ספר חשוב, במיוחד לכל מי ששוקל ללמוד רפואה או סיעוד ולא ממש מכיר את העולם הזה (האוס, האנטומיה של גריי או "זה הולך לכאוב" הם לא הכרות אמיתית עם עולם בתי החולים). בתור מי שכבר עובד בבית חולים (אומנם בסיעוד/אחיות ולא ברפואה) הוא פחות חידש לי, אבל כן העביר את האווירה בצורה כנה, אם כי מוגזמת. ההומור הציני והיחס האדיד מעט לחיי אדם הם חלק מהתחום. עם זאת, לאורך הזמן לומדים לאזן, והספר מסופר מנקודת מבטו של מי שבחר לא להמשיך בתחום בתום שנת הסטאז' – וחבל. כי הוא מספר רק חצי תמונה. לדעתי ספר בסגנון, שהיה נכתב על ידי השמן ולא על ידי הדמות הראשית, היה הרבה יותר מעניין. היו שני דברים משמעותיים ועוד אחד פחות משמעותי שלא אהבתי בספר (זהירות ספוילים): הראשון הוא סצינות בסקס המפורטות מדי. אני יודע שמגיבים אחרים נגעלו יותר מתיאורי החולי, ה"צינור לכל חור", נוזלי הגוף ושאר המצבים הרפואיים אבל אותי זה לא דוחה. אני עובד בתחום ורגיל לזה. דווקא סצינות הסקס המפורטות מדי היו מגעילות לטעמי. הייתה גם תחושה שהכותב פשוט מעלה על הנייר את הפנטזיות המיניות הלא מוגשמות שלו. השבר השני שלא אהבתי הוא (ספוילר) הניתוח הפסיכולוגי/פסיכואנליטי שחברתו עושה לו לאורך הספר. לא מתחבר לזה ולדעתי זה מוריד מאוד מחווית הקריאה. כאילו רוצה הסופר לגרום לקורא לחשוב דברים במקום לתת לו לחשוב לבד - וחבל. השבר השלישי שלא אהבתי, והכי פחות משמעותי, במיוחד למי שלא רופא/אחות, הוא התרגום. בעיקר בכל מה שקשור למושגים רפואיים. BUN (blood-urea-nitrogen) זה שיתנן בדם, לא "דם-שתן-חנקן", ניקור מותני הוא תמיד LP, אף פעם לא "נ.מ.", אני עדיין לא יודע מה הכוונה ב"דלקת כבד נמקית סוערת" וכו' וכו' וכו'. ניכר שהמתרגמת לא התייעצה עם משהו שמכיר מונחים רפואיים כשתרגמה את הספר. בסך הכל זה ספר חובה לכל מי שמתחיל לימודי רפואה וסיעוד, ובמובן מסויים גם לכל אדם. למרות זאת, הוא ממש לא ספר מופת.

ספר חשוב, במיוחד לכל מי ששוקל ללמוד רפואה או סיעוד ולא ממש מכיר את העולם הזה (האוס, האנטומיה של גריי או "זה הולך לכאוב" הם לא הכרות אמיתית עם עולם בתי החולים). בתור מי שכבר עובד בבית חולים (אומנם בסיעוד/אחיות ולא ברפואה) הוא פחות חידש לי, אבל כן העביר את האווירה בצורה כנה, אם כי מוגזמת. ההומור הציני והיחס האדיד מעט לחיי אדם הם חלק מהתחום. עם זאת, לאורך הזמן לומדים לאזן, והספר מסופר מנקודת מבטו של מי שבחר לא להמשיך בתחום בתום שנת הסטאז' – וחבל. כי הוא מספר רק חצי תמונה. לדעתי ספר בסגנון, שהיה נכתב על ידי השמן ולא על ידי הדמות הראשית, היה הרבה יותר מעניין. היו שני דברים משמעותיים ועוד אחד פחות משמעותי שלא אהבתי בספר (זהירות ספוילים): הראשון הוא סצינות בסקס המפורטות מדי. אני יודע שמגיבים אחרים נגעלו יותר מתיאורי החולי, ה"צינור לכל חור", נוזלי הגוף ושאר המצבים הרפואיים אבל אותי זה לא דוחה. אני עובד בתחום ורגיל