הביקורת מוקדשת לזכרם של מארק וסימון בלוך, אשר גופותיהם הועברו ונטמנו בפנתיאון גדולי האומה בצרפת, לפני שבוע, ב 23 ביוני 2026. היה היה סופר, חוקר והיסטוריון יהודי צרפתי בשם מארק בלוך. בלוך היה היסטוריון בן היסטוריון, אשר אהב את צרפת בכל ליבו. הוא שירת בגבורה ובכבוד כקצין במלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן קיבל משרת פרופסורה באוניברסיטת שטרסבורג. שם הכיר חוקר אחר בשם לוסיין פבר. שני המלומדים הפכו לידידים ושותפים לדרך, הם הקימו ביחד כתב על חדשני בשם Annales (ניתן לתרגם כרשומות) אשר רצה לקדם את חקר ההיסטוריה של האדם הפשוט, ולשלב בדיסציפלינה ההיסטורית שיטות והישגים מדיסציפלינות אחרות כגון סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, ארכיאולוגיה, בלשנות ועוד. כתב העת היה להצלחה גדולה ושני החוקרים נחשבו למקימי אסכולת ה Annales בהיסטוריוגראפיה האירופאית החדשה. לאור הישגיו ומחקריו החשובים, ביניהם ספרו החדשני אודות "מגע הקסם" המרפא של מלכי צרפת ואנגליה, ומאמרו פורץ הדרך על העברת השמועות בין החפירות במלחמת העולם הראשונה כאנאלוגיה לתרבות השמועות בימה"ב, קיבל בלוך משרה באוניברסיטת סורבון היוקרתית בפאריס. אולם המציאות טפחה על פניו של בלוך ובני דורו. מלחמת העולם השנייה פרצה וצרפת מולדתו הייתה בסכנה. למרות גילו התעקש בלוך להתגייס לצבא ושירת כקפיטן המבוגר ביותר בצבא צרפת. לאחר התבוסה עזב את פאריס והסתתר בבית כפרי בצרפת של וישי. שם, הרחק מספרייתו העשירה, ישב וכתב את הירהוריו על עבודתו של ההיסטוריון. אולם בלוך בן ה-56, לא הסתפק בעבודתו האקדמית. המלומד הממושקף ונמוך הקומה החליט לעשות את הצעד הלא צפוי והלא מתבקש והצטרף ב 1943 לרזיסטנס, למחתרת הצרפתית. במשך למעלה משנה פעל עבור המחתרת, בעיקר כאיש קשר אשר העביר מידע והודעות בין סניפים ופעילים, כינויו המחתרתי היה "המורה". במרץ 1944 נתפס ע"י הגסטאפו בעקבות הלשנת חבר מחתרת אחר שעונה. גם בלוך עונה אך לא הסגיר איש מחבריו. לאחר מכן הוצא להורג. חברו לוסיין פבר מצא את כתב העת של ספרו, שלא הושלם, ערך אותו והוציאו לאור. הספר הוקדש ע"י בלוך לידידו, אך פבר הקדישו לבלוך עצמו ולרעייתו. אהבתי את הספר, אך אהבתי יותר את סיפור חייו של האיש הצנוע הזה, שידע לחקור, ללמד ולכתוב, אך בעת הצורך ידע גם לפעול ולעשות את המעשה הנכון, גם אם הדבר עלה לו בחייו.

