לפני שנה אפיתי סקונס אנגלי: בצק, וניל ופירות מיובשים.
לצערי ולצערם של בני ביתי המאפה יצא יבש ונוקשה.

זו ההרגשה שליוותה אותי כשקראתי את הספר, כמו סקונס מיובש.

ספר כמעט כמעט בלי סיפור, הכניסו בתוכו את כל המרכיבים הנכונים אבל משהו לא הצליח.
את הסקונס אכלתי, כי חבל לזרוק (ככה, אגב, סובלים פעמיים: ראשונה על החומרים שביזבזתי ושניה שלא נהנים מהביס ומקבלים את כל הקלוריות. פולניה).
את הספר קראתי, כי אמרו רב מכר ואולי בכל זאת יקרה בו משהו.

לא ממש קרה. אולי בספר השני ?!

אני שותפה לעוד הרבה אנשים שחושבים שהספר הזה מאכזב ביותר!! מה ששבה אותי בספרים הקודמים ובעיקר בראשון הייתה התמימות של השניים באהבה העמקה המסובכת והבלתי אפשרית שלהם כל הזמן היו להם בעיות מחברים לא נאמנים לאחיות לא רגישות ועד למשטרים אפלים וגולאגים אכזריים! הספרים הראשונים באמת הם משהו בלתי רגיל היה פשוט תענוג לקרוא אותם ולהרגיש כאילו אני נמצאת בלנינגרד או נוסעת לחפש את אהובי באירופה השסועה ובאמת שנהיתי משני הספרים הראשונים מתיאורי המסעות הקרבות המאבק האישי של טטיאנה ואלכסנדר אבל אז הגיע הספר השלישי ואיתו הנפילה! אלכסנדר חוזר הלום קרב מאירופה והוא וטטיאנה מתקשים להסתדר אחד עם השני ועם ילדם הקטן שממש חבל שלא כתבו על הפגישה בינו לבין אלכסנדר!! אחרי התמימות והמלחמות מגיעים החיים האמייתים שהאמת אני לא בטוחה שרציתי לשמוע עליהם אחרי שקראתי וכל כך התאכזבתי, אחרי הכול אחרי שאלכסנדר אומר לטטיאנה שהיא הכול בשבילו לא מתחשק לי לקרוא על איך הוא בגד בה ואיך הוא נהיה אלים אליה לפעמים (או ממש רכושני ברמות שהן לא גבריות, אביריות אלא ברמה של שייח עם שפחה)לי זה גרם לשפוט את הדמויות והוריד לי מהחיבה והסימפטיה שהייתה לי כלפיהם! באמת כאילו כל החצי השני של הספר מוקדש לסיפורי הנסיונות שלהם להכינס להריון נוסף בסוף מבינים שיש להם ארבעה ילדים (בהפרשים מטורפים אחד מהשני) ושהבן הגדול שלהם נחטף במלחמת וויאטנם ואבא שלו הגיבור והכול יכול נוסע להציל אותו רמבו סטייל כאילו נוו באמת!! תעשו לי טובה ותהיו יתר מציאותיים עוד הבלגתי את זה בספר השני כשטטיאנה הולכת להציל את אלכסנדר והוא הורג את כל חיילי הק.ג.ב אבל היא ממש הגזימה! הסוף היה מייגע כאילו כמה נכדים יש לכם? לכל ילד של אלכסנדר וטטיאנה יש שניי ילדים ואז אחרי עשרים שנה הופס פתאום עוד תאומים ונישואים אחרים ולכל נכד שני קוראים אלכסנדר, הקטע האחרון ממש חמוד ובאמת שהוא מרגש אבל משהו התפספס בספר הזה ואני לא בטוחה שהוא היה צריך להיכתב אולי היה צריך לסיים את הסיפור בטעם של עוד ולא במריחה אחת גדולה! נתתי לספר שלושה כוכבים כי באמת אני מאוהבת בדמויות אז למכורים שבינינו תקראו אם אתם זקוקים לסגירת מעגל אני סיימתי את הטרילוגיה ברגשות מעורבים... לא בטוחה שממליצה לכם

הספר האחרון בטרילוגית פרש הברונזה הוא גן הקיץ. לאחר ששרדו טטיאנה ואלכסנדר את הרעב בללינגרד, ברחו מברית המועצות אל אמריקה, ספר זה דן בחייהם ״האמיתיים״. אנו רואים איך הם לומדים לחיות כזוג נורמלי וכהורים לילד קטן. חווים איתם את תסכוליהם, את קשייהם ואת התלאות שהם עוברים בכדי לבנות לעצמם בסיס איתן.
הספר מציג המון זכרונות מהעבר שאוזכרו בשני הספרים הקודמים ודי בהארכה. חלק רב לטעמי היה מיותר. הרגשתי שהסופרת בכוח רוצה להאריך את הסיפור עם עוד ועוד סיפורים והרפתקאות.
בסך הכל נחמד לראות אותם מזדקנים וללוות אותם לאורך חייהם מאז שהכירו עד עת זקנה. בהחלט ניתן היה לקצר את הספר, אבל מי שכבר קרא את השניים הראשונים, לא ירשה לעצמו לוותר על השלישי.