וואו הפתעת השנה, תחיית הספרות הישראלית.
היתכן? דווקא אושרת קוטלר? לא נעים להגיד שבילבלתי אותה עם לילך סונין ורק אחרי שראיתי אותה בתמונה נפל האסימון..פדיחות. טוב, יש פה כישרון שאי אפשר להתעלם ממנו ואני הראשונה לקטול ספרות ישראלית. אושרת קוטלר היא הסופרת הישראלית הראשונה שגרמה לי לבכות.
כל כך הרבה התרחשויות, בתקופות שונות ולרגע לא הרגשתי שזה יותר מדי. הסיפור מתחיל בתחושה קלה של חוסר ודאות ואז לאט לאט הכל מתבהר, שלושת הסיפורים הופכים לסיפור אחד של כוח ועוצמה (נשית כמובן).
מעניין לדעת אם זה מבוסס על החיים שלה, יש לי תחושה שכן. לפי הביקורות ראיתי שהיו כאלה שלא אהבו את הסוף, אני דווקא התחברתי. אם יש אישה שעברה כ"כ הרבה בחיים והצליחה להתגבר אני בעדה.
היה איזה משפט שהיא כתבה בעמודים האחרונים שנורא אהבתי, משהו על זה שאם אי אפשר לחיות את החיים אז אפשר לפחות לנגן אותם, פתאום התגעגעתי לאורגן שלי (כן, פעם הייתי מנגנת..חנוני משהו,אה?).
ולשאלתכם האם לקרוא? רצוי עוד היום.
















![ג'יין אייר [מהדורת 2007]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers1/12179.jpg)
