•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
פואנטה היקרה, הכוונה שלי באנונימי הייתה שצריך מעט מאוד אומץ כדי להשתלח בכל בעולם ואישתו בחסות האנונימיות: "אור כתב ספר שלא היה עובר לקטורה באף הוצאה" (דווקא עבר) "כל אלה שכתבו ביקורת חיובית על הספר של אור סתם השפריצו כוכבים כי הם מכירים אותו מהאתר"- אני דווקא התרשמתי שהם באמת נהנו מהספר. בעלות ההוצאה לאור שתיים הן רודפות בצע - על סמך מה הקביעה הזו? על סמך ספר אחד מההוצאה שלא אהבת? ההתרשמות שלי היא שהן דווקא כן מאמינות בספרים שהן מוציאות לאור. אני עצמי לא מתכוונת יותר לפרסם ביקורות בסמניה. אחסוך לך את התגובה פואנטה: אף אחד לא יתגעגע אליי. הביקורות שלי לא מעניינות אף אחד וכיוב' אני, אגב, מאחלת לך רק טוב.
תודה אליס. לא יכולתי לכתוב את זה טוב יותר. רציתי להוסיף רק שאותה מגמה הנוגעת להוצאת ספרים חלה גם על תחום הביקורת על ספרים. בעבר ביקורות על ספרים פורסמו בעיקר במוספי ספרות והיו שמורות לאלה שבחר עורך המוסף. היום כל אחד יכול לפרסם ביקורות על ספרים בסימניה, בבלוג פרטי וכו'. אני אוהבת לקרוא את הביקורות המצויונות שמתפרסמות כאן. הביקורת האנונימית , המתלהמת, מלאת שגיאות עובדתיות של אודי איננה לדעתי אחת מהן.
ביקורת טובה. לא קראתי את הספר הזה אבל זאת בדיוק הייתה ההתרשמות שלי מספר אחר שלה ("חתן הפרס"). גם שם הכתיבה טובה אך לא ברור מה התוחלת. אני חושבת שאולי יש ניתוק בין סגנון הכתיבה שלה והנושאים המאוד כבדים שהיא מתייחסת אליהם. אולי זה היה עובד אם היא היתה כותבת סתם ספר קליל בלי הרבה יומרה מעין גירסה ישראלית לברידג'ט ג'ונס.