כיכר החתולות - מסע אל התת מודע הירושלמי. קודם כול, זהו שם גאוני, שילוב מוצלח ביותר בין שם מקום מוזר, ירושלמי בצורה כל כך מובהקת, אבל מוכר גם לתל אביבית מושבעת כמוני לתת כותרת שהיא גם מחקרית וגם מסקרנת. בקיצור, שעטנז ירושלמי, נראה הזוי אבל עובד ממש טוב. אני אוהבת ספרי עיון בהם המחבר לא מסתיר את עצמו והופך לחלק מן הסיפור, זה יותר מעניין ומאוד טבעי בעיניי כי הרי המחבר הוא תמיד חלק מהסיפור וכול ניסיון להסתיר את זה מסתיר חלק מן האמת. אני גם אוהבת לקרוא ממוארים וגם ספרי עיון פופולאריים, בקיצור הספר של מריק שטרן עונה על כול התגיות האלו, הוא אינפורמטיבי מאוד, רציני במידה הראויה (כולל הערות השוליים) ובעיקר כיף לקריאה. כתל אביבית מושבעת נוכחתי לדעת שאני לא מכירה את ירושלים כלל. למעשה הבנתי שלמרות שביקרתי בירושלים פעמים רבות אני כמעט תמיד מגיעה למקום ספציפי (מוזיאון ישראל, העיר העתיקה כמובן, הספריה הלאומית החדשה - מומלץ! שוק מחנה יהודה, הופעה בבריכת השולטן) ואז מקפידה לברוח מן המקום. למעשה העיר הזאת כלל לא מתחברת לי בראש והמבנה הגיאוגרפי שלה זר לי לחלוטין ולא קשור, אולי כי היא באמת מורכבת מחלקים שונים ומשונים, קשורים ובלתי קשורים כאחד. מריק שטרן לוקח את כול הקלחת הזאת, מחלק את הספר לפרקים על פי שכונות, כאשר הקו המחבר הוא הציר ההיסטורי וסיפור חייו שלו כירושלמי אמיתי וחוקר ערים. הפרקים יוצרים קצת סדר בבלאגן ונותנים הצצה לתמונה המורכבת והמשוגעת הזאת שהיא בירת ישראל. אז עכשיו אני יודעת למה קוראים ככה לכיכר החתולות, מי היו הטמפלרים והיוונים שגרו בעיר, מה קרה לססטוס קוו המפורסם לאורך הדרך ועוד ציוני דרך רבים וחשובים שנשזרים בהיסטוריה הפרטית, העירונית והישראלית בכלל. נהניתי, למדתי, ואני שמחה שהשתתפתי בהדסטארט להוצאת הספר. כיף לתמוך ביוצרים ישראלים ובתרבות עברית. נב תוספת בעריכה: שאפו גם לבחירת הצילום על העטיפה שמתכתב עם האייקון התרבותי "ארוחת צהריים על גורד שחקים" מ 1932 המציג פועלים הסועדים בנינוחות על קורת מתכת במהלך בניית מרכז רוקפלר בניו יורק.

הביקורת מוקדשת לזכרם של מארק וסימון בלוך, אשר גופותיהם הועברו ונטמנו בפנתיאון גדולי האומה בצרפת, לפני שבוע, ב 23 ביוני 2026. היה היה סופר, חוקר והיסטוריון יהודי צרפתי בשם מארק בלוך. בלוך היה היסטוריון בן היסטוריון, אשר אהב את צרפת בכל ליבו. הוא שירת בגבורה ובכבוד כקצין במלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן קיבל משרת פרופסורה באוניברסיטת שטרסבורג. שם הכיר חוקר אחר בשם לוסיין פבר. שני המלומדים הפכו לידידים ושותפים לדרך, הם הקימו ביחד כתב על חדשני בשם Annales (ניתן לתרגם כרשומות) אשר רצה לקדם את חקר ההיסטוריה של האדם הפשוט, ולשלב בדיסציפלינה ההיסטורית שיטות והישגים מדיסציפלינות אחרות כגון סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, ארכיאולוגיה, בלשנות ועוד. כתב העת היה להצלחה גדולה ושני החוקרים נחשבו למקימי אסכולת ה Annales בהיסטוריוגראפיה האירופאית החדשה. לאור הישגיו ומחקריו החשובים, ביניהם ספרו החדשני אודות "מגע הקסם" המרפא של מלכי צרפת ואנגליה, ומאמרו פורץ הדרך על העברת השמועות בין החפירות במלחמת העולם הראשונה כאנאלוגיה לתרבות השמועות בימה"ב, קיבל בלוך משרה באוניברסיטת סורבון היוקרתית בפאריס. אולם המציאות טפחה על פניו של בלוך ובני דורו. מלחמת העולם השנייה פרצה וצרפת מולדתו הייתה בסכנה. למרות גילו התעקש בלוך להתגייס לצבא ושירת כקפיטן המבוגר ביותר בצבא צרפת. לאחר התבוסה עזב את פאריס והסתתר בבית כפרי בצרפת של וישי. שם, הרחק מספרייתו העשירה, ישב וכתב את הירהוריו על עבודתו של ההיסטוריון. אולם בלוך בן ה-56, לא הסתפק בעבודתו האקדמית. המלומד הממושקף ונמוך הקומה החליט לעשות את הצעד הלא צפוי והלא מתבקש והצטרף ב 1943 לרזיסטנס, למחתרת הצרפתית. במשך למעלה משנה פעל עבור המחתרת, בעיקר כאיש קשר אשר העביר מידע והודעות בין סניפים ופעילים, כינויו המחתרתי היה "המורה". במרץ 1944 נתפס ע"י הגסטאפו בעקבות הלשנת חבר מחתרת אחר שעונה. גם בלוך עונה אך לא הסגיר איש מחבריו. לאחר מכן הוצא להורג. חברו לוסיין פבר מצא את כתב העת של ספרו, שלא הושלם, ערך אותו והוציאו לאור. הספר הוקדש ע"י בלוך לידידו, אך פבר הקדישו לבלוך עצמו ולרעייתו. אהבתי את הספר, אך אהבתי יותר את סיפור חייו של האיש הצנוע הזה, שידע לחקור, ללמד ולכתוב, אך בעת הצורך ידע גם לפעול ולעשות את המעשה הנכון, גם אם הדבר עלה לו בחייו.

הביקורת מוקדשת לזכרם של מארק וסימון בלוך, אשר גופותיהם הועברו ונטמנו בפנתיאון גדולי האומה בצרפת, לפני שבוע, ב 23 ביוני 2026. היה היה סופר, חוקר והיסטוריון יהודי צרפתי בשם מארק בלוך. בלוך היה היסטוריון בן היסטוריון, אשר אהב את צרפת בכל ליבו. הוא שירת בגבורה ובכבוד כקצין במלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן קיבל משרת פרופסורה באוניברסיטת שטרסבורג. שם הכיר חוקר אחר בשם לוסיין פבר. שני המלומדים הפכו לידידים ושותפים לדרך, הם הקימו ביחד כתב על חדשני בשם Annales (ניתן לתרגם כרשומות) אשר רצה לקדם את חקר ההיסטוריה של האדם הפשוט, ולשלב בדיסציפלינה ההיסטורית שיטות והישגים מדיסציפלינות אחרות כגון סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, ארכיאולוגיה, בלשנות ועוד. כתב העת היה להצלחה גדולה ושני החוקרים נחשבו למקימי אסכולת ה Annales בהיסטוריוגראפיה האירופאית החדשה. לאור הישגיו ומחקריו החשובים, ביניהם ספרו החדשני אודות "מגע הקסם" המרפא של מלכי צרפת ואנגליה, ומאמרו פורץ הדרך על העברת השמועות בין החפירות במלחמת העולם הראשונה כאנאלוגיה לתרבות השמועות בימה"ב, קיבל בלוך משרה באוניברסיטת סורבון היוקרתית בפאריס. אולם המציאות טפחה על פניו של בלוך ובני דורו. מלחמת העולם השנייה פרצה וצרפת מולדתו הייתה בסכנה. למרות גילו התעקש בלוך להתגייס לצבא ושירת כקפיטן המבוגר ביותר בצבא צרפת. לאחר התבוסה עזב את פאריס והסתתר בבית כפרי בצרפת של וישי. שם, הרחק מספרייתו העשירה, ישב וכתב את הירהוריו על עבודתו של ההיסטוריון. אולם בלוך בן ה-56, לא הסתפק בעבודתו האקדמית. המלומד הממושקף ונמוך הקומה החליט לעשות את הצעד הלא צפוי