• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון

מאת תמר שילה קינן

הביקורת של הדס

תמונה של הדס
הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון

מאת תמר שילה קינן

הביקורת של הדס

תמונה של הדס
הוצאה לאור:ידיעות ספרים
שנת הוצאה:2024
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
אסתו'ש
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני שנתיים

“את תמר קינן שילה שחקנית ובימאית ראיתי לראשונה כשהיתה דיירת באח הגדול בעונה 7 אז הכרתי דיירת מקסימה”

7/8
ביקורות על הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון
הבאה
שמשון
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני שנה•1 דקות קריאה

ממליצה מאוד על הספר!
כתיבה כנה מאוד מהלב שנונה ומצחיקה
מרגישים מקרוב את רגשותיהן של רווקות בגיל מאוחר
נגע לליבי…

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אסתו'ש
אסתו'ש
תמונה של Mira
Mira
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של דן סתיו
דן סתיו
תמונה של אהוד בן פורת
אהוד בן פורת
תמונה של נתי
נתי
6קוראים|גיל ממוצע59|50%נשים

על המבקרת

תמונה של הדס

הדס

חברה מזה 2 שנים
4 ביקורות•30 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית
תמונה של הדס
הדס
חברה באתר מזה 2 שנים
ביקורות4
לייקים שקיבלה30
דירוג ממוצע5.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית4

דיון על הביקורת

2 תגובות
דן סתיו
דן סתיו•לפני שנה

הדס

תודה על ההמלצה
אהוד בן פורת
אהוד בן פורת•לפני שנה

הספר הזה נראה לי פונה יותר לקהל

הדתי ולמרות שמן הסתם לא חסרים בחנויות ספרים אחרים שעוסקים בדת זה מרגיש לי כמו ספר יוצא דופן. זה חלילה לא מצביע על משהו רע אבל זאת ההרגשה שיש לי כלפיו ואולי אני טועה וההוצאה בחרה לעשות את זה בכוונה מתוך שיקולי מסחר.
2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של הדס

תמורה נאותה

תמורה נאותה

מאיה ערד

אהבתי מאוד
מרגש , חי, חודר ללב … וזורם

לפני 8 חודשים•הדס
תמונות מחיי הכפר

תמונות מחיי הכפר

עמוס עוז

טוב אז פעם ראשונה שאני קוראת ספר של עמוס עוז, חשבתי לעצמי שהגיע הזמן.
ובמקרה הספרייה של המכללה שלי שחררה הרבה ספרים שאינם נחוצים לה, בחינם, על שולחן מלא בספרים.
והפלא ופלא עמוס עוז, תמונות מחיי הכפר.
וואו, פשוט לא הפסקתי לקרוא, לא רציתי הפסקה, הסיפורים מותחים וכתובים בשפה זורמת וגם לא שטחית בו זמנית.
כל הסיפורים עוסקים בדברים המבישים והמביכים ביותר בחיים, המעיקים והמציקים, זה הולך ומתגבר עד לסיפור האחרון, שהוא חגיגה של גועל בחילה ומבוכה.
וכל זה ללא דרך מוצא, ככה הוא כל סיפור, משאיר אותנו "בוואלה? ו...." אין ו ! וזה החוזק.
מאוודדד מממליצההההההה

לפני שנה•
★★★★★
•הדס
רסיסי לילה

רסיסי לילה

אילה דקל

במהלך קריאת הספר צללתי במי כנרת ויצאתי בתחילת המאה ה20.
וממש ככה צללתי אל תוך תקופה מרגשת של חלוצות וחלוצים, והכרתי את חיותה בוסל, דמות שלא הכרתי מעולם, אישה אמיצה בעלת כוחות נפשיים עצומים.
בדרך כלל שאני שומעת סיפורים על תקופת החלוצים אני שומעת על הגבורה, ועל העבודה הקשה ועל החקלאות, הספר בהחלט מעביר את החוויה הזאת בצורה נפלאה אך הוא מעביר בצורה יוצאת דופן את הרגשות ואת מעמקי הנפש והתודעה של החלוצים ובעיקר של החלוצות. בעזרת הגיבורה חיותה בוסל (שאני בהחלט הולכת ללמוד עליה ולעשות טיול מורשת בכנרת בעקבותיה) ובעזרת דמות עכשווית של יערה מרצה וחוקרת באוניברסיטה הסיפור מכניס לתוכו את אוירת המתח, מהם שורשיה של יערה? מה יעלה בגורל אמה? מה הקשר בין יערה ואמה לחיותה ויוסף בוסל?
ממליצה מאוד מאוד לקרוא את הספר.
הלכתי לשכשך במי כנרת

