כי בגוף ראשון הכל מעיני המספר בלבד. ובגוף שלישי, להרגשתי, לדמות הראשית יש יותר "נפח" כי היא מתוארת "מבחוץ". וכך גם שאר הדמויות על מגוון רגשותיהן, מחשבותיהן ופעולותיהן.
למרות שספר טוב הוא ספר טוב, לא משנה איך הוא נכתב.
אני אוהב גם וגם. יש סגנון כתיבה שכל סופר מעביר בו טוב את הסיפור. אהבה בימי כולרה לא יכל להיות מסופר בגוף ראשון, ותולדות האהבה לא היה כל כך אינטימי בגוף שלישי. משניהם נהנתי, כל אחד בדרך שלו
אני אוהבת ספרים בהם הדובר והגוף משתנים...
האמת שזה גם הסגנון האהוב עליי . זה לא לגמרי גוף ראשון ולא לגמרי גוף שלישי. יש כאן גם את החוויה של התחושות והמחשבות הכי אישיות שמאפיינות את הגוף הראשון וגם את התמונה הכללית שמאפיינת את הגוף השלישי . במיוחד אני אוהבת כשאותה סיטואציה מתוארת במקביל מפיהן של שתי דמויות וזה כיף לראות איך התפיסה של כל דמות לגבי אותו מקרה שונה לגמרי .(ראיתי שבקושי עונים על השאלה שלי אז עניתי לעצמי. nice (; )
למשל כשיש דוברים מתחלפים בשיר של אש ושל קרח- אם לא היה שם על כל תחילת פרק אני לא חושבת שמישהו היה מוצא את ידיו ורגליו!
אע"פ שרוב האנשים ככה לאורך כל הספר הראשון.. בשני אתה כבר מפסיק לדפדף אחורה וקדימה בחיפוש אחר הסבר לשאלה- "מי זו הדמות הזו בכלל?!"
משום שדרך כתיבה זו מחברת אותי לסיפור כמו כן גם מעניקה תחושה של אמינות .כתיבה בגוף שלישי משדרת ריחוק כלשהו , אבל זו דעתי ותחושתי האישית . אין להבין מכאן שספרים בגוף שלישי פחות טובים וכו'.
לעצם הפניה והכתיבה יש סיבות שונות. כשאדם רוצה לסחוף מישהו במסע האישי שלו הוא מקרב אותו באמצעות גוף ראשון ומבטיח במידה מסויימת שסיפורו מסופר כפי שרצה לספר אותו. כשהכתיבה מגיעה מגוף שלישי אני מרגישה שיש תהיה, בחינה, לפעמים ביקורת או רצון להבין את שקרה שם ומתואר מעיניו של מתבונן חיצוני. בטוח שיש סיבות נוספות לבחירה. כמו היכולת לתאר בגוף שלישי את מה שהגיבור אינו רואה בעצמו ולא נסתר מעיני המתבונן.
מה שמשפיע עוד זה גם יכולת הסופר לספר את הסיפור ע"פ סגנון הכתיבה שלו. לא כל אחד מתחבר לדרך זאת או לאחרת. אני מוצאת את שתי הדרכים מדהימות ונותנות צבע אחר לכל סיפור.
שתיהן אהובות עליי באותה המידה. מה שהכי אהוב עליי זה הסיפור (-: שכך או כך סוחף אותי איתו לעולמות קסומים.