והלא מתבקש והצטרף ב 1943 לרזיסטנס, למחתרת הצרפתית. במשך למעלה משנה פעל עבור המחתרת, בעיקר כאיש קשר אשר העביר מידע והודעות בין סניפים ופעילים, כינויו המחתרתי היה "המורה". במרץ 1944 נתפס ע"י הגסטאפו בעקבות הלשנת חבר מחתרת אחר שעונה. גם בלוך עונה אך לא הסגיר איש מחבריו. לאחר מכן הוצא להורג. חברו לוסיין פבר מצא את כתב העת של ספרו, שלא הושלם, ערך אותו והוציאו לאור. הספר הוקדש ע"י בלוך לידידו, אך פבר הקדישו לבלוך עצמו ולרעייתו. אהבתי את הספר, אך אהבתי יותר את סיפור חייו של האיש הצנוע הזה, שידע לחקור, ללמד ולכתוב, אך בעת הצורך ידע גם לפעול ולעשות את המעשה הנכון, גם אם הדבר עלה לו בחייו.

הביקורת מוקדשת לזכרם של מארק וסימון בלוך, אשר גופותיהם הועברו ונטמנו בפנתיאון גדולי האומה בצרפת, לפני שבוע, ב 23 ביוני 2026. היה היה סופר, חוקר והיסטוריון יהודי צרפתי בשם מארק בלוך. בלוך היה היסטוריון בן היסטוריון, אשר אהב את צרפת בכל ליבו. הוא שירת בגבורה ובכבוד כקצין במלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן קיבל משרת פרופסורה באוניברסיטת שטרסבורג. שם הכיר חוקר אחר בשם לוסיין פבר. שני המלומדים הפכו לידידים ושותפים לדרך, הם הקימו ביחד כתב על חדשני בשם Annales (ניתן לתרגם כרשומות) אשר רצה לקדם את חקר ההיסטוריה של האדם הפשוט, ולשלב בדיסציפלינה ההיסטורית שיטות והישגים מדיסציפלינות אחרות כגון סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, ארכיאולוגיה, בלשנות ועוד. כתב העת היה להצלחה גדולה ושני החוקרים נחשבו למקימי אסכולת ה Annales בהיסטוריוגראפיה האירופאית החדשה. לאור הישגיו ומחקריו החשובים, ביניהם ספרו החדשני אודות "מגע הקסם" המרפא של מלכי צרפת ואנגליה, ומאמרו פורץ הדרך על העברת השמועות בין החפירות במלחמת העולם הראשונה כאנאלוגיה לתרבות השמועות בימה"ב, קיבל בלוך משרה באוניברסיטת סורבון היוקרתית בפאריס. אולם המציאות טפחה על פניו של בלוך ובני דורו. מלחמת העולם השנייה פרצה וצרפת מולדתו הייתה בסכנה. למרות גילו התעקש בלוך להתגייס לצבא ושירת כקפיטן המבוגר ביותר בצבא צרפת. לאחר התבוסה עזב את פאריס והסתתר בבית כפרי בצרפת של וישי. שם, הרחק מספרייתו העשירה, ישב וכתב את הירהוריו על עבודתו של ההיסטוריון. אולם בלוך בן ה-56, לא הסתפק בעבודתו האקדמית. המלומד הממושקף ונמוך הקומה החליט לעשות את הצעד הלא צפוי והלא מתבקש והצטרף ב 1943 לרזיסטנס, למחתרת הצרפתית. במשך למעלה משנה פעל עבור המחתרת, בעיקר כאיש קשר אשר העביר מידע והודעות בין סניפים ופעילים, כינויו המחתרתי היה "המורה". במרץ 1944 נתפס ע"י הגסטאפו בעקבות הלשנת חבר מחתרת אחר שעונה. גם בלוך עונה אך לא הסגיר איש מחבריו. לאחר מכן הוצא להורג. חברו לוסיין פבר מצא את כתב העת של ספרו, שלא הושלם, ערך אותו והוציאו לאור. הספר הוקדש ע"י בלוך לידידו, אך פבר הקדישו לבלוך עצמו ולרעייתו. אהבתי את הספר, אך אהבתי יותר את סיפור חייו של האיש הצנוע הזה, שידע לחקור, ללמד ולכתוב, אך בעת הצורך ידע גם לפעול ולעשות את המעשה הנכון, גם אם הדבר עלה לו בחייו.

