כשעומדים לכתוב ביקורת, טובה או רעה, משבחת או בונה, תמיד ישנו החשש אם אכן הבנו את הספר כיאות, כמו שהוא; האם אני בטוח ויודע לחלוטין, מעבר לכל ספק, אודות הדבר שאני מתיימר להבין? בנוגע לספריו של קפקא, אני חש שאינני בקי מספיק – או חכם מספיק – בשביל להעביר ביקורת. מעבר לעובדה שהוא ניצב עם ענקיי הקלאסיקות, אני מרגיש שספריו קשים לתפישה בקריאה אחת – בקטעים מסוימים הדבר נראה כמו גיבוב שטויות; לפעמים נדמה כי המחבר ידע בדיוק מה ואיך לכתוב, ונוצר פרק מופלא ומרהיב; לעיתים, אתה מוצא עצמך משתהה אם כדאי בכלל להמשיך את הקריאה. זו החוויה שלי עם "הטירה"(שוקן), אחד הספרים המוכרים ביותר שלו. עכשיו, ברור מאליו שאינני מבקר ספרות – וגם אינני מנסה לתאר את עצמי כך – כי לרוב, כשהבריות אוהדים או סולדים מספר מסוים, הם ימשיכו לתאר זאת בעוצמה וללא רחמים, בלי לבטים ובלי ספקות. אך אני לא מרגיש שזה עושה לספר צדק. אכן, קיימים ספרים שאולי הדבר רלוונטי כלפיהם, שנדמה כי היה אפילו עדיף שלא לקרוא אותם; אין הדבר נכון לגבי "הטירה". למרות שכתיבתו של קפקא עלולה להיות מבלבלת ומייגעת לפעמים, שכן הוא בנוי מהמוני סימני פיסוק ומעט מאוד הפסקות בין לבין, ונוצר משפט ארוך עד לבלי די, היא גם סוחפת ויפה. ישנם פרקים שהקריאה בהם לא נגמרת ומחוגי השעון לא נעים, ואפילו משעמם לא יטיב לתאר את המצב; ישנם פרקים שחולפים בין רגע, אולי בשל העלילה, אולי בשל הכתיבה, אולי בשל העניין המתפתח לאיטו. לכתוב תקציר על מה הסיפור לעולם לא יוכל לתאר במדויק על מה ספריו של קפקא מדברים – יש לקרוא אותם, להכיל את האבסורד שבהם, ורק אז אפשר לגבש דעה על כך. הרי התקציר של הסיפור הוא: "אדם מגיע לכפר. הוא מנסה להגיע לטירה שיש בכפר. הוא אינו מצליח, והסובבים אותו לא מבינים אותו ועליו, והוא נמצא בחוסר אונים נוכח המצב הקיים." לא מאוד סוחף, כן? ולכן התחלתי עם הנאום בתחילה - האם אני מבין, באופן מושלם, את מהות הספר? הייתכן שפספסתי את הנקודה, והבנתי משהו אחר לגמרי? או שהבנתי נכונה, והסיפור עצמו הוא האשם? אינני יודע. למרות זאת, ארצה לציין משהו אחד ויחיד: אני מרגיש ש"הטירה" בנויה פחות טוב מאשר "המשפט". טוב, זה אכן נכון עובדתית, שכן היא יצירה לא מוגמרת, ולוטשה פחות טוב מאשר "המשפט" – כך כתב מקס ברוד בנוגע לזה. עבורי, "המשפט" היה יצירת מופת של ממש, גמעתי אותו בשקיקה – לעומת כאן, שלעיתים הכרחתי עצמי לשבת – האבסורד של "המשפט" היה יותר הגיוני (האם אבסורד יכול להיות הגיוני? שאלה זו תהיינה מטלת בית), העלילה הייתה קולחת יותר; הרגשתי כאילו קפקא עצמו חווה את הדברים האלו, עד לסוף העגום של אותו רומן. "הטירה" מתעסקת באותם תהיות של "המשפט" - האבסורד, הבירוקרטיה, חוסר האונים של הגיבור לנוכח הסיטואציה הביזארית. ובכן, לאחר הביקורת החובבנית, אפשר לסכם כך את הדברים: אם אתם רוצים לקרוא קפקא, התחילו מ"המשפט" – את "הטירה" ניתן לקרוא לאחר מכן. אני עדיין לא בטוח שהבנתי אותו עד הסוף.

