הספר "אקדמיה לנסיכות" הוא אחד הספרים הטובים שקראתי.
אני מודה, בהתחלה, לא ממש רציתי לקרוא אותו בעיקר בגלל שמו, הוא נשמע לי נורא ילדותי- הנה, עוד ספר על נסיכות טיפשות. אבל כשקראתי אותו גיליתי שהוא הרבה מעבר לזה.
הגיבורה, מירי, על אף קומתה הנמוכה, לא מפחדת להגיד לאדם שעומד מולה מה היא חושבת עליו, חכמה, שנונה, מצחיקה ו...הולכת להיות נסיכת האקדמיה בכל מחיר!
אני פשוט התאהבתי בספר כמו שהתאהבתי במירי ובמי שהיא אוהבת (בסתר)פידר.
כשסיימתי את הספר לא יכולתי להאמין, סירבתי להיסתכל בעמוד האחרון ולראות שלא נותרו לי עוד עמודים, סגרתי את הספר ומיד הלכתי לחפש לי ספר אחר לקרוא.
מכירים את התחושה שכשאתם מסיימים ספר טוב אתם לא קוראים שום ספר אחר במשך שבוע מחשש לפגיעה בכבודו של הראשון? או, באותה מידה, מתחילים לקרוא ספר אחר כדי לשכוח שהקודם נגמר?

בקיצור, קריאה מהנה!=]

ואו...
ספר חזק.
אני יודע שהוא מיועד לבני נוער, ואני כבר לא כל כך כזה... ובכל זאת, הספר מומלץ ביותר.
הרבה פלוסים:
תרגום טוב, קולח.
כתיבה טובה.
עלילה מפותלת ואפילו הגיונית.
והכי חשוב - משאיר משקע.
הדמויות אמינות, ולקראת האמצע המתח ממש ממש חזק.
אני לא כל כך רוצה לקלקל למי שלא קרא, אז אגיד רק - מומלץ!
ועדות - סיימתי אותו ב 3 ימים, כאשר את החצי השני של הספר סיימתי תוך 4 שעות (שהתארכו ליומים, כי היתי חייב לישון ולעבוד באמצע...)

וואוו. וואו. ווואווו. איזה ספר.
נשאבתי לתוכו.
התחלתי לקרוא אותו ב11 וחצי בלילה, מתי שאני בד"כ מתחילה לקרוא, כשנכנסתי למיטה, התחלתי.. ולא יכולתי להפסיק.
העלילה כל כל סוחפת שכל עצירה השאירה אותי במתח לא נורמלי.
בסביבות 3 לפנות בוקר נסגרו לי העיניים אבל המוח שלי לא נתן לי לישון, אז הלכתי לריענון קצר של נס, שטיפת פנים, וצללתי בחזרה לתוך הספר.
עד 5 לפנות בוקר הייתי דבוקה אליו, וכשסיימתי, המשכתי לחשוב.. ולחשוב.. על מחוז 12.. על פיטה.. על המשחקים.. על שעונים.. על גשם של דם.. על קטניס.. על מתחזים ורמאים.. על סינה.. על הציורים של פיטה.. על אוכפי השקט.. על עיני הנחש של הנשיא סנואו.. על הקפיטול.. ועל סיכת עורבני חקיין.

איזה באסה שהשלישי יוצא בעברית רק בדצמבר.