'אם תברחי ממני, אני ארדוף אחרייך.ואני אמצא אותך ... ' במילה אחת .... בונז ♥. אחד מהספרים היותר מוצלחים שקראתי שעלילתם על ערפדים ותודה לאל לא קיטשית או נדושה. מבינה בהחלט ומצדיקה את העובדה שהספר רב מכר, ממליצה לכל מי שבאפשרותו לקחת או לקנות את הספר שיעשה את זה בלי לחשוב פעמיים !! העלילה מצוינת, פעם ראשונה שיש ספר ערפדים שיש לו עלילה רצינית ולא סתם מריחה של מאה חמישים עמודים. בנוגע לדמויות, ואו פשוט ואו. לא ידעתי שמישהי יכולה ליצור דמות כל כך מלאת חיים, מסתורית עם סקס אפיל מטורף שאי אפשר להתעלם ממנו, בונז גרם לי להחסיר פעימה. הוא בנוי כל כך טוב שאפילו התחלתי להתרגל לצורת הדיבור שלו ולמילים שתמיד השתמש בהן, בהתנהגות שלו, באופן שלו... כולו פשוט בונז. היופי כאן שהסופרת לא השקיעה רק בדמות אחת, אלא גם בקאת שהצחיקה,הטריפה ועצבנה ללא סוף. לא דמות מושלמת ומקסימה שהכול בסדר אצלה, וגם לא מטורפת על כל הראש שכל החיים שלה נגדה. לקרוא את המתח בין שני הדמויות היה הרבה יותר מסתם לקרוא, הרגשתי זאת על בשרי. אם לא הייתי יודעת שיש עוד ספר הייתי מתחרפנת ברגע זה בגלל הסוף הדי מאוד מאכזב, אבל לפי מה שזה נראה, הספר השני יהיה מצוין לא לפחות. לא מהססת לרגע להוסיף את הספר הזה לרשימת הספרים האהובים עלי!

הרגע הזה שאתה בטוח שספר הולך להיות מדהים כי הביקורות עליו טובות והכריכה והתקציר שלו מושכים את העין ואז.... בזבוז זמן אחד גדול. ישנה בחורה, שלפי התקציר כבר מבינים שיש לה בעיה, היא אובססיבית בנוגע לבחורים ואוהבת לחתוך את עצמה וזה נשמע נהדר, כי היא סוף סוף לא מושלמת או מדהימה וחייבת להיות אהובה. וזה נהדר, זה שונה, זה אחר, אבל לא, כמובן. אורית פטקין לא הייתה מסוגלת להמשיך את האופי האובססיבי והחולני שלה והייתה חייבת לערב שני בחורים בסיפור, כי עם כמה שהדמות משוגעת היא חייבת להיות מושכת וסקסית ובלי אהבה ומשיכה מטורפת עם שניים איך הסיפור יתפתח? המפגשים ההתחלתיים שלה ושל דניאל נחמדים, אפילו מעניינים בגלל שהיא דוחה אותו ושיש לו ארוסה בצד, היא נראית כאילו היא לומדת מהטעות ומהעבר, עומדת על שלה, מתחילה להאמין בעצמה ואז העלילה מדרדרת פלאים. עלול להכיל ספוילרים. הספר עוסק במעגל ג'רמי, דניאל ונטע בלי סוף. אין שום דבר אחר שלא קשור לשניים ואליה וחייב להיות התלבטות או פגישה או איזה הפגנת אהבה שבעצם לא שווה שקל. אין בין השלושה(דניאל, ג'רמי ונטע) יותר מדי שיחות, לא הבנתי איך ביום בהיר אחד היא מבינה שהיא מאוהבת בשניהם מעל הראש וגם הם בה כשבקושי נאמר משהו! היא אומרת שהיא מאוהבת ומצד שני במפגשים איתם מבקשת שיספרו לה על עצמם כי היא לא מכירה אותם כל כך. אורית לא טורחת לכתוב, לעניין, לסקרן, לתבל, שום דבר! השיחות ביניהם כל כך סתמיות שאי אפשר להבין איך הם הגיעו למשיכה המטורפת הזאת. והכי הזוי זה המערכת החולנית והלא מושכת שהם מפתחים אחד עם השני, אורית עסוקה רק בלכתוב איך היא קופצת מגבר אחד לשני, איך היא מנסה להתחמק מאחד לשני, איך היא שוכבת עם אחד ואחרי שעה שוכבת עם השני , איך השניים נלחמים עליה ומצד שני לא שמים עליה, איך אחד יושב איתה בהפסקה במשמרת והשני בא והראשון פשוט מתחפף! איך הם מוכנים להתנהגות הבזויה הזו ולתת לה את הזמן להחליט " את מי היא רוצה" שזה לגמרי מופרך מהמציאות. נטע היא דמות רדודה שאמורה להיות שונה ועמוקה אבל אין בה כלום, כל הסיפור - כולו- מסתובב סביב שיחות, אסמסים, מפגשים, מחשבות ואז כמובן חתיכת ורידים כי חייב להראות כמה היא פסיכית. אין בזה שום דבר הגיוני, חשבתי שאולי זה יוביל לאנשהו, למצב בו היא תבין שהם בעצם פסיכים אבל זה לא הלך לשום מקום. מעמוד 20 ובטח עד לסוף הספר זה רק הלך סביב עצמו, אותו מוטיב, אותה חרטה, דניאל עם הארוסה ומבטיח שיפרד > דניאל לא נפרד > ג'רמי בא ועושה טוב > דניאל מגיח משום מקום וגם עושה טוב > מאוהבת בשניהם( ממש מסכנה) > חושבת שהיא גיבורה ויכולה לשחק בהם> מבטיחה לכל אחד הבטחות ולא מקיימת > חותכת. בדיחה אחת גדולה. אל תתקרבו, באמת, בזבוז זמן אפילו לנסיעה משעממת ברכבת. עלוב, נמוך, פתטי, ומגוחך.

