• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
גן הקיץ

גן הקיץ

מאת פאולינה סיימונס

הביקורת של איה

תמונה של איה
דירוג
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2010
סדרה:פרש הברונזה #3
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
סביון
דירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•1 דקות קריאה

הספר האחרון בטרילוגית פרש הברונזה הוא גן הקיץ. לאחר ששרדו טטיאנה ואלכסנדר את הרעב בללינגרד, ברחו מברית המועצות אל אמריקה, ספר זה דן בחייהם ״האמיתיים״. אנו רואים איך הם לומדים לחיות כזוג נורמלי וכהורים לילד קטן. חווים איתם את תסכוליהם, את קשייהם ואת התלאות שהם עוברים בכדי לבנות לעצמם בסיס איתן.
הספר מציג המון זכרונות מהעבר שאוזכרו בשני הספרים הקודמים ודי בהארכה. חלק רב לטעמי היה מיותר. הרגשתי שהסופרת בכוח רוצה להאריך את הסיפור עם עוד ועוד סיפורים והרפתקאות.
בסך הכל נחמד לראות אותם מזדקנים וללוות אותם לאורך חייהם מאז שהכירו עד עת זקנה. בהחלט ניתן היה לקצר את הספר, אבל מי שכבר קרא את השניים הראשונים, לא ירשה לעצמו לוותר על השלישי.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של דיאנושקה
דיאנושקה
תמונה של אהוד בן פורת
אהוד בן פורת
תמונה של דינהליס
דינהליס
תמונה של lovely_girl
lovely_girl
תמונה של מורי
מורי
5קוראים|גיל ממוצע50|60%נשים

על המבקרת

תמונה של איה

איה

ותיקה
חברה מזה 11 שנים
96 ביקורות•2 נבחרות•749 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של איה
איה
ותיקה
חברה באתר מזה 11 שנים
ביקורות96
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבלה749
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת36מתח ריגול והרפתקאות35ספרות מקורית9

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של איה

בילי סאמרס

בילי סאמרס

סטיבן קינג

אין דרך יותר טובה לציין יום הולדת 40 מאשר לתקן מחדל ולקרוא ספר של סטיבן קינג בפעם הראשונה!

בילי סאמרס הוא גיבור מיוחד במינו. ילדותו לא הייתה מזהירה, אך עד מהרה מצא את הכישרון שלו. הוא צלף מעולה. אותו כישרון הוביל אותו למלחמת עיראק.

לאחר המלחמה, הוא הפך לרוצח שכיר אך יש לו תנאי אחד: המטרה חייבת להיות "איש רע" אחרת הוא לא מסרב לקחת את העבודה. בילי מחליט לפרוש אבל אז מציעים לו ג'וב אחד אחרון וככזה, איך לא, הדברים מסתבכים. קלישאתי? על פניו כן, אבל זה הכי לא!

התדמית שבילי משדר למעסיקיו היא של איש איטי ודי מטומטם שאוהב לקרוא קומיקס. איש לא מנחש לרגע עד כמה הוא חכם, אוהב ספרים מושבע ושהוא הכל חוץ מאיטי וממטומטם.

בילי בנה סיפור כיסוי מושלם. הוא מעמיד פנים שהוא סופר והדבר מעורר התרגשות בדיירי הבניין שבו ממוקמת דירת המסתור שלו. עד מהרה, בילי מגלה תשוקה אמיתית לכתיבה ואת הכוח התרפאותי הטמון בה. הוא יודע שאיש לעולם לא יקרא את מה שהוא כותב, אז הוא משחרר מגננות והמילים נשפכות ממנו. כל מה שעבר בחיים, כל הקשיים וכל הזיכרונות הכואבים פשוט נהרו מתהומות נשמתו ותרשו לי להגיד לכם, הסיפור הזה מכמיר לב!

ההכנות בשטח לקראת החיסול והתצפיות בעיצומן, עד שבילי חושד שמישהו מנסה לחסל אותו! אם לא די במצב הבעייתי שאליו נקלע שבוא הוא חייב לשמור על עצמו בחיים ועדיין לחסל את היעד, הוא נתקל באישה צעירה בשם אליס. ליבו יוצא אליה והוא לוקח אותה תחת חסותו.

מנקודה זו ואילך, האירועים עולים הילוך ורמת המתח והדריכות עולות!

מי הוא היעד לחיסול ומי הזמין את הג'וב?
מי רוצה לחסל את בילי?
מה עבר על אליס שגרם לבילי לסטות מתוכניתו בשבילה?
האם נוכחותה תשפיע על הלו"ז של בילי?
האם החיסול ייצא אל הפועל ובילי יפרוש או שמא נכונות לו הפתעות נוספות?

