•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
אתה לא מבין איך עשית לי את הערב! מישהו שמסכים איתי לא אהבתי את הספר בכלל באמת שטריס הייתה אשמה ב 100 אחוז במוות של אל וזה ממש חירפן אותי שהיא לא קלטה טריס נורא מעצבנת ואוגואיסטית ואני ממש מצטערת שקראתי את הספר הזה גם גם את תיכון לילה לא ככ אהבתי מאוד נחמד לדעת שיש מישהו שחושב כמוני אני לא מבינה למה מהללים את הספר ככ באמת
זאת צורת ביקורת מאוד לא בוגרת וחובבנית. ועדיף פשוט לא לתת את אם ככה עושים את זה איי אפשר לצפות מאשנים לכבד את הדעה שלך שזאת הביקורת אז חברי היקר אני לא מסכימה איתך בכלל..!
ג'ון גרין הוא בן אדם, כמו כל בן אדם אחר, וגם הוא בתור אדם מבוגר, נאלץ להתמודד עם אינספור התאקלמויות בחיים שלו. חוקי ההתסברות של העולם הזה לא היו מאפשרים לו לא להתמודד עם התאקלמויות. לומר שהוא לא עמד במצב שהוא היה צריך להתאקלם בו זו מסקנה פשוט לא נכונה... התאקלמות היא לא מצב בו פאדג' היה אמור להסתובב חודשים עם חבר ואז עם שניים ואז שלושה. פאדג' ישר התחבר עם האפשרות הכי טבעית - השותף שלו לחדר, שאיתו הוא מבלה 24\7, זה רק הגיוני. מעבר לזה, שאר החברים המיידים שהתווספו לו היו החברים של המפקד, גם זה רק הגיוני, וגם זה סביר שיקרה תוך זמן קצר מאוד בהתחשב בעובדה שזו פנימיה והם כל הזמן אחד עם השני. מעבר לזה שאלה לי אלייך, מה רע בזה שסופר בוחר לכתוב על החיים שלו? האמנות היא שיקוף של החיים, והוא, לפי התיאוריה שלך, בחר לקחת את חייו שלו, לעשות בהם שינויים קלים יותר או פחות ולכתוב ספר. מה רע בזה? עשו את זה לפניו, יעשו את זה גם אחריו...
