אחרי שקראתי את הביקורת של קרן על הספר הזה גיגלתי את סומרסט מוהם והתברר לי שאף פעם לא קראתי שום דבר שלו.
הופתעתי, משום מה חשבתי שכן יצא לי לקרוא אותו בעבר, אבל אז קלטתי שקצת בילבלתי בינו לבין גרהם גרין, אוי לבושה.
בכל אופן, הזמינות של הספר באפליקציית ליבי נתנה לי הזדמנות להיחשף ליצירה של מוהם סיפור אחר סיפור, בלי להתחייב לספר ארוך.
הסיפורים בקובץ כולם עוסקים באותם המקומות ובאותה התקופה. הגיבורים שלהם הם בריטים שחיים על התפר בין אנגליה המעמדית, המנומסת והמאופקת למושבות הקולוניאליסטיות במלאיה הבריטית בתחילת המאה העשרים.
יש בסיפורים האלה עלילות של ממש, בגידה, רצח, מחות ומוות, אבל הכל נמסר לקורא באיפוק והתחושה היא שלא משנה כמה דרמטיים האירועים - עיקר הדרמה מתרחשת בנפשן של הדמויות.
אהבתי במיוחד את הסיפור הראשון שמציג משפחה בריטית מכובדת על סף יציאה למסיבה ואת הפער האירוני בין האמת המחרידה שהולכת ומתגלה לאיטה בשיחה בין בני המשפחה במהלך ההכנות למסיבה לבין מה שבאמת מטריד את בני המשפחה ועומד בראש מעייניהם: הם איך נראים ונתפסים בעיני החברה, מה יגידו ויחשבו עליהם.
בסיפור השני לא ממש הבנתי מה ניסה מוהם להגיד. יש בו אנלוגיה בין שתי נשים נטושות: האחת היא גיבורת הסיפור, בריטית מכובדת, שבעלה התאהב בערוב ימיו באישה אחרת. השניה מלאית שחיה עם חוואי אירי במשך שנים עד שזה החליט שהגיע הזמן לשוב למולדתו ולשאת אישה לבנה כדת וכדין. חשבתי שהאנלוגיה בין שתי הנשים אמורה להוביל את הקורא לחוש בצערה של האישה המלאית, הילידה, שאיש אינו חושב שיש צורך להתחשב ברגשותיה או לתת לה מעמד חוקי, אבל בסוף הסיפור דווקא גיבורת הסיפור מתמלאת ברוח חמלה וחסד נוצרית וסולחת לבעלה בלב שלם וחפצה בטובתו. אולי ההבנה שסופה של הנקמה מר ולא מועיל כלל לנוקם הוא זה שיצר את השינוי? לא יודעת, מודה שאני קצת יותר טים האישה הנזנחת מאשר טים הגבר ההולל ולא השתכנעתי מהמהפך הרגשי שעוברת הגיבורה.
הסיפור השלישי היה מוכר לי מאוד, אני בטוחה שקראתי אותו מתישהו בעבר - מה שאומר שצדקתי ובכל זאת קראתי פעם משהו של סומרסט מוהם! במרכזו שני גברים אנגלים לבנים, יחידים באזור המלאי עליו הם אחראים. האחד סנוב, ג'נטלמן ממעמד גבוה, השני בן המעמד הנמוך שהקנאה שלו בבני המעמדות גבוהים הפכה לבוז ושנאה. הג'נטלמן, על פי הגדרתו, מתייחס כראוי לחלשים ולנמוכים ממנו במעמדם ועל כן מסתדר היטב עם הילידים, מכבד אותם ומבין ללבם. בן המעמד הנמוך לעומתו, אולי שוחר שוויון וניפוץ פערים מעמדיים כשזה נוגע לגבוהים ממנו במעמדם, אבל בנמוכים ממנו במעמדם - וכך הוא רואה את המלאים - הוא מתעמר ושש להפגין את עליונותו עליהם. שני הגברים לא מצליחים למצוא דרך לבוא זה לקראת זה, מעט הרצון הטוב שהם מצליחים לגייס בקושי - נבלם על ידי הגאווה של שני הצדדים עד הסוף הטרגי.