הביקורת מוקדשת לזכרם של מארק וסימון בלוך, אשר גופותיהם הועברו ונטמנו בפנתיאון גדולי האומה בצרפת, לפני שבוע, ב 23 ביוני 2026. היה היה סופר, חוקר והיסטוריון יהודי צרפתי בשם מארק בלוך. בלוך היה היסטוריון בן היסטוריון, אשר אהב את צרפת בכל ליבו. הוא שירת בגבורה ובכבוד כקצין במלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן קיבל משרת פרופסורה באוניברסיטת שטרסבורג. שם הכיר חוקר אחר בשם לוסיין פבר. שני המלומדים הפכו לידידים ושותפים לדרך, הם הקימו ביחד כתב על חדשני בשם Annales (ניתן לתרגם כרשומות) אשר רצה לקדם את חקר ההיסטוריה של האדם הפשוט, ולשלב בדיסציפלינה ההיסטורית שיטות והישגים מדיסציפלינות אחרות כגון סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, ארכיאולוגיה, בלשנות ועוד. כתב העת היה להצלחה גדולה ושני החוקרים נחשבו למקימי אסכולת ה Annales בהיסטוריוגראפיה האירופאית החדשה. לאור הישגיו ומחקריו החשובים, ביניהם ספרו החדשני אודות "מגע הקסם" המרפא של מלכי צרפת ואנגליה, ומאמרו פורץ הדרך על העברת השמועות בין החפירות במלחמת העולם הראשונה כאנאלוגיה לתרבות השמועות בימה"ב, קיבל בלוך משרה באוניברסיטת סורבון היוקרתית בפאריס. אולם המציאות טפחה על פניו של בלוך ובני דורו. מלחמת העולם השנייה פרצה וצרפת מולדתו הייתה בסכנה. למרות גילו התעקש בלוך להתגייס לצבא ושירת כקפיטן המבוגר ביותר בצבא צרפת. לאחר התבוסה עזב את פאריס והסתתר בבית כפרי בצרפת של וישי. שם, הרחק מספרייתו העשירה, ישב וכתב את הירהוריו על עבודתו של ההיסטוריון. אולם בלוך בן ה-56, לא הסתפק בעבודתו האקדמית. המלומד הממושקף ונמוך הקומה החליט לעשות את הצעד הלא צפוי והלא מתבקש והצטרף ב 1943 לרזיסטנס, למחתרת הצרפתית. במשך למעלה משנה פעל עבור המחתרת, בעיקר כאיש קשר אשר העביר מידע והודעות בין סניפים ופעילים, כינויו המחתרתי היה "המורה". במרץ 1944 נתפס ע"י הגסטאפו בעקבות הלשנת חבר מחתרת אחר שעונה. גם בלוך עונה אך לא הסגיר איש מחבריו. לאחר מכן הוצא להורג. חברו לוסיין פבר מצא את כתב העת של ספרו, שלא הושלם, ערך אותו והוציאו לאור. הספר הוקדש ע"י בלוך לידידו, אך פבר הקדישו לבלוך עצמו ולרעייתו. אהבתי את הספר, אך אהבתי יותר את סיפור חייו של האיש הצנוע הזה, שידע לחקור, ללמד ולכתוב, אך בעת הצורך ידע גם לפעול ולעשות את המעשה הנכון, גם אם הדבר עלה לו בחייו.