הסיפור הנפלא הזה מובא בגוף שלישי. בכתיבה חכמה, חדה ושופעת הבנה מעמיקה בנפש האנושית, מוביל קינג את הקורא, יחד עם בילי, במסע של גילויים מרתקים, תפניות נפלאות ומפגשים עם דמויות שפשוט תענוג לקרוא עליהן ועל חלקן בסיפור. העלילה סוחפת! אומנם באתי עם ציפייה מסויימת לאלמנט של אימה שלא היה כאן, אך הנאתי הייתה מרובה ממנו.

שזירת התובנות על החיים, התמודדות עם משקעים והתהליך שעוברים בילי וחלק מהדמויות בעלילת מתח, זו אומנות. לא היה לי רגע דל! קראתי בכל רגע פנוי (ולא היו לי הרבה כאלה לאחרונה) כי סקרנותי לא הניחה לי לזנוח אותו. רציתי לדעת מה יקרה!

זו הייתה חוויה ראשונה מוצלחת ונפלאה עם קינג, שלא מעט מספריו אצלי כבר נצח על המדף. נהניתי מאוד וממליצה בחום.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•איה
הבת של הספרדייה

הבת של הספרדייה

קרינה סיינז בורגו

אדלאידה פלקון בת ה- 38 מאבדת את אמה לאחר שזו נאבקה במחלה קשה. לאחר ההלוויה, היא מגיעה לדירה ומוצאת כי אליה פלשה חבורת נשים בהנהגת מישהי הזוכה לכינוי "המרשלית." החבורה הזו פועלת בחסות בני המהפכה שהטילו אימה על רחובות העיר קראקס, ונצואלה.

הימים הם ימי מלחמה ופחד. שום דבר ושום מקום אינו בטוח. לאחר השתלטות החבורה על דירתה, אדלאידה נאלצת למצוא מחסה. היא מוצאת אותו בדירת שכנתה, אורורה פרלטה, המכונה "הבת של הספרדייה." מרגע שכף רגלה דורכת בדירתה של אורורה, אדלאידה מבינה שנקרתה בדרכה הזדמנות פז לעזוב את המדינה, אך תחת זהות בדויה.

האם הרשויות יעלו על אדלאידה או שהיא תוכל לעזוב את ונצואלה?
האם ההתחזות שלה באמת תעזור לה לפתוח בחיים חדשים?

הסיפור מובא בגוף ראשון מנקודת מבטה של אדלאידה. בכתיבה יפה, הסופרת מעבירה לקורא את כל מחזות הזוועה שאדלאידה והעם שלה חווה בצל המהפכה. התיאורים לא פשוטים ומשרים אווירה קודרת וכבדה. תיאורי מלחמה, ביזה, התעמרות באזרח הפשוט ושלילת זכויותיו הבסיסיות, פשוט קשים. לנו בתור ישראלים, קל להזדהות במידה מסויימת, לאור המציאות העגומה בה אנו חיים.

לקח לי הרבה זמן להיכנס לעלילה. המציאות של אדליאדה והפחד המתמיד שלה ושל כל סובביה, לצד לעריצותם של "המקושרים" יצרו אצלי התנגדות פנימית. לא רציתי להזדהות. לא רציתי להתחבר. לא רציתי לחוש שאני שם. לא רציתי "לחיות" מציאות קשה של חוסר ודאות וחוסר שקט ורגיעה ועדיין, לא נטשתי. המשכתי לקרוא כי רציתי לדעת אם תצליח אדלאידה לחמוק ולבנות לעצמה חיים חדשים. המתח שהיא הייתה שרויה בו, הורגש היטב בשכמותיי. הייתי פקעת אחת של עצבים עד העמוד האחרון.

הספר לא פשוט, מצריך ריכוז ומצב רוח רגוע והרבה סבלנות כדי להישאב לתוך העלילה ועם זאת, לא מתחרטת שקראתי.

זהו סיפור על נחישותה של אישה אחת שלא נותר לה כלום מלבד הצורך הבסיסי בלשרוד. רומן ביכורים בועט ואין לי ספק שארצה לקרוא עוד מספריה של הסופרת בעתיד.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•איה
נערה, 11

נערה, 11

איימי סוטר קלארק

ואו!!! מה בדיוק קראתי??? דופק הלב על 200!!!

נושמת, נרגעת ומספרת לכם מה עבר עליי עם הספר המדהים הזה!

