימה. בכל אופן שלב ההתרה מתרחש כקרשנדו עוצר נשימה וסיימתי את הספר בתחושת טלטלה של ממש, מזועזע מהזוועות שניטחות ומכות בקורא ללא הפסק.
הדרורמרי דוריה ראסללאחר הקריאה, שמתי לב שיש לי נטייה לחבב עלילות שמכילות בתוכן מעורבות של יישועים כמו הימנון ללייבוביץ׳, שם הורד, היפריון ועוד. בכל אופן, הדרור חיכה אצלי לא מעט זמן בתור לקריאה עד שהואלתי בטובי לפתוח אותו. הספר עשיר בדמויות מרכזיות החשובות לעלילה ומועמסות בעודף פרטים על חייהם ואופיים כך שלא פעם מצאתי את עצמי תוהה מי זה מי – לא מעט בגלל השימוש המשתנה תכופות בין השם הפרטי לשם המשפחה, לא לדאוג, אחרי חצי ספר זה מסתדר... *ספוילר בהמשך* כחילוני, אך כיהודי שבתוך עמו יושב, חשבתי הרבה על נושא האמונה ומה בדיוק הסופרת רוצה להעביר כאן- האם מדובר בביקורת על עצם קיומן של דתות ועל האמונה באל כל-יכול, שבסוף מתברר שאיננו שם – שאנו לבד? אולי הוא עוסק בהיבריס של מאמינים אדוקים המשוכנעים שהבינו את רצון האל וכוונותיו הנסתרות ודווקא בגלל כך חווים טרגדיה איומה כעונש על גאוותם? ואולי זו בכלל עוד בחינה של האל למאמיניו החזקים ביותר, לראות אם אמונתם תחזיק גם אל מול הבלתי-נתפש משהו בסגנון של לקחת את עקידת יצחק עוד צעד קדימה. בכל אופן שלב ההתרה מתרחש כקרשנדו עוצר נשימה וסיימתי את הספר בתחושת טלטלה של ממש, מזועזע מהזוועות שניטחות ומכות בקורא ללא הפסק.
הדרורמרי דוריה ראסללאחר הקריאה, שמתי לב שיש לי נטייה לחבב עלילות שמכילות בתוכן מעורבות של יישועים כמו הימנון ללייבוביץ׳, שם הורד, היפריון ועוד. בכל אופן, הדרור חיכה אצלי לא מעט זמן בתור לקריאה עד שהואלתי בטובי לפתוח אותו. הספר עשיר בדמויות מרכזיות החשובות לעלילה ומועמסות בעודף פרטים על חייהם ואופיים כך שלא פעם מצאתי את עצמי תוהה מי זה מי – לא מעט בגלל השימוש המשתנה תכופות בין השם הפרטי לשם המשפחה, לא לדאוג, אחרי חצי ספר זה מסתדר... *ספוילר בהמשך* כחילוני, אך כיהודי שבתוך עמו יושב, חשבתי הרבה על נושא האמונה ומה בדיוק הסופרת רוצה להעביר כאן- האם מדובר בביקורת על עצם קיומן של דתות ועל האמונה באל כל-יכול, שבסוף מתברר שאיננו שם – שאנו לבד? אולי הוא עוסק בהיבריס של מאמינים אדוקים המשוכנעים שהבינו את רצון האל וכוונותיו הנסתרות ודווקא בגלל כך חווים טרגדיה איומה כעונש על גאוותם? ואולי זו בכלל עוד בחינה של האל למאמיניו החזקים ביותר, לראות אם אמונתם תחזיק גם אל מול הבלתי-נתפש משהו בסגנון של לקחת את עקידת יצחק עוד צעד קדימה. בכל אופן שלב ההתרה מתרחש כקרשנדו עוצר נשימה וסיימתי את הספר בתחושת טלטלה של ממש, מזועזע מהזוועות שניטחות ומכות בקורא ללא הפסק.
חולית פרנק הרברט0אל 'חולית' הגעתי בעקבות המלצה חמה של אחייני, וגם בגלל המוניטין של הספר כאחת מיצירות המופת של המדע הבדיוני. בעבר היו לי ניסיונות מועטים עם הז'אנר, חלקם מוצלחים ('קול למתים' ו'המנושל', ובמיוחד גרסתו הקולנועית של טארקובסקי ל'סולאריס'), כך שהגעתי עם הרבה ציפיות. כידוע, מסוגלת יצירת המדע הבדיוני במיטבה להשתמש בפריצת גבולות המדע והזמן המוכרים לנו כדי לבחון מה קורה לנפש האדם או לחברה האנושית בתנאים אלה. הספר בהחלט עתיר דמיון: הוא בורא ציוויליזציה בין כוכבית שלמה, לה הגאוגרפיה שלה, השפות שלה, ההסדרים הפוליטים והחברתיים שלה, המיתולוגיות שלה וכו'. מאחר שפריסתם נעשית באופן מיידי עם תחילת הספר, יוצא שהכניסה אליו מאתגרת למדי, אך ברגע שמתגברים על הקשיים הללו העלילה סוחפת מאד. בתמצות, יש פה סיפור חניכה גברי של נער אשר הופך למנהיג צבאי עטוף בהילה דתית, ומנסה לשרוד במציאות עתירת תככים פוליטיים. למרבה הצער, נראה שככל שהשקיע הרברט את הדמיון והיצירתיות שלו בבניית הציוויליזציה המתוארת, כך יבשו מעיינותיו כשבא ליצור את הדמויות. מלבד דמותו של הגיבור שיש בה אמביוולנטיות מינימלית (שאפילו היא זוכה לאיפיון ישיר ומילולי מדי), כמעט כל הדמויות חד ממדיות ולא מתפתחות. חלקן, למשל הברון ואחיינו, כמו נוצקו הישר לתוך שבלונות של דמויות נבלים מסרטי וולט דיסני, או להבדיל מאופרות (ואגב אופרות, מי שצפה בהפקת סאלומה בבימוי איתי טיראן ב-2019 לא ייתקשה לזהות את דמותו של ולאדימיר הארקונן כמקור ההשראה לעיצוב הפיזי של הורדוס). אלא שמה שעובד בסרטי ילדים בגלל קהל היעד, או באופרה בגלל המוזיקה הנושאת את הדרמה, לא בהכרח עובד ביצירה ספרותית למבוגרים. זה השלב שבו איבדתי את אהדתי לספר, ותרמה לכך גם העובדה שהרברט משתמש באופן מכוער בהומופוביה כתבלין. התרגום משנות ה-70, אף על פי שאיננו רע, התיישן מאד. קשה היום לקרוא בעברית מילים וביטויים כמו קרפיף (מעין האנגר) או "השפעות צדיות" (תופעות לוואי). בשורה תחתונה- לחובבי הז'אנר בלבד, כמו שאומרים. טארקובסקי זה לא.