לזה. דווקא סצינות הסקס המפורטות מדי היו מגעילות לטעמי. הייתה גם תחושה שהכותב פשוט מעלה על הנייר את הפנטזיות המיניות הלא מוגשמות שלו. השבר השני שלא אהבתי הוא (ספוילר) הניתוח הפסיכולוגי/פסיכואנליטי שחברתו עושה לו לאורך הספר. לא מתחבר לזה ולדעתי זה מוריד מאוד מחווית הקריאה. כאילו רוצה הסופר לגרום לקורא לחשוב דברים במקום לתת לו לחשוב לבד - וחבל. השבר השלישי שלא אהבתי, והכי פחות משמעותי, במיוחד למי שלא רופא/אחות, הוא התרגום. בעיקר בכל מה שקשור למושגים רפואיים. BUN (blood-urea-nitrogen) זה שיתנן בדם, לא "דם-שתן-חנקן", ניקור מותני הוא תמיד LP, אף פעם לא "נ.מ.", אני עדיין לא יודע מה הכוונה ב"דלקת כבד נמקית סוערת" וכו' וכו' וכו'. ניכר שהמתרגמת לא התייעצה עם משהו שמכיר מונחים רפואיים כשתרגמה את הספר. בסך הכל זה ספר חובה לכל מי שמתחיל לימודי רפואה וסיעוד, ובמובן מסויים גם לכל אדם. למרות זאת, הוא ממש לא ספר מופת.

ספר חשוב, במיוחד לכל מי ששוקל ללמוד רפואה או סיעוד ולא ממש מכיר את העולם הזה (האוס, האנטומיה של גריי או "זה הולך לכאוב" הם לא הכרות אמיתית עם עולם בתי החולים). בתור מי שכבר עובד בבית חולים (אומנם בסיעוד/אחיות ולא ברפואה) הוא פחות חידש לי, אבל כן העביר את האווירה בצורה כנה, אם כי מוגזמת. ההומור הציני והיחס האדיד מעט לחיי אדם הם חלק מהתחום. עם זאת, לאורך הזמן לומדים לאזן, והספר מסופר מנקודת מבטו של מי שבחר לא להמשיך בתחום בתום שנת הסטאז' – וחבל. כי הוא מספר רק חצי תמונה. לדעתי ספר בסגנון, שהיה נכתב על ידי השמן ולא על ידי הדמות הראשית, היה הרבה יותר מעניין. היו שני דברים משמעותיים ועוד אחד פחות משמעותי שלא אהבתי בספר (זהירות ספוילים): הראשון הוא סצינות בסקס המפורטות מדי. אני יודע שמגיבים אחרים נגעלו יותר מתיאורי החולי, ה"צינור לכל חור", נוזלי הגוף ושאר המצבים הרפואיים אבל אותי זה לא דוחה. אני עובד בתחום ורגיל לזה. דווקא סצינות הסקס המפורטות מדי היו מגעילות לטעמי. הייתה גם תחושה שהכותב פשוט מעלה על הנייר את הפנטזיות המיניות הלא מוגשמות שלו. השבר השני שלא אהבתי הוא (ספוילר) הניתוח הפסיכולוגי/פסיכואנליטי שחברתו עושה לו לאורך הספר. לא מתחבר לזה ולדעתי זה מוריד מאוד מחווית הקריאה. כאילו רוצה הסופר לגרום לקורא לחשוב דברים במקום לתת לו לחשוב לבד - וחבל. השבר השלישי שלא אהבתי, והכי פחות משמעותי, במיוחד למי שלא רופא/אחות, הוא התרגום. בעיקר בכל מה שקשור למושגים רפואיים. BUN (blood-urea-nitrogen) זה שיתנן בדם, לא "דם-שתן-חנקן", ניקור מותני הוא תמיד LP, אף פעם לא "נ.מ.", אני עדיין לא יודע מה הכוונה ב"דלקת כבד נמקית סוערת" וכו' וכו' וכו'. ניכר שהמתרגמת לא התייעצה עם משהו שמכיר מונחים רפואיים כשתרגמה את הספר. בסך הכל זה ספר חובה לכל מי שמתחיל לימודי רפואה וסיעוד, ובמובן מסויים גם לכל אדם. למרות זאת, הוא ממש לא ספר מופת.

