מכירים את זה, שאתם קוראים ספר, שהוא פשוט מעולה ומאכזב באותו זמן?
כי זה בדיוק מה שהיה פה.

סוזן קולינס מסיימת את הטרילוגיה המותחת והמרתקת בספר שלישי ואחרון, מדכא ומציאותי.
סוזן קולינס קוטפת את הגיבורים האהובים עלינו בזה אחר זה, חושפת את הסודות, מאפשרת לאלו שנותרו חיים להשתגע. היא נותנת לנו לטעום; טעימה קטנה ממלוא האכזריות בעולם שיצרה. ואז היא מסיימת.

לא, הוא לא יוצא מהראש. שום דבר לא נפתר.אני חייבת עוד מידע, אני רוצה לדעת מה קורה עם כל מי שאהבתי. אני מרגישה כאילו יש מעט מדי פרטים, הסיום מבלבל, אני מאוכזבת. אני רוצה עוד.

אבל כנראה שמשחקי הרעב נגמרו.

הספר "הארי פוטר ומסדר עוף החול", הינו הספר האהוב עלי ביותר מבין ספרי הארי פוטר.
שכן, אך ורק בו רולינג מפרטת פרטים שלא סיפרה בספרים האחרים. כאן היא נותנת יותר דגש על השיעורים בבית הספר לכשפים, ושאר דברים אחרים.

החוויה האישית שלי מספרי הארי פוטר היא הטיול בין מסדרונות בית הספר. אי לכך, כל מי שקרא ספר זה יבין את כוונתי.
בין הדפים של החמישי, אפשר לטייל אין ספור ברחבי הטירה ולפגוש מגוון רחב של חוויות ועלילות שמתחברות עם סיומו של הספר אחת אל השנייה.

דבר נוסף שאהבתי בעלילת הספר החמישי היא; מותו של סיריוס בלק.
בספרים שלוש וארבע, רולינג גרמה לי לפתח רגשות שנאה ואחר אהדה כלפי "רוצח ההמונים". ועד שהגעתי לחמישי כבר התחברתי לדמות הזו יותר מידי. ולכן, בשעה שסיריוס מצא את מותו לא האמנתי לכך. דווקא הוא מת!!! מכל הדמויות היא בחרה להרוג את סיריוס!!!
(הייתי בהלם).
אך אני חייב לציין כי מבחינה ספרותית רולינג הרגה אותו בזמן המתאים ביותר. שכן לדעתי אין איש שלא רצה ל"פתוח" את דלת ביתו לאותה הדמות ולחבקה חיבוק חם ומפצה לאחר כל מה שעברה שלא בצדק.

אי לכך, מי שרוצה באמת ובתמים ליהנות מספר זה, צריך לקרוא מההתחלה!!!!

בהצלחה.

סידרת נעורים נהדרת