קו-החירום של אופיוקיג'ון וארלי0יצירת מד"ב מצויינת מבית מדרשו של ג'ון וארלי. מודה שמעולם לא נתקלתי בוארלי עד לפני שנה בערך אבל מאז הספקתי לקרוא את רוב מה שתורגם לעברית. קו החרום הוא ספר מפתיע, מבחוץ הוא נראה כמו רומן רומנטי בהוצאת ספרים עלומה (ספרי ארז, 1979) ובהדפסה זולה במיוחד עם דפים שכבר הצהיבו על גבול ההתפוררות אבל כשמתחילים לקרוא אותו קשה להפסיק, הפתעה רודפת הפתעה, שום דבר לא צפוי ואין גבול למה שיכול להתרחש בדף הבא...כרגיל אצל וארלי הגיבורה היא אישה, שינוי מרענן מתקופת המד"ב הקלאסי של שנות ה-50/60 שהתאפיין בהגמוניה גברית - העלילה מטלטלת אותה בין התרחשויות שונות ומשונות כשבשלב מסויים מתקיימים במקביל 3 העתקים שלה שכל אחד מהם נמצא במקום שונה ביקום ולוקח את העלילה למקום אחר...כאמור ספר חסר גבולות והכתיבה של וארלי פשוט תענוג (גם התרגום מפתיע לטובה, תודה לך מלכה פרידמן). נראה לי שזה הספר החביב עלי של וארלי, אמנם חסר בו קצת העיסוק החברתי והפילוסופי שמופיע בספרים אחרים שלו אבל עדיין מדובר בספר מהנה במיוחד. מומלץ בחום לכל חובב מד"ב.
מלחמת העולם Zמקס ברוקס0"זומבים? מה זה השטויות האלה?" היו המילים הראשונות שקפצו לי לראש כששמעתי בהתחלה על הספר הזה. בערך שנה שלמה עברה מאז שהוא יצא לאור ועד שהחלטתי לתת לו צ'אנס, והגעתי לכמה מסקנות לגביו: א. אם מפריע לכם לקרוא להם זומבים, תקראו להם "חולי כלבת". אין הבדל בין השניים מבחינה עלילתית. ב. זומבים הם רק תירוץ לכתוב ספר פוליטי לחלוטין במסווה של פנטזיה צינית. ג. כנראה צריך להיות בן של במאי ידוע כדי לפרסם ביקורות נוקבות על ארה"ב. הספר עוסק, כפי שנרמז מהשם, בזומבים. במלחמה נגד הזומבים, ליתר דיוק. בהתחלה זה נשמע כמו רעיון נדוש לסרט סוג ז', אבל מהר מאוד תגלו שהרעיון מאחורי הסיפור גאוני. הספר כולו כתוב כעדויות מהמלחמה הגדולה, שהיסטוריון מטעם ארה"ב מסתובב בעולם וחוקר. דרך הסיפורים של העדים אנו מתקדמים להבנה איך הכל התחיל וגם, כמובן, נגמר. כמו ברוב ספרי הז'אנר שיצאו בשני העשורים האחרונים, היצורים המכונים "זומבים" הם לא יצורים על טבעיים שהגיעו ממעמקי השאול. הם אנשים שחלו במחלה שגורמת להם להיראות ולהתנהג כמו זומבים, וכל מי שהם נושכים נדבק גם כן. הגורמים הפוליטים בעולם קוראים לזה "כלבת אפריקאית". המגפה מתפשטת במהירות בכל העולם ולאנשים הבריאים אין ברירה אלא להרוג את החולים כדי למנוע את היכחדות המין האנושי. ההתנהגות הפוליטית ברוב חלקי העולם לנוכח האיום נחשפת בהדרגה ובתוכה מסתתרות אמירות וביקורות אישיות של הסופר על הנעשה בזירה הפוליטית בעשור האחרון. נושאים כגון סחר לא חוקי באיברים ויחס השלטון במדינות דיקטטוריות אף הם מדוברים בספר. לגבי ישראל ברוקס כותב מספר פרקים המתארים את החזון שלו למצב הפוליטי העתידי בארץ. ארה"ב שקועה בהכחשה אחת גדולה והישראלים ("כנראה כי הם זוכרים את השואה" לדבריו של ההיסטוריון) הם בין הראשונים להבין שיש בעיה בעולם ומנסים לפעול בהתאם. גם כאשר המגפה מתפשטת לארה"ב התנהלות לא נכונה של הכוחות הצבאיים והממשל מביאה לאסון אחר אסון.