אל קסטיו מנחה פודקאסט מצליח בשם "טחנות הצדק" שמטרתו להעלות למודעות הציבורית סיפורים ישנים של חטיפות והיעדרויות ילדים. סיפורי פשע אימיתיים אלו "התקררו" עם הזמן והציבור שכח מהם כי לא נמצאו אשמים ולא נפתרו מעולם.

אל מתרכזת במקרה אחד שהיא אובססיבית לגביו: רה"ל, רוצח הספירה לאחור הידוע לשמצה שהטיל מורא ואימה על הקהילה לפני 20 שנה. הוא חטף בנות ורצח אותן בצורה טקסית מאוד קפדנית. לכינוי לו זכה ישנה משמעות רבה ומורכבת, עליה לא אפרט ואותיר לכם לגלות לבד.

אל בהכשרתה היא עובדת סוציאלית שעיקר עבודתה היה להעניק תמיכה לילדים שהם קורבנות פשיעה ואלימות. היא נשואה למרטין שעובד כפתולוג.

אנו מקבלים רמיזה שאל חוותה טראומה בעברה שרק היא ובעלה יודעים עליו. המקרה של רה"ל מטריד אותה עד מאוד. יום אחד היא מקבלת הודעה ממאזין לפודקאסט שלה שיש ברשותו מידע לגבי רה"ל, והיא מחליטה לבדוק אותו. אותה בדיקה תהיה אבן הדומינו הראשונה בשרשרת אירועים מטורפים ומסמרי שיער. תוסיפו לזה שאל מוצאת את עצמה ואת האהובים עליה מעורבים ברמה האישית ומתקבל מתכון בטוח לכסיסת ציפורניים!

מה מסתירה אל?
מהו אירוע טראומתי מהעבר שרק היא ובעלה יודעים עליו?
מה מקור האובססיה שלה כלפי רה"ל?
לאן יוביל אותה חקר אותו טיפ מהמאזין שלה?
האם תחושת הבטן שלה נכונה, או שתמצא את עצמה עושה את טעות חייה?

הסיפור הסוחף הזה מובא בגוף שלישי. בכתיבה גאונית המשלבת קטעים מהפודקאסט, תיאורי רעשי רקע וראיונות עם דמויות הקשורות בתיק החקירה, מתקבל ספר שונה ומיוחד בנוף. הסקרנות גברה עליי והאזנתי לחלק מהספר באודיו באנגלית והחוויה פשוט מרתקת.

ככל שהעלילה מתקדמת, אנו נחשפים לעוד ועוד דמויות ולעוד רבדים בחקירה הנוכחית לבין חקירות העבר. מתגלות פיסות מידע מטרידות ותיאורים מצמררים של הטקסיות בה ביצע רה"ל את הרציחות שלו. כשמבינים את משמעות הכינוי שלו וחשיבותו, נוסף עוד מימד למקאבריות של הרציחות.

לשמחתי, נפלה בחלקי הזכות לאחרונה לקרוא לא מעט ספרי מתח סוחפים וזה, ללא צל צלו של ספק, מתחרה רציני על המקום הראשון בטבלה שלי. אהבתי את סגנון הכתיבה כי פודקאסטים הם מאוד אוקטואליים ולמרות שאיני ממאזיניהם, מצאתי את עצמי סקרנית לחוות אותם.

הכתיבה היא אחת המשובחות שבנמצא. הכל מוקפד ומתוכנן לפרטי פרטים החל מבניית הדמויות, קווי האופי והאישיות שלהן, קו העלילה, התפניות, סדר ההתרחשות והטוויסטים שהותירו אותי פעורת פה, מעיד על כתיבה איכותית מהמעלה הראשונה.

הסצנה בה הקורא מגלה את סודה של אל היא אחת העוצמתיות ומעתיקות נשימה שקראתי. אמרתי לעצמי "ואו" הרבה מאוד פעמים במהלך הקריאה וזה לא שגרתי.

העולם הוא צבעוני ולצערנו, הגוונים האפלים, הטיפוסים המורבידיים ונטולי הנשמה שמתהלכים בינינו, לעיתים מתעקשים להראות לנו אותו בכיעורו המירבי שאיני מאחלת לאיש לחוות. כאב הנובע מפשיעה ומאכזריות הוא כנראה חלק מהמציאות שלנו.

הספר הזה מעלה על נס את חשיבות רדיפת הצדק ולו לאחר עשרות שנים. "טחנות הצדק" אכן נעות לאט מדי לעיתים, אך אל לנו לאבד תקווה ולהרים ידיים.