לפני שנה•הדס

ביקורות נוספות על "הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון"

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון

תמר שילה קינן

בנג'מין פרנקלין כתב אוטוביוגרפיה, אוגוסטינוס הקדוש ורוסו כתבו וידויים ובן גוריון כתב זכרונות, אך הם לא לבד - גם תמר שילה קינן עשתה כמותם וכתבה וידויים וזכרונות אוטוביוגרפיים מסעירים.

האם חשיפה אישית מביכה היא מעשה קשה? תלוי למי.
עושה רושם שככל ששנת הלידה מתאחרת, הדבר נעשה קל. וגם לא מביך כלל וכלל. אולי ההיפך. זה הפך לכלי לקידום עצמי.

תמר שילה, ילידת 86' מהיישוב קדומים בשומרון, משתפת את הקוראים בעשור מחייה - מגיל עשרים ועד שלושים ושתיים.
שתים עשרה שנים של מכאובי גדילה וצמיחה, וכמיהה וחיפושים בלתי פוסקים אחר בן זוג.
היא כותבת קולח, שפתה "דיבורית" כמעט לגמרי כמקובל היום, וחוויית הקריאה זורמת וחביבה.
קל להזדהות עם מה שעבר עליה, בעיקר אם הקורא הוא/היא דתי/ת שעזב את בית הוריו ושכר דירה עם שותפים בעיר הגדולה (במקרה דנן: תחילה ירושלים, אחר כך תל אביב).
נחמד לקרוא את התובנות שלה מהדייטים הרבים, ומדי פעם הן מנוסחות יפה ובחכמה.
תיאורי הקושי ברווקות והתרופפות שמירת הנורמות ההלכתיות ככל שהמצב הזה נמשך - נוגעים ללב ומעוררים הזדהות.

אני מעריך שלקורא דתי-לאומי יהיו נושאי הספר קרובים ללב.
ההתמודדות עם חיים (זמניים?) מחוץ ל"תו התקן" של בן זוג וילדים, עם סביבה חילונית "רגילה" ולאו דווקא ביתית - כל אלה נחלתם של צעירים דתיים רבים בשלב זה של החיים, וגם חילונים שחווים חוויות דומות כנראה לא יבינו "מבפנים" את סוג הקושי והניכור הספציפיים שהמחברת מיטיבה להציג.

חסרו לי תיאורים מפורטים יותר של הבחורים, של עולמם הרגשי. אבל אולי זה בכלל לא עבר בראשה של המחברת. רק על עצמי לספר ידעתי.

מומלץ? לא בטוח. בטח לא לכל אחד.
אם הסתקרנתם - כנראה שזה בשבילכם.

לפני שנה•
★★★★★
•עמיחי
הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון

תמר שילה קינן

ובכן. הספריה סוף סוף קנתה ספרים חדשים אז זכיתי לקרוא את הספר הזה כשהוא עוד חם מהתנור ולא קר אחרי שנים על המדף.
קראתי ואהבתי !

אין לי המון מה לומר כי באמת הכל כתוב בספר, אבל בכל זאת כמה דברים:

קודם כל זה יפה שהספר הוא לא על בחורה שמסתובבת והולכת בין מערכות יחסים ובסוף מתחתנת, אלא הסיפור הוא על מערכת יחסים אחת, בעצם- של תמר הגיבורה עם הקדוש ברוך הוא, (או בלשון לא דתית- עם היקום, עם הקוסמוס) וכל מה שקורה מסביב.
וזו נקודה מאד חשובה שמובאת בספרים הקדושים וגם הלא כל כך קדושים, והיא עמוקה מאד.

דבר שני זה הרקע. גם אני, אודה בענווה, גדלתי בהרי השומרון, יותר נכון בנימין, והמושגים שלי די דומים לשל הגיבורה בתחילת הספר. אז הזדהיתי עם כל התיאורים, מאד הזדהיתי. וגם עם התיאורים הפנימיים, של הלכי המחשבות והתובנות והשאלות.