ספר חשוב, במיוחד לכל מי ששוקל ללמוד רפואה או סיעוד ולא ממש מכיר את העולם הזה (האוס, האנטומיה של גריי או "זה הולך לכאוב" הם לא הכרות אמיתית עם עולם בתי החולים). בתור מי שכבר עובד בבית חולים (אומנם בסיעוד/אחיות ולא ברפואה) הוא פחות חידש לי, אבל כן העביר את האווירה בצורה כנה, אם כי מוגזמת. ההומור הציני והיחס האדיד מעט לחיי אדם הם חלק מהתחום. עם זאת, לאורך הזמן לומדים לאזן, והספר מסופר מנקודת מבטו של מי שבחר לא להמשיך בתחום בתום שנת הסטאז' – וחבל. כי הוא מספר רק חצי תמונה. לדעתי ספר בסגנון, שהיה נכתב על ידי השמן ולא על ידי הדמות הראשית, היה הרבה יותר מעניין. היו שני דברים משמעותיים ועוד אחד פחות משמעותי שלא אהבתי בספר (זהירות ספוילים): הראשון הוא סצינות בסקס המפורטות מדי. אני יודע שמגיבים אחרים נגעלו יותר מתיאורי החולי, ה"צינור לכל חור", נוזלי הגוף ושאר המצבים הרפואיים אבל אותי זה לא דוחה. אני עובד בתחום ורגיל לזה. דווקא סצינות הסקס המפורטות מדי היו מגעילות לטעמי. הייתה גם תחושה שהכותב פשוט מעלה על הנייר את הפנטזיות המיניות הלא מוגשמות שלו. השבר השני שלא אהבתי הוא (ספוילר) הניתוח הפסיכולוגי/פסיכואנליטי שחברתו עושה לו לאורך הספר. לא מתחבר לזה ולדעתי זה מוריד מאוד מחווית הקריאה. כאילו רוצה הסופר לגרום לקורא לחשוב דברים במקום לתת לו לחשוב לבד - וחבל. השבר השלישי שלא אהבתי, והכי פחות משמעותי, במיוחד למי שלא רופא/אחות, הוא התרגום. בעיקר בכל מה שקשור למושגים רפואיים. BUN (blood-urea-nitrogen) זה שיתנן בדם, לא "דם-שתן-חנקן", ניקור מותני הוא תמיד LP, אף פעם לא "נ.מ.", אני עדיין לא יודע מה הכוונה ב"דלקת כבד נמקית סוערת" וכו' וכו' וכו'. ניכר שהמתרגמת לא התייעצה עם משהו שמכיר מונחים רפואיים כשתרגמה את הספר. בסך הכל זה ספר חובה לכל מי שמתחיל לימודי רפואה וסיעוד, ובמובן מסויים גם לכל אדם. למרות זאת, הוא ממש לא ספר מופת.

ספר חשוב, במיוחד לכל מי ששוקל ללמוד רפואה או סיעוד ולא ממש מכיר את העולם הזה (האוס, האנטומיה של גריי או "זה הולך לכאוב" הם לא הכרות אמיתית עם עולם בתי החולים). בתור מי שכבר עובד בבית חולים (אומנם בסיעוד/אחיות ולא ברפואה) הוא פחות חידש לי, אבל כן העביר את האווירה בצורה כנה, אם כי מוגזמת. ההומור הציני והיחס האדיד מעט לחיי אדם הם חלק מהתחום. עם זאת, לאורך הזמן לומדים לאזן, והספר מסופר מנקודת מבטו של מי שבחר לא להמשיך בתחום בתום שנת הסטאז' – וחבל. כי הוא מספר רק חצי תמונה. לדעתי ספר בסגנון, שהיה נכתב על ידי השמן ולא על ידי הדמות הראשית, היה הרבה יותר מעניין. היו שני דברים משמעותיים ועוד אחד פחות משמעותי שלא אהבתי בספר (זהירות ספוילים): הראשון הוא סצינות בסקס המפורטות מדי. אני יודע שמגיבים אחרים נגעלו יותר מתיאורי החולי, ה"צינור לכל חור", נוזלי הגוף ושאר המצבים הרפואיים אבל אותי זה לא דוחה. אני עובד בתחום