קוראים מחיפה

הספר מספר את סיפורה של קייקו פורוקורה.עובדת בחנות נוחות 18 שנים.מאז שסיימה את לימודיה באוניברסיטה.ההסתפקות ב עבודה לא קבועה כמוכרת ללא קידום.
זוהי תופעה לא מקובלת בחברה היפנית.
נקודת המשבר היא הופעתו של הגבר שירהבה כמוכר לא יוצלח בחנות.ואחכ כדייר רחוב שהיא מכניסה לדירתה הקטנה. הסיטואציה החדשה משנה את חייה.
קייקו המספרת לא מבינה מסרים חברתיים,ספק אוטיזם או אספרברג לכאורע תמימות מנומקת. היא מביאה לקורא ביקורת על החברה היפנית שפועלת מתוך מכניזם וקונפורמיות עפ סטנדרטים קשוחים שקייקו רואה את כשליה ואינה מסוגלת להטמיע את הדברים..(תודה לדני שקרא והביא את הקטעים הרלוונטים.) חברי הקבוצה התיחסו לדמויות ולספור. הביאו את המחשבה שבחברה שלנו יש יותר אימפטיה.חמלה וקבלת האחר.

דוקטור
בואי אצלי מאת מירה מגן.
הספר מספר את חייה של ד'ר גליה העובדת בבית חולים בירושלים.הוא מוקדש לבעלי החמלה והחסד- הרופאים.
הוא מספר על מורכבות חיי הרופאה המסורה לעבודתה ולבני משפחתה.חברי הקבוצה ציינו את הקריאה הסוחפת והחוויה הרגשית.
אבל ההתייחסות היתה שנויה במחלוקת לגבי הערך הספרותי .הטוענים לרבוי אלמנטים מורכבים אוסף של מקרים ובעיקר הסוף שהוביל לתחושה של פתרון חיובי.גם המפגש עם הזרם הדתי לאומי והיחס לאמונה הדתית כמעצב את הדמויות. הכל שבחו את השפה והכתיבה שהנעימה את העיון בספר

הספר מספר את ספורו של יעקוב פיין יליד הארץ.דור שני לניצולי שואה.יעקוב הצבר קצין בצהל שסירב לשמוע ולדעת את ספור משפחתו שהושמדה בשואה בעיירה שידובצ'ה בפולין. בבגרותו אחרי שבנותיו נישאו ועזבו את הבית.מחליט להגיע לעיירת הוריו.גיבור הספור חצוי בזהותו.בין הצבריות עם הסממנים הכנעניים לבין תחושת השייכות למשפחתו שחיה דורות בשידובצ'ה.הספר מתאר את פגישותיו עם הפולנים אנשי העיירה.
חברי הקבוצה התיחסו לחווית הקריאה ברגשות מעורבים.מול הרעיון שהוביל את הספר לכתיבה שנועדה לתת תוכן לרעיון שלדעתם הביא לתחושה שהספר נועד לנוער כדי לספר הסטוריה