דבר שלישי זה הכתיבה. יפה כל כך וזורמת. היה קל לעקוב אחרי הרצף, ומצד שני מחשבות כמו שהן, פתאום קטועות, פתאום ממשיכות ומולידות מחשבות נוספות.

דבר שפחות אהבתי:
ההתרחשות היתה ברובה פנימית, ולכן הדמויות סביב וגם תיאורי המקומות היו קצת פשטניים ולא עמוקים. שזה נתן את הפוקוס על הגיבורה והלב שלה, אבל גם היה חסר קצת.

מקווה שהצלחתי להעביר לכם את התחושה שלי- זה ספר טוב, לכו תקראו

לפני שנה•
★★★★★
•מוריה
הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון

תמר שילה קינן

*






נולדתי לכתוב. אני אמורה לכתוב. אני צריכה לכתוב. איזה עוד דברים אני יכולה לעשות באותה מידה של הצטיינות?
כל תא בגוף שלי צועק את זה, בוכה את זה, מצביע לשם, ואני מתעלמת. כמו אחרונת הנשים המזניחות, שאת מקשיבה בחמלה ובבוז איך כבר שנה הן לא הולכות לבדיקת הדם כי אין להן זמן. אבל הדם, מספרת לנו תורתנו הקדושה, הדם מחזיק את הנפש. והדם שלי מבעבע, מקציף, עושה קולות של קומקום. דם־מלחמה נשפך כאן מכל עבר, אבל שלי כלוא במחזוריות שאני לא מצליחה לפרוץ. וזה מתעתע. כי אין פריחה שמאפיינת עמידה במקום, והשריר לא מכחיל כשהכישרון נמק, וגם אם.אר.אי לא מצליח לזהות את הגוש המעכב. ובכל זאת יש הרבה תסמינים, רק שהם מגוונים ולא ייחודיים, ורק את ולא אף מומחה תוכלי לחבר את הקצוות לאבחנה הכואבת: מבוזבזת מצויה.

זורקת לעצמי שיר פה ושיר שם. מוצלח, אפילו מאד, אבל איטי מידי, מרווח מידי, מזון לשבוע-שבועיים שנפרש ונמתח לחודשים, כמו בשבי (תחזרו אמן!). כשאני כותבת יש שקט. המוח הטרוד, המוסח, סותם סוף־סוף. הזוטות הזעירות של החיים שלי שמתרוצצות בראש כמו נחיל שתוי נדחקות לכוורת, ואני הופכת למלכה. המלכה ששולטת על המחשבות שלה ולא מוסחת מגרב קטנה זרוקה, צפצוף של המכונה ונו אתם יודעים כל מה שמטריד נשים בארבע אמותן.

כשאני קוראת משהו כתוב היטב, אני מקנאה במי שכתב אותו. קנאה טובה, קנאת סופרים, אבל קנאה. אני לא מקנאה במי ששר מטורף. אני גם לא מקנאה במי שהמוח שלו מתמטי להדהים. בכלל, אני לא מקנאה בחיים של אחרים. אבל כאן אני כן. ומה עושה אדם שמקנא? מתרחק. אז לאחרונה אני מתרחקת מספרים. זה גם באשמת הנחיל, אבל גם באשמת הקנאה. וכשקוראת, מדגדג לי כל הגוף. ואני לא יודעת מה לעשות עם הדגדוג. פחד משתק שלא יצא לי שום דבר טוב. עצלות. טיפשות. המון מילים רעות לעצמי על עצמי.

בכל זאת, מעולם לא הפסקתי לגמרי, רק שכבר לא תמיד יש לי ספר בתיק, ולא תמיד תשובה לשאלה "מה את קוראת עכשיו", ואם פעם הייתה לי מסננת אורז, היום זו כבר נפה. אז "ארבע רווקות" עם הרקע הדומה־זהה־מוכר־היטב שלו, והסופרת הכמעט־בת־גילי, והעובדה שגם אני הייתי רווקה יותר זמן משרציתי, ובקיצור כל מה שאמור להפוך אותי לירוקה - עבר בנפה, וכשסיימתי לקרוא אותו, במקום להתבוסס בקנאה הנפתי אותו מאושרת וקראתי: נפלא! פשוט נפלא!

