לעתים רחוקות אתה נתקל בספר העומד בכל הסופרלטיבים המורעפים עליו מעל גב הספר (תקציר הספר). ספר זה הוא אחד מן הספרים הנדירים הללו.
הסאנדיי טיימס כתב "יצירת מופת; סוחפת, דחוסה, נוגעת ללב... לקרוא ולא להרפות" והדיילי מייל "יצירה צלולה, מקסימה ומתורבתת כמו רביעייה של שוברט". שניהם לא הגזימו.
נושא היצירה הוא מייקל הולם, כנר יליד צפון אנגליה, פוגש בווינה, שם הוא לומד, את אהבת חייו בדמותה של ג'וליה מקניקול, פסנתרנית מחוננת ורבת קסם. רומן הנעורים ניתק כשמייקל עוזב, חוזר ללונדון ומצטרף שם ל"מאגו'רה" -רביעיית כלי קשת. עשר שנים מאוחר יותר, ג'וליה מופיעה שוב בחייו של מייקל – נשואה, אם לילד, צופנת סוד טרגי. הספר מספר את הניסיון הנואש ללבות מחדש את האהבה הראשונה, בלונדון, בווינה ובוונציה.
על פניו, התבנית המשומשת של רומן עם אישה נשואה, נופלת לידיו של ויקראם סת'. אלא שלא לחינם כונה סת' "טולסטוי ההודי" (למאוכזבי הודו, אל חשש. אין בספר שום דבר הודי). המספר-האומן הופך את נושא ה"אנה קרנינה" הזה לרובד עלילתי עליון שמתחתיו מסתתר רובד שני של ספר על אהבת האמנות והמוסיקה הקלאסית בפרט. סת' כותב באפילוג: ""המוזיקה יקרה לי אפילו יותר מן הדיבור. כשהתחוור לי שאני עומד לכתוב עליה נתקפתי חרדה. רק בהדרגה השלמתי עם המחשבה הזאת".
בידי הקוסם של סת' הופך השילוב של הרומן בין זוג המוסיקאים והתאור של יחסי הנגנים ברביעיית כלי הקשת, דמויותיהם, שיחותיהם ועבודתם יחד, לבין המוזיקה שהם יוצרים, לפוגה ספרותית בה הנושא העלילתי והווריאציות האמנותיות משקפים זה את זה. גייל הראבן ב-YNET מתארת זאת כך: "מוזיקה עומדת במרכז החיים של מייקל וג'וליה, ואי אפשר שמקצוענים כמותם יתייחסו אליה כאל אמצעי או כאל כלי ספרותי. וכך, כשמייקל עומד לאבד את הכינור היקר שהושאל לו, האובדן הצפוי הוא ייאוש כשלעצמו, ובשום אופן לא סמל לאובדן האהובה ולאובדן קשרי אנוש אחרים." כך הופך הספר לקריאה נפלאה ושוטפת גם עבור מי שאינם בקיאים ברזי רזיה של המוזיקה הקלאסית. כישרון האמן של סת' רוקם בחוט אוורירי ובלתי נראה, לתוך מלאכת הסיפור, את "אומנות הפוגה" של באך, ואת החמישיה לכלי מיתר של בטהובן אשר מצידה "מהדהדת" את סודה הטרגי של ג'וליה. כל זאת, מבלי שהספר הופך לאלגוריה מתחכמת של שבחי המוזיקה לכלי מיתר.
