זה ממש לא ספר בשבילי, חשבתי כשהתחלתי לקרוא אותו. אבל הוא כבש אותי. אני בדרך כלל מנסה לברוח מהיסטוריה ישראלית, אבל גוטפרוינד בנה כל כך יפה את הסיפור האישי לצד הסיפור המדיני. מעבר לעובדה שלמדתי לא מעט במהלך הקריאה, היה בו משהו ישראלי בצורה לא גלותית ולא משעממת. ספר ארוך, יש לומר. וקראתי אותו מאוד בנחת. אין לו את איכות הקריאה שגורמת לנו לרצות לדעת מה קורה בפרק הבא. ובכל זאת, שווה לקרוא אותו. יש בו כל כך הרבה אהבה. וכן, אני מבין שלדמות של אריק יש צד שובניסטי ודוחה. אבל זו דמות, והיא משלמת מחיר על כך. וזו כתיבה טובה בעיניי אם דמות יכולה להיות גם טובה וגם רעה, גם שפלה וגם אצילית. והעיקר - הדמות היא לא הסופר. עניין שבאופן כללי שווה לשנן. אהבתי מאוד.

אני חושב שמעל הכול, הספר הזה כתוב רע. מעל לפנטזיה הרדודה שהוא מציג, מעל לסקס המגוחך, לתפישה השמרנית ולסיפור האהבה הצפוי, הפרוזה שלו באמת לא טובה. וזה החלק הכי בלתי נסלח, מפני שהוא עודד דור שלם של כותבות לכתוב רע. לא נהניתי ממנו. גם התיאור הבדסמי היה שטחי ומאוד לא נאמן למציאות. ניכר שהסופרת לא חוותה מערכת יחסים כזו בחייה מעולם.

יש לי חיבה מאוד גדולה לספר הזה, ובכלל לרשומות רומח הדרקון. למרות שאובקייטיבית, אני לא חושב שהם כתובים מדהים. זה פשוט ספר מושלם לקרוא בגיל 13. הרפתקת פנטזיה קלאסית, מקסימה וסוחפת. יש בה משהו מאוד גנרי. אבל אולי זה גם משום שהספרים הללו הכתיבו תת-סוגה של פנטזיה לדור שלם. אני עדיין נהנה לקרוא את הספרים הללו היום. הדמויות כיפיות ומושכות אותי לחזור כל מספר שנים, והפגמים לא בולטים כשאינני מחפש אחריהם. קשה לי להמליץ עליו לאדם מבוגר, אבל תתחילו בספר הזה כבני נוער וכנראה שתאהבו אותו לעד.

אני מת על רובין הוב, ויש לי את רוב ספריה. אבל דווקא בטרילוגיית הספינות החיות פחות נהניתי מהקריאה. עדיין מסע מופלא בעולם קסום, אבל כל המסע התגעגעתי לפיץ ולליצן. אל תבינו אותי לא נכון. זה ספר טוב, ספר כיפי, אבל הדמויות לא נשארו איתי בכלל. קראתי אותו לפני עשור, ואני לא זוכר אף אחת מהן בשם, רק בתפקיד עלילתי. ומבחינתי זה נייר הלקמוס שבו אני בוחן עד כמה יצירה נשארה איתי.

אני מת על רובין הוב, ויש לי את רוב ספריה. אבל דווקא בטרילוגיית הספינות החיות פחות נהניתי מהקריאה. עדיין מסע מופלא בעולם קסום, אבל כל המסע התגעגעתי לפיץ ולליצן. אל תבינו אותי לא נכון. זה ספר טוב, ספר כיפי, אבל הדמויות לא נשארו איתי בכלל. קראתי אותו לפני עשור, ואני לא זוכר אף אחת מהן בשם, רק בתפקיד עלילתי. ומבחינתי זה נייר הלקמוס שבו אני בוחן עד כמה יצירה נשארה איתי.

בכנות? קראתי אותו בהרבה ציפייה, ובעיקר התאכזבתי. הפרוזה יפה בסך הכול, אבל לא עוצרת נשימה. המסתורין ממש סתמי. חידה לשם החידה, בלי טיפה של קתרזיס בגילוי הסופי. הייתי נותן לו שלושה כוכבים לולא האכזבה מכל ההייפ סביב הספר. בינוני ומטה. יכול להעביר שבת או שתיים, אבל לא הייתי ממליץ לבזבז עליו את הזמן כשיש ספרים טובים בהרבה שם בחוץ.