הנפתי שוב והכרזתי: זה בדיוק כך. בדיוק כך נראית היום הרווקות הדתית-לאומית, לפחות במסלול מרכזי אחד שלה, ותמר הצליחה ללכוד אותה בכתיבה חכמה, משעשעת, תמציתית, מלאת חן ומבט טוב. אני חייבת להתעכב על התיאור האחרון, כי הוא גם מאפיין את המבט של הדמות הראשית על עצמה: היא מרימה לעצמה, היא מפרגנת, לאורך כל הדרך היא מרעיפה על עצמה מילים טובות ומילות נחמה. כל-כך רחוק ממני, שאפילו לא ידעתי שזה קיים.

הספר מתאר את הרווקות שלב אחר שלב. ציפיית ההתחלה, כשכולן נמצאות על קו־גיל־המשווה, המעבר לדירת שותפות, ההתרחקות ההדרגתית מהזוגות הנשואים (סביב שנה וחצי - של הילד...), פירוק השותפות והיציאה לחיים עצמאיים יותר, השבתות סביב שולחן שכולם רוצים לא להיות סביבו, וכל זה על רקע הבחירות, הלבטים וההתפתחות האישית שאינם קשורים לזוגיות אך מושפעים מאד ממצב בין־השמשות הכפוי. ואם מישהו חושב לכתוב דוקטורט על "תמורות רוחניות בחיי צעירות דתיות-לאומית בעשור השלישי: מהשלת החצאית ועד לחיבוק הראשון", הוא ימצא פה עדות מצוינת שמאפיינת בוגרות אולפנא רבות, כי מה לעשות, אפילו ההתרופפות בקיום המצוות יכולה להיות בנאלית. אבל שימו לב, כמי ששמו מופיע על כריכת הספר, הקב"ה שם כדי להישאר, והשיחות של הגיבורה איתו מתוקות במיוחד.

עכשיו תראו, מאז שהתחתנתי, האושר שלי מנוקד בנקודות צער. קוראים לנקודות האלו צילה ונעמה, אסתר ושיראל, שירה, ספיר, רננה, יפעת... האושר שלי לא שלם כשהן עדיין חצי. אני פלוס שתיים, ויש להן חברות פלוס ארבע, והן עדיין חצי. כמה עסקו ועוסקים ברווקות הזו, בכל מדיה ובכל במה אפשרית של המגזר, כי הלב נקרע לגזרים מהמחשבה על הבזבוז. מבוזבזות מצויות. נשים שאין להן דורש. אתם יודעים מה זה להיות בגוף שאין לו דורש? להיות אישה בשיא פריחתה, ואין איש נוגע. אפשר להשתגע. וגם על השיגעון הזה כתבה תמר. אומנם מעט, אבל מי שידעה טעם בזבוז - המילים יפלחו את ליבה והצימאון של אז ילפות לרגע את הגרון. אבל רק לרגע, כי זה ספר שהצער בו לא לופת, לא נוקב, לא תהומי. יש גם מסלול כזה, של כאב בלי תחתית, של צער איום, של מרירות גדולה. של התרסקות שאין אחריה התאוששות. של עשור רביעי בלי חיבוק. אבל זה סיפור של רווקה אחרת, ומישהי אחרת תספר אותו.

הקב"ה, אני מתפללת מעומק ליבי, כמו שהתפללתי על בעלי, שיוקמו השנה עוד בתים רבים.
ולך תמר, צחקתי הרבה, הזדהיתי, ובעיקר נהניתי מאד. מחכה לספר הבא!