האם האל ישנו? זו הייתה השאלה שעמדה בראשי כשהחלטתי לנסות לקרוא את אחת מן הקלאסיקות הספרותיות של המאות הראשונות, והנוצריות בפרט, "וידויים". הגעתי למסקנה? נכון להתחיל עם מי אוגוסטינוס היה: אדם פשוט, אך חד-לשון, שעבר תהפוכות לב בנושאי האמונה. הוא התגלגל מאמונה אחת לאחרת, עד שהבין כי האמת היא האל הנוצרי, טוב, מושלם וקיים - ובגיל שלושים וארבע כתב את אחת היצירות החשובות בתאולוגיה הנוצרית. הספר מפוצל לפרקים, וכל פרק מתאר שלב בחיים שלו: הילדות, הנעורים, הלימודים, האמונה, הבגרות, ובסוף הוא מקדיש דיונים על הזמן ועל העולם הקיים. השפה לא בדיוק מסורבלת, גם לא פשוטה - זה תרגום ישיר מלטינית לעברית, ויש משפטים ופסקאות שצריך להתבונן בהם ולנסות להבין את כוונת ה... רטוריקן. בניגוד לתיאור הרגיל על איך ולמה האל קיים, אוגוסטינוס עושה משהו אחר, סוחף יותר: הוא מתאר את חייו, חטאיו (עד כמה שהוא מפרט), ובד בבד כיצד האל עזר והושיע אותו. הוא מתאר את עצמו לא כנביא, ולא כצדיק, אלא אדם שהבין מהי האמת ומנסה להתקרב אליה; התלאות, הרגשות וההתחבטויות שהוא עובר מובילות אותו לאל (או, בעצם, שהאל הוביל את אוגוסטינוס לגלות אותו).  יותר קל להתחבר למסעות ולדרכים שבהם עברנו מאשר כאלה שלא, והוא גורם להזדהות עם מחשבותיו. הוא מצליח לעורר אמפתיה ורגש כדי לנסות להמיר את לבבנו, וזו על אף שהוא בז לרגש, לבשר ולזמני, ומטיף לאמונה בפשטות ובנצחי. הוא מרחיב ומדבר על טוב ועל רע, על מוסר וחטאים; כיצד העבר, העתיד והווה מתקיימים, וכיצד הרוח והנפש שלנו מתנהגות. כיצד החסד של האל יכול לגאול אותנו, אם נשים מבטחינו בו. הוא אינו צודק תמיד, ישנם דברים תמוהים והיגיון רעוע: עבורו, תינוק שבוכה ומקנא מתנהג בכוונת זדון שטמונה בכל אחד מאיתנו, והוא חוטא; אני חושב שבכל זאת, זו קריאה טובה. מעבר לחשיבות שלו, זוהי אוטוביוגרפיה (הראשונה) של אדם, שלעיתים היה בינינו דמיון רב ברגעים מסוימים שהיה זה מעורר חשד, שחי לפני מעל מילניום וחצי - זה מסקרן ומעניין. האם מצאתי את האמת? עוד לא. אינני יודע מהי האמת. אמצא אותה עוד שנה או עשור; אינני מתיימר גם למצוא אותה. ייתכנו חיים שלמים שאחפש אחר משהו בלתי-מושג. בין אם קיים אל ובין אם לאו, אנסה לחיות ולהתנהג כפי שנכון לחיות. אני מעריך כי אל הגון יראה בניסיונות שלי כטובים.

לאחר שקראתי את "המחשב אינו כל יכול", החלטתי לקרוא גם את הספר הזה, שמעמיק הרבה יותר לפרטים הטכניים במדעי המחשב. מסתבר שזה ממש קורס באונ' הפתוחה, שהייתי אמור לקחת כמה קורסי קדם כדי להבין אותו במלואו... ואני ממש מסוגל להבין למה; עם זאת, הספר היה כתוב בצורה כל כך נהירה, שהרגשתי שאני ממש מבין את החומר שאני קורא. הוא לא קל, קשה לתפוש אותו, אבל ברגע שנופל האסימון - הוא נפל לא פעם - ממש נחשפים ליופי שיש במדע הזה, שנחשב שתינוק ליד השאר. הביקורת שלי על "כל יכול" אולי מסבירה יותר (מצד שני, קצת קשה לתמצת ספר גדוש בידע מעמיק בפסקה עלובה), אבל הרוב תקף - הוא מסביר על הא"ב של מדעי המחשב: אלגוריתמים ומבני נתונים, משם מתקדם לבעיות, הן מהצד התאורטי והן מהצד המעשי שרווח בנושא הזה. אני לא ממליץ עליו לכולם, כי אני בעצמי לא הבנתי לאורכו ואפילו לעומקו, אבל זה היווה את הסיפוק היותר "מתמטי" שלי. ממליץ מאוד על "כל יכול".

