עכשיו, אחרי שקראתי את רוב הספרים של גברת פרנק מיטרני, אני יכולה להצביע על מה שאני חושבת על הספרים שלה.
היא כותבת בצורה טובה שמאפשרת קריאה שוטפת וזורמת, אבל- וזה אבל רציני- כל הספרים שלה איכשהו סובבים כל הזמן סביב אותו רעיון של נשים שבוגדות בגברים שבוגדים בנשים שבוגדות בגברים שבוגדים בנשים... הבנתם את המסר.
לי אישית זה לא מתחבר, לא אוהבת לקרוא על זה במינון כזה גבוה ובטח שאני לא מצליחה להתחבר ולהזדהות עם הדמויות הבוגדניות, שמוצגות כגיבורות הספר בקדמת הבמה.
קראו לי מיושנת או מקובעת, אבל זו הדרך שבה אני מאמינה באמת.

כשקראתי את המשפט "האושר הוא בחירה ולא תוצאה של שאיפה" בספרו של דני שיינמן, "רשימות על אהבה", עצרתי. לחשוב לרגע. קולמוסים רבים נשברו בנסיון להגדיר מהו האושר? איך משיגים אותו? מי לא נתן את דעתו על האושר:פילוסופים, פסיכולוגים, אנשי דת, משוררים, סופרים והאדם באשר הוא. בעצם האושר מצוי בידינו ובשליטתנו, האושר הוא "הלך רוח", הוא היכולת שלנו להבין, לדעת,להפנים ולהרגיש שהוא נמצא בדברים הקטנים. האושר הוא התמקדות במה שיש והדרך אליו עוברת דרך התובנה שאין דבר מושלם. במקום לעסוק בשאיפה מתמדת למה שאין, למה שחסר, צריך להבין, ובעיקר להשלים, עם העובדה הברורה שיש אהבות שלא נאהב, מקומות שלא נבקר בהם, חוויות שלא נחווה. צריך להתמקד במה שיש לנו, במה שהשגנו בחיים, באהבה , בחברויות, במשפחה, בקריירה , בדברים שגורמים לנו הנאה(קריאה, מוסיקה,טיולים-כל אחד כאוות נפשו), ובטבע שמסביב עד פרטיו הקטנים: ציוץ ציפור בבוקר, רוח מלטפת בערב, צורות העננים שבשמים, משחקי הצבע של השקיעה, ריח הגשם הראשון, טיפות הטל עם בוקר, שלכת-רשימה אין סופית של דברים שמעניקים המון רגעי אושר קטנים ביום יום, אם רק ערים להם, מודעים לקיומם, מתמכרים לתחושות שהם מעוררים. וכמובן שאין פירוש הדבר לא לשאוף ליותר,לעוד, כי כידוע השאיפות הן כוח מניע ומפתח, ומימוש השאיפות גורם סיפוק ואושר לכשעצמו. אבל לפעמים הריצה הזו להשיג את מה שאין גורמת לנו להתעלם ממה שיש, לאבד את האיזון שהוא לפעמים כה עדין .

מוכרחה להודות שהמחשבות שעורר בי המשפט הזה, יכולות להיראות למישהו כאוסף פשטני של סיסמאות וקלישאות , אבל זה התוכן שאני יצקתי לתוכו מנסיוני ומעולם החוויות שלי, ונראה לי שבהחלט שווה לכל אחד לעצור לרגע ולחשוב עליו.

מישהו פעם אמר לי, אם אין לך אהבה, קרא עליה בספרים, ראה אותה בסרטים, משום שהיא מניעה את גלגלי העולם. אתם יודעים מה, לאחר שסיימתי נוכחתי לראות שצדק.

גיבורם של הספר הזה הם שני גברים שעורגים אל אהובתם. הראשון איבד את אהובתו בתאונת דרכים בדרום אמריקה ומלווה את ארונה עד לקבורתה ומספר על שעובר עליו. השני, אב המספר לבנו הקטן על חייו כחייל בארמיה האוסטרו-הונגרית בזמן מלחמת העולם הראשונה העקובה מדם, ועל געגועיו לאהובתו אותם הוא מביע באין ספור מכתבים. (הסיפור מבוסס על סיפורו האמיתי של סבו של שיינמן)

שני הסיפורים מסופרים במקביל והאמת היא שכל אחד מהם יכול לעמוד בפני עצמו ולא פעם שאלתי את עצמי את השאלה, למה הכניס אותם לספר אחד ? התשובה המפתיעה הגיעה לקראת סופו וסחטה ממני דמעות כאשר שני הסיפורים התחברו וסגרו מעגל.

ספר מצוין ומרטיט על אבל, געגועים ובעיקר על כוחה של אהבה שכדאי לכל גבר (סליחה נשים) לקרוא.