בפעם הראשונה שהספרנית המליצה לי על הספר, הסתכלתי על הכריכה שלו וחיפשתי ספרים אחרים. כל פעם כשהייתי מבקרת שם ומחפשת ספרים, היא הייתה מציעה לי אותו אבל בגלל הכריכה והתקציר שלא הצליחו למשוך אותי, פשוט לא הסכמתי לקחת אותו. אחרי בערך שנתיים היא הביאה לי אותו שוב והפעם החלטתי לנסות, ואני שמחה שניסיתי. ספר מקסים, אני אישית אהבתי את כל מה שמתרחש שם ואת ההרגשות ושני העולמות שמתנגשים ומה יוצר בהם ומתוכם. אל תשפטו לפי הכריכה והתקציר, זה מה שאני עשיתי וטעיתי. ספר רומנטי ומקסים, מעביר את הזמן כמו שצריך.

'אם תברחי ממני, אני ארדוף אחרייך.ואני אמצא אותך ... ' במילה אחת .... בונז ♥. אחד מהספרים היותר מוצלחים שקראתי שעלילתם על ערפדים ותודה לאל לא קיטשית או נדושה. מבינה בהחלט ומצדיקה את העובדה שהספר רב מכר, ממליצה לכל מי שבאפשרותו לקחת או לקנות את הספר שיעשה את זה בלי לחשוב פעמיים !! העלילה מצוינת, פעם ראשונה שיש ספר ערפדים שיש לו עלילה רצינית ולא סתם מריחה של מאה חמישים עמודים. בנוגע לדמויות, ואו פשוט ואו. לא ידעתי שמישהי יכולה ליצור דמות כל כך מלאת חיים, מסתורית עם סקס אפיל מטורף שאי אפשר להתעלם ממנו, בונז גרם לי להחסיר פעימה. הוא בנוי כל כך טוב שאפילו התחלתי להתרגל לצורת הדיבור שלו ולמילים שתמיד השתמש בהן, בהתנהגות שלו, באופן שלו... כולו פשוט בונז. היופי כאן שהסופרת לא השקיעה רק בדמות אחת, אלא גם בקאת שהצחיקה,הטריפה ועצבנה ללא סוף. לא דמות מושלמת ומקסימה שהכול בסדר אצלה, וגם לא מטורפת על כל הראש שכל החיים שלה נגדה. לקרוא את המתח בין שני הדמויות היה הרבה יותר מסתם לקרוא, הרגשתי זאת על בשרי. אם לא הייתי יודעת שיש עוד ספר הייתי מתחרפנת ברגע זה בגלל הסוף הדי מאוד מאכזב, אבל לפי מה שזה נראה, הספר השני יהיה מצוין לא לפחות. לא מהססת לרגע להוסיף את הספר הזה לרשימת הספרים האהובים עלי!