לפני שנה•
★★★★★
•נעמי
הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון

תמר שילה קינן

אני שמחה מאוד שהספר הזה נכתב, על הציבור הדתי, לא כמציצנות ולא כבעיטה ולא כדי לכבס בחוץ את הכביסה המלוכלכת, כמו כל מיני סופרות שלא אזכיר את שמן. אלא לתאר מציאות כהווייתה, על הקסם שבה ועל האתגרים, ובצורה מקיפה (כי יש ארבע רווקות מהשומרון) וחפה מהתייפייפות.
תמר, גיבורת הספר, היא בחורה "רגילה" שיוצאת לעולם הרחב אחרי שירות לאומי, ובשונה מהמצופה, היא לא מייד מתחתנת אלא לוקחת את הזמן להתבשל על זה. היא וחברותיה.
הפרקים במסודרים לפי גיל כרונולוגיה משקפים את מידת הלחץ שהסביבה מפעילה, על הרווקה הדתייה ואת שינוי הלך הרוח שלה, תחומי העניין ואופי האינטראקציה עם הסובבים אותה, משפחה וזרים.
אהבתי את המבט המפוכח, פנימה והחוצה, אהבתי את המגוון של הדמויות ואופן התייחסותן לחיים בכלל ולשידוך בפרט, ואהבתי את חוסר הרצון למצוא חן בעיני הקורא.
ספר קצר ממש, מעניין ממש ולי, שאומנם מגזרית אבל נשואה בטרם מלאו לי 20, פתח צוהר לעולם שהתקיים במקביל אליי.

לפני שנה•
★★★★★
•תמר-מילים
הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון

תמר שילה קינן

ספר שהחזיר אותו אחורה לתקופת הרווקות הדתית בשנות העשרים - שלושים בירושלים.
הספר עוסק בחבורת רווקות מאוד אופייניות לאומית-חרדל"ית, בגילאים שבהם אין הרבה מקום לחשיבה רציונלית (והמבין יבין...)
הרווקות גרות שלוש ארבע בנות יחד בדירה, עובדות במה שמוצאות, לומדות (רצוי לימודים אקדמאיים) ומקבלות הצעות שידוכים.

גיבורת הסיפור תומה, שהיא הדומיננטית בין כולן, פורשת מהלימודים הבורגניים שהתחילה מתוך רצון עז להיות שונה.
היא עוברת ללמוד משחק (תיאטרון) בירושלים, כפשרה שלא ללמוד בניו יורק כבחורה דתיה.

אך המחיר של הפשרה מתחיל להתברר, והיא כל הזמן פוזלת החוצה ב-FOMO האופייני לבנות דורה,
חוששת שבחורה אחרת משיגה משהו יותר טוב ממנה בטעות...

היא נפגשת לדייט עם לא מעט בחורים טובים שמעוניינים בה, היא דוחה אותם ועם חלקם היא חוזרת אח"כ לקשר ואז זורקת אותם שוב.
סיבות הפסילה די טיפשיות: היא לא רוצה קשר בורגני ו"זקן", היא רוצה בחור גבוה, היא לא מצליחה להתרגש.
היא ממשיכה להשוות עם אחרים - ומגלה שהחברים הנכים של חברתה הנכה הנאנקת כל יום מכאבים חתיכים. היא מקנאה. היא מסכמת עם עצמה שאפשר גם להיות דתיה וגם לא לשמור נגיעה אבל גם כן לשמור נגיעה וגם ליהנות מכל העולמות. רק צריך חותמת של רב.

בלבולים שאולי נראים הגיוניים בגיל עשרים, אבל ככל שעוברות השנים ואין התפתחות בנפש הגיבורה הספר הולך ונהיה עצוב.
תומה רואה את הזולת כסטיגמה - דתי/חילוני, מממש את עצמו כמוני בתיאטרון/זקן בורגני, אדם שזמנו שווה כמו שלי/אדם שאמור להכשיר לי את השרצים.
בעוד חברותיה מתקדמות לחיים בוגרים אט-אט, מקיימות קשרים הדדיים ומכירות בחוסר שלמותן - תומה ממשיכה לחשוב כילדה אגוצנטרית - שהעולם כולו אמור ליפול שדוד לרגלי מיוחדותה.

במקרה שלי, גם בלי קשר לדת - הבנתי לבסוף שהבחורים שיצרתי איתם קשרים לא היו אנשים כל-כך טובים שעושים את הדבר הנכון. לא פוליטיקלי קורקט להגיד, אבל אותן "רווקות סטנדרטיות" של המגזר, המשלבות תורה ועבודה וגמילות חסדים באופן מושלם ומדהים שלא היה כמותו ולא יהיה כמותו היו בטוחות שבאמת מתאים לי מישהו כזה שלא עושה את הדבר הנכון ושהתפקיד שלי הוא לחנך את הגברים שהן לא רוצות, וגם אם זה מצליח אז הכושי עשה את שלו...
במין איזושהי "גרידיות" שלא יודעת גבול, כדי להמשיך לתחזק דרך כל הנקרה בדרכן את האמונה שהן עדיין לא פגשו את הבחור הנכון. כי אם חברתן/הגוי של שבת שלהן לא מצליחה לחנך שאבאבניק להיות ראש ישיבה אז זה מה שמוכיח שהעולם לא הוגן.

