כמו בעזרת פנס שאלומת אורו צרה אך בהירה להפליא, מאיר לנו הסופר, <mark>בוטן</mark>, את הזירה הייחודית שבה מתחולל הסיפור. נער צעיר עוזב בחשאי את כפר הולדתו בסין ומבסס את חייו בתאילנד יחד עם עוד סינים רבים שבונים את עתידם בארץ אליה היגרו. הנער, טאן סואנג יו כותב כמעט 100 מכתבים לאמו, בין השנים 1945 עד 1967, בהם הוא מתאר את קורותיו בפירוט ובגילוי לב, תוך שיתוף הקורא באירועים, במחשבות, בדעות, בנקודת מבט מאד אישית ו

ספר מצוין. אני חושבת שאחד הטובים שקראתי השנה ואני בטוחה שאקרא אותו שוב. במרכז הסיפור נער סיני שמהגר לתאילנד ובונה שם את חייו. הספור מתואר דרך מכתביו של הנער לאימו. התכתבות חד צדדית. יופיו של הספר בעיני שהסיפור מתקיים ברמה פסיכולוגית וחברתית במקביל, הסופרת מעלה שאלות ערכיות, שעל אף שהספר נכתב בשנות הששים, מרגישות עדכניות גם היום, מעניין לגלות שכבר אז היו דילמות של שמרנות מול מודרניות, חיבור לתרבות