הגעתי למסקנה, והיא לא על הספר הזה ספציפי אלא על רוב הטרילוגיות. ( ומעטות באמת מוצלחות) הספר הראשון תמיד מצוין, מותיר אחריו הרבה התלהבות, סקרנות, המלצות וציפייה לספר הבא. אני לא יודעת אם הסופר/ת מושפעים מגל "ההתלהבות" העצום הזה ואז מחליטים לכתוב עוד ספר. ומשום מה, הספר השני בינוני ולא יותר. ופתאום כל ההתלהבות דועכת, ויש ביקורות שליליות. אז אולי הסופר/ת מרגישים לחץ, ואומרים לא נורא, נתקן את זה בספר הבא. נפציץ! אבל משום מה... זה לא עובד. זה פשוט לא עובד להם. כולנו בסופו של דבר עומדים מול הספר השלישי, נותנים לו הזדמנות בגלל מה שגרם לנו להרגיש בספר הראשון, קוראים את השלישי... והסוף נגמר מהר, מוזר, פתוח, לא ברור, מאכזב, מעצבן, או טוויסט מטורף שלא קשור לשום מקום. טרילוגיית הזאבים של גרייס נפגעה מזה, אין ספק. הספר הראשון היה מקסים, רומנטי, עדין, חמים. נחמד לשבת ופשוט להעביר את הזמן. בספר השני זה התחיל להיות כבד, אבל אז הסופרת עשתה מהלך חכם והוסיפה שתי דמויות ראשיות לסיפור וככה הצליחה לגרום לנו ( לי לפחות..) להמשיך לקרוא. בספר השלישי... די. כמה אפשר? יש לספר אווירה דכאונית, ואני מניחה שהיא רצתה להגיע לשם. אבל שני ספרים זה כבר יותר מדי! הדמות של סם מרגיזה אותי בטירוף, התלותיות, הבכיינות, חוסר ביטחון, האובססיה, האפסיות הזו... זה נראה רע. לא אומרת שכולם צריכים להיות שיא הגבריות, גם אני בעצמי אוהבת שיש כמה תכונות שהן יותר רגישות ועדינות אבל סם פשוט לא גבר. הוא נראה יותר כמו ילדה קטנה שלא מפסיקה לבכות וליילל בדיכאון. ואני אהבתי אותו בספר הראשון כל כך, נדלקתי על הדמות שלו ופשוט התאהבתי בה ואז פתאום בספר השני והשלישי הכל נעלם. פוף. גרייס גם על אותו קו כמו סם, בהתחלה הייתה חביבה, ואז נהפכה לאישה מתרפקת, אובססיבית ותלותית. כל מה שעובר לה בראש זה סם, וזהו זה כבר נמצא על גבול החולניות. אין לי בעיה עם אובססיביות וחולניות, באמת שלא, אני בעד שיהיו ספרים עם הרבה שגעונות... אבל זה לא אמור להיות אחד מהספרים הללו, וכאן החולניות נראית מגוחכת ומשעממת להחריד. והיחידים שעוד הצליחו להחזיק את הספר זה איזבל וקול, שכמובן את קול אני אוהבת כי מה לעשות ילד רע זה ילד רע. ואיזבל גם באה לי בטוב. אבל גם שניהם נפגעו בגלל העלילה המתמרחת, השעמום והכבדות. עם כל אהבתי אליהם... די, הספיק לי. הקסם שלהם פשוט התפורר. ולסיום, העלילה מתמרחת כמו מסטיק! פשוט התייאשתי ועזבתי את הספר, אין יותר עניין , רק בכי ועצב ובאמת שאם אני רוצה להתמרמר, אקרא ספר קצת יותר מרגש ועמוק מזה. טרילוגיה כושלת.

ואו. לא ציפיתי להתרשם בצורה שהתרשמתי מהספר הזה, קיוויתי שהוא טוב, לא ידעתי שהוא מעולה. נתחיל מהדמויות, יש את טסה, שהיא הילדה הטובה שמקפידה ללמוד ולא להתערבב יותר מדי, ציפיתי להתעצבן בגלל התגובות שלה ולשנוא אותה, ההפך קרה, היא הייתה מעניינת! היו קטעים ממש ספורים על האצבע ששאלתי את עצמי אם היא מפגרת, אבל הם היו מעטים ונסבלים מאוד. היא דמות מתפתחת שמשתנה עם הזמן, נהדר לראות כמה הסופרת משקיעה בשינוי הזה. זה מרענן! ויש את הארדין, שהוא דמות כובשת בפני עצמה, התיאורים שלו, התגובות שלו, האופי שלו, הכל כך כל נהדר וברור אצלו. יש לו אופי, צורת דיבור, יש לו סטייל, אני מתה על ההשקעה הזאת, אנה בונה את הדמויות מהראש ואני, בתור קוראת, הבנתי בדיוק למה היא מתכוונת, קלטתי את הדמויות כמו שהיא רצתה שאקלוט, התאהבתי בהארדין ההפכפך כמו שהיא בטח רצתה שיקרה. העלילה צפויה כמובן, בחורה שנכנסת לקולג' ומפה לשם מכירה בחור שהוא ההפך ממנה שמיים וארץ. ולמרות העלילה הנדושה, המוכרת והלעוסה הספר היה מדהים, כל כך נהניתי לקרוא אותו, לקרוא עליהם, לרוב כשהיחסים בין הדמויות נשארים רגועים מדי זה מתחיל לשעמם, היא יודעת איפה ללחוץ, איפה לרתק ולתבל, לא יכולתי לעזוב את הספר הזה - ואם עזבתי, אז השתוקקתי לחזור אליו ולסיים אותו. 620 (!) עמודים של עונג צרוף, מעטות הסופרות שמגיעות למספר עמודים שכזה ומצליחות לעניין את הקורא, היא הצליחה, בגדול. הסוף היה אדיר, יותר מאדיר, מדהים, טוויסט נהדר שרק הוסיף! אני משתוקקת להניח את הידיים על הספר השני. ומקווה לא להתאכזב.