הספר גרם לי בעיקר עצבות, אם באמת לא מצליחים למצוא שידוך זה דבר אחד, אבל אם נפגשת עם שלוש מאות בחורים ולא מצאת אז כנראה הבעיה אצלך. לא כנראה. את חשה עצמך נסיכה ואין בך טיפת ענווה, את גם יוצאת עם בחורים איכותיים וגם מכחישה שאותם בחורים ישבו והשקיעו בך זמן שיכלו להקדיש לדברים אחרים או לנשים יותר רציניות ובוגרות, וחברות שלך היו צריכות כל פעם מחדש להכין אותך לדייט או לעודד אותך אם נפרדתם. יצרת ציפיה אצל בחורים - אל תשאירי על אש קטנה, את לא עד כדי כך מוצלחת כמו שאת מדמיינת. המינימום זה לקחת החלטה - כן כן לא לא.

לפני שנה•המורה יעלה
הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון

תמר שילה קינן

כמי שבא מהמגזר היה לי קל מאוד להתחבר. תאור מדויק של המציאות. החצי הראשון הוא המציאות של הרוב. החצי השני הוא יצירתי ויצרי ואפילו נועז. מציג מציאות שהמגזר מתמודד איתה בלא מעט קשיים. הזדהיתי עם הכותבת. הלכתי איתה לכל מקום. אישה אמיצה שמישרה מבט לחברה.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•שמשון
הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון

תמר שילה קינן

את תמר קינן שילה שחקנית ובימאית ראיתי לראשונה כשהיתה דיירת באח הגדול בעונה 7 אז הכרתי דיירת מקסימה ומתוקה
חייכנית ועליזה שהגיעה למשבצת התוכנית כרווקה דתית , שומרת מצוות בשנות ה20 המאוחרות מה שלא אופייני לבחורה דתית שגדלה
ביישוב קדומים בשומרון אך משהו בחינניות שבה ובדמותה שובת לב בתוכנית הבזיקה קסם של אותנטיות מסקרנת השופכת אור וצוהר
למגזר הדתי לאומי ולעולמה שלה שריתק אותי להישאר ולצפות וכשקראתי שכתבה את ספר ביכוריה הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות
מהשומרון סוקרנתי אף יותר לקרוא כשהיום כבר נשואה ואם לילדים איך סופרת דתיה מגוללת את מסע רווקותה שלה ושל חברותיה ובפרט
שתמיד מרתק ומעניין אותי לקרוא על המגזר הדתי .

בכישרון מופלא ובתיבול של הומור היא מספרת את סיפורה שלה תמר הנקראת בפי חברותיה תומה , איך צעירה מהיישוב קדומים
עוזבת לעיר הגדולה תל אביב לאחר שהגיעה לגיל שכביכול פיספסה את רכבת הנישואים יחד עם שלוש חברותיה
הטובות : רזי , ציפי וגוגוש .

בכתיבה ישירה ואמיצה קולחת זורמת ונוגעת שאני הרגשתי כאילו חברה טובה שלי משתפת אותי ואני מקשיבה (קוראת ) היא מגוללת את
חייה בביצה הירושלמית ובהמשך בביצה התל אביבית , את חיי הדייטים שלה מול חברותיה , חיי הקהילה , התלבטויות חיים וכאב בחברה
לא מוכרת , ואת הדת מול החילוניות במורכבות החיים כאשר כל פרק מחולק לפי גיל כרונולוגי ראוי נכון וחכם להשתלשלות האירועים.

ממליצה על ספר חמוד וקליל ויחד עם זאת חשוף ואמיץ , כתיבה נהדרת מלאת הומור חצוף וכנה הפותח צוהר לעולם לא מוכר אך מאוד
מסקרן .

לפני שנתיים•
★★★★★
•אסתו'ש
דירוג
4.0
לפני 9 חודשים

“כמי שבא מהמגזר היה לי קל מאוד להתחבר. תאור מדויק של המציאות. החצי הראשון הוא המציאות של הרוב. החצי”