את הספר הזה אסור בתכלית האיסור לקרוא לאנשים שמתעצבנים מסופים פתוחים ומחוטים פרומים. אף סיפור לא מגיע לכדי פתרון, אין קטרזיס והקורא נשאר לפעמים עם כעס עמום ושאלות רבות. עם זאת, מי שאהב (כמוני) את הסוף של מוזיקת המקרה של אוסטר, בטוח יהנה גם מהספר הזה.
מעבר לזה, אי אפשר שלא להזכיר את השפה המדהימה של עמוס עוז. הוא משתמש במילים כוירטואוז אמיתי, המשפטים זורמים כמו נחלים ועברית עשירה, לא ארכאית ולא חדשה מדי, פשוט תענוג צרוף.
בדרך כלל אני לא מציינת כריכות, אבל הכריכה של הספר הזה לדעתי קולעת ישר למטרה. מקום פסטורלי לכאורה, אך מתפורר. העזובה והיופי באותה תמונה - מקסים בעיניי!