לרוב, פילוסופיה נתפסת כתחום איזוטרי בו הוגי דעות חריפי-שכל, בעלי יכולות כתיבה, ניסוח וחשיבה יוצאות דופן כותבים בו את הרהוריהם. או, גם אפשרות זו סבירה, שפילוסופיה היא בלבול, ערבוב, בליל לא מסודר של מחשבות תמוהות ואף קשות לפיצוח, ללא כל היגיון. למזלנו, הספר הזה שייך למחלקה הראשונה. אני מאמין שגם אלו שאין קוראים, ואף לא מתעניינים, בפילוסופיה מכירים את השם "עמנואל קאנט" - ולא בכדי. אחד מן החשובים ביותר מתקופת הנאורות, ובכלל, יצר מסות ארוכות וקשות, שניתנות להן פרשנויות גם כיום. הוא השפיע על הפילוסופיה ואלו העוסקים בה אחריו, וגם על כאלה שאינם קשורים במישרין (מדענים ואחרים). אינני קורא ספרים כאלה לרוב, ועל כן, העניין הרב שאני מוצא לאחרונה בשאלות מוסר הוא זה שהוביל אותי לגשת אל אחד מההוגים, שנחשב ללא-קל, ולנסות לקרוא אותו. ומעבר לאצטלת השפה הטכנית, קאנט יוצר תאוריה, שאולי אין היא חפה מביקורת, אך היא באמת פורצת דרך. שאלות של אתיקה, מהו טוב ומהו רע, הן כמובן סובייקטיביות. איננו רוצים דברים סובייקטיביים, כי אחרת מדוע שנטרח לחפש אמת אובייקטיבית? קאנט שוטח את את נימוקיו, ומגיע לכלל הבא: "פעל על פי אותו כלל פעולה, שעל פיו תוכל לרצות שיהיה לכלל אוניברסלי". אני חושב שזה בכלל הפשוט ביותר, ללא כל שפה טכנית (ממלכת תכליות, אוטונומיה של רצון, אידאות; על רצון חופשי ועל תבונה - אך לא זה העיקר, לדעתי). מה שהוא אומר פשוט: התנהג כפי שהיית רוצה שכולם התנהגו. נניח וסיימת לשתות מבקבוק, ואין לך פח בקרבה; האם תזרוק אותו כך? חשוב, האם תרצה שכולם יתנהגו כך? אך הוא מגיע לתובנות האלה דרך מושג התבונה, האינטליגנציה: עקב כך שהאדם הוא יש, עם חשיבה ורגשות, ששייך לעולם השכל ואל עולם הרגש, ואמור להתנהג לא על פי אינטרסים או רגשות, אלא על פי כללים וצווים (כמו שמירה על החיים). אף על פי שישנם עוד מושגים שעוד לא ירדתי לשורש מהותם, הוא עדיין מהווה קריאה מעניינת. נ.ב. יש לו מוניטין קשה, אבל נוכחתי לדעת שהוא מעט מוגזם. קאנט אכן כותב באופן טכני, אך הוא מאוד עקבי: הוא חוזר לא מעט על המשמעות שהוא רוצה להעביר, וכמעט בכל הפעמים, תבינו על מה מדובר.

אני בטוח שכל אדם שמע על מהפכת המחשבים; על החידושים הטכנולוגיים, הייעול ושיפור חיינו באופן מדהים בעזרתם, או אולי בשל חדשות על עולם ההייטק הנכסף והשכר הגבוה. אבל אני, ועוד רבים אחרים, לא יודעים בדיוק מה זה מחשב. כן-כן, מכונה מופלאה שעושה חישובים מהירים... ועוד תיאורים כאלה ואחרים. הסבירו לי על היכולות הנפלאות שלו; מעולם לא על מגבלותיו. וזה בדיוק מה שהספר מבהיר ומסביר בצורה נפלאה. מבעיות "קלות" שיכולות לקחת עשרות שנים, עד למספר שנים ששואף לאינסוף; על המגבלות החומריות וכן גם התאורטיות של המחשב, הספר מציג באופן ברור מה בדיוק מחשבים לא מסוגלים לעשות - הוא פותח צוהר מובן ביותר לשאלה: "מה זה מדעי המחשב?"

לאחר שקראתי את "המחשב אינו כל יכול", החלטתי לקרוא גם את הספר הזה, שמעמיק הרבה יותר לפרטים הטכניים במדעי המחשב. מסתבר שזה ממש קורס באונ' הפתוחה, שהייתי אמור לקחת כמה קורסי קדם כדי להבין אותו במלואו... ואני ממש מסוגל להבין למה; עם זאת, הספר היה כתוב בצורה כל כך נהירה, שהרגשתי שאני ממש מבין את החומר שאני קורא. הוא לא קל, קשה לתפוש אותו, אבל ברגע שנופל האסימון - הוא נפל לא פעם - ממש נחשפים ליופי שיש במדע הזה, שנחשב שתינוק ליד השאר. הביקורת שלי על "כל יכול" אולי מסבירה יותר (מצד שני, קצת קשה לתמצת ספר גדוש בידע מעמיק בפסקה עלובה), אבל הרוב תקף - הוא מסביר על הא"ב של מדעי המחשב: אלגוריתמים ומבני נתונים, משם מתקדם לבעיות, הן מהצד התאורטי והן מהצד המעשי שרווח בנושא הזה. אני לא ממליץ עליו לכולם, כי אני בעצמי לא הבנתי לאורכו ואפילו לעומקו, אבל זה היווה את הסיפוק היותר "מתמטי" שלי. ממליץ מאוד על "כל יכול".