ורגיל לזה. דווקא סצינות הסקס המפורטות מדי היו מגעילות לטעמי. הייתה גם תחושה שהכותב פשוט מעלה על הנייר את הפנטזיות המיניות הלא מוגשמות שלו. השבר השני שלא אהבתי הוא (ספוילר) הניתוח הפסיכולוגי/פסיכואנליטי שחברתו עושה לו לאורך הספר. לא מתחבר לזה ולדעתי זה מוריד מאוד מחווית הקריאה. כאילו רוצה הסופר לגרום לקורא לחשוב דברים במקום לתת לו לחשוב לבד - וחבל. השבר השלישי שלא אהבתי, והכי פחות משמעותי, במיוחד למי שלא רופא/אחות, הוא התרגום. בעיקר בכל מה שקשור למושגים רפואיים. BUN (blood-urea-nitrogen) זה שיתנן בדם, לא "דם-שתן-חנקן", ניקור מותני הוא תמיד LP, אף פעם לא "נ.מ.", אני עדיין לא יודע מה הכוונה ב"דלקת כבד נמקית סוערת" וכו' וכו' וכו'. ניכר שהמתרגמת לא התייעצה עם משהו שמכיר מונחים רפואיים כשתרגמה את הספר. בסך הכל זה ספר חובה לכל מי שמתחיל לימודי רפואה וסיעוד, ובמובן מסויים גם לכל אדם. למרות זאת, הוא ממש לא ספר מופת.

ספר חשוב, במיוחד לכל מי ששוקל ללמוד רפואה או סיעוד ולא ממש מכיר את העולם הזה (האוס, האנטומיה של גריי או "זה הולך לכאוב" הם לא הכרות אמיתית עם עולם בתי החולים). בתור מי שכבר עובד בבית חולים (אומנם בסיעוד/אחיות ולא ברפואה) הוא פחות חידש לי, אבל כן העביר את האווירה בצורה כנה, אם כי מוגזמת. ההומור הציני והיחס האדיד מעט לחיי אדם הם חלק מהתחום. עם זאת, לאורך הזמן לומדים לאזן, והספר מסופר מנקודת מבטו של מי שבחר לא להמשיך בתחום בתום שנת הסטאז' – וחבל. כי הוא מספר רק חצי תמונה. לדעתי ספר בסגנון, שהיה נכתב על ידי השמן ולא על ידי הדמות הראשית, היה הרבה יותר מעניין. היו שני דברים משמעותיים ועוד אחד פחות משמעותי שלא אהבתי בספר (זהירות ספוילים): הראשון הוא סצינות בסקס המפורטות מדי. אני יודע שמגיבים אחרים נגעלו יותר מתיאורי החולי, ה"צינור לכל חור", נוזלי הגוף ושאר המצבים הרפואיים אבל אותי זה לא דוחה. אני עובד בתחום ורגיל לזה. דווקא סצינות הסקס המפורטות מדי היו מגעילות לטעמי. הייתה גם תחושה שהכותב פשוט מעלה על הנייר את הפנטזיות המיניות הלא מוגשמות שלו. השבר השני שלא אהבתי הוא (ספוילר) הניתוח הפסיכולוגי/פסיכואנליטי שחברתו עושה לו לאורך הספר. לא מתחבר לזה ולדעתי זה מוריד מאוד מחווית הקריאה. כאילו רוצה הסופר לגרום לקורא לחשוב דברים במקום לתת לו לחשוב לבד - וחבל. השבר השלישי שלא אהבתי, והכי פחות משמעותי, במיוחד למי שלא רופא/אחות, הוא התרגום. בעיקר בכל מה שקשור למושגים רפואיים. BUN (blood-urea-nitrogen) זה שיתנן בדם, לא "דם-שתן-חנקן", ניקור מותני הוא תמיד LP, אף פעם לא "נ.מ.", אני עדיין לא יודע מה הכוונה ב"דלקת כבד נמקית סוערת" וכו' וכו' וכו'. ניכר שהמתרגמת לא התייעצה עם משהו שמכיר מונחים רפואיים כשתרגמה את הספר. בסך הכל זה ספר חובה לכל מי שמתחיל לימודי רפואה וסיעוד, ובמובן מסויים גם לכל אדם. למרות זאת, הוא ממש לא ספר מופת.