תקראו. הנאה מובטחת.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•איה
הנזיר היהודי

הנזיר היהודי

אילן שיינפלד

"רצונו של סופר הוא שסיפורו יכבוש את לב קוראו, יאחז בו ויטלטלו מקצה רגליו עד קודקודו, ורצונו של קורא הוא להילפת בזנבו של סיפור. כזה הוא גם סיפורנו. הריהו כחבל שזור מני דורות רבים, שכל דור מוסיף בו את סיביו."

כשזו הפסקה הראשונה בספר, היה לי ברור שצפויה לי חוויה מיוחדת במינה, וכך היה.

זהו סיפורו של פרציסקוס מלדונדו דה סילבה, בן זקוניו של דיאגו, רופא יהודי החי חיים כפולים. למראית עין, דיאגו חי כנוצרי, התחתן עם בת למשפחה נוצרית ובסתר, קיים את מצוות היהדות.

בהיותו בן שמונה בלבד, פרנציסקוס שומע מאביו על אמת היותם יהודים. דיאגו מספר לו שהיהדות היא דת האמת ושעליו, פרנציסקוס, מוטלת החובה להמשיך את המסורת. המום מהגילוי, עולמו קורס עליו, כל המוכר לו נראה לו זר לפתע וכעס מבעבע בליבו. אפילו את הנחמה ששאב מתפילותיו ומביקוריו בכנסייה, נגזלו ממנו.

האינקוויזיציה נושפת בעורפם של היהודים ועד מהרה, חייהם מתהפכים על פיהם. שיינפלד מביא לנו את סיפרה של האינקוויזיציה הספרדית בלימה,
צ'ילה הפעם ובכך חידש לי. חשבתי שמעלליה האכזריים והנוראיים של האינקוויזיציה היו מוגבלים לאירופה, לספרד ופורטוגל בפרט.

לימים, פרנציסקוס מחליט ללכת בדרכו של אביו. הוא נהיה רופא, מתחתן עם נוצריה, מקים משפחה אך בד בבד ובחדרי חדרים, הוא שוקד על לימוד התורה והשפה העברית. עד שגם אליו זרועה הארוכה של האינקוויזיציה מגיעה.

פרנציסקוס מובא בפני דון מניוזקה, אב בית הדין בטריבונל של הכס הגדול. דון מניוזקה נשבה בקסמו של הצעיר המרשים העומד בפניו ללא מורא. הוא מזהה את חוכמתו בברק המנצנץ בעיניו. פרנציסקוס מבקש לספר את סיפורו לדון מניוזקה כדי שהלה יבין את הרקע שלו, את קורות חייו ואיך הגיע לעמוד בפניו בטריבונל בהאשמות המיוחסות לו. דון מניוזקה נעתר ומכאן מתחיל מסע ארוך שנים של דיונים.

מה באותו סיפור אשר מבקש פרנציסקוס לספר, אשר יכול לשמש לו כקרש הצלה?
האם דון מניוזקה ירכך את עמדתו בקשר ליהדותו של פרנציסקוס?
אילו עוד גורמים נכנסים למשוואה?
האם יצליחו לשבור את נפשו של פרנציסקוס כשם שברו יהודים רבים לפניו?

הסיפור המטלטל, המסועף והסוחף הזה מובא בגוף שלישי. ניכרת עבודת התחקיר שנעשתה מבין שורות הספר ואשר מקבלת חותמת אישור ברשימה הבבליוגרפית המצורפת בסוף הספר.

לי, באופן אישי, יש סיפור סבוך ומורכב בכל הקשור באמונה, אך זה סיפור ליום אחר. פרנציסקוס מוצא את עצמו במקום שבו הוא חייב לקבל החלטה הרת גורל. בפניו עמדו שתי אפשרויות: להתחרט ולהתפייס עם ישו הצלוב ואז האינקוויזיציה תמחל לו ותחוס עליו, או שיבחר בצו ליבו וייאחז באמונתו ובאמת שלו. פרנציסקוס בוחר באמונתו ומחליט להילחם עד נשמת אפו האחרונה.

הדבר שהכי שאהבתי בסיפור הזה היו הדיונים התיאולוגים בין פרנציסקוסס לבין דון מניוזקה וחכמים אחרים אשר זומנו לקחת חלק בדיונים. קשה לי לתאר במילים עד כמה עומק הטיעונים שהועלו עורר בי השתאות והערצה. אני אחת שאוהבת מוחות חדים ואנשים היודעים להעביר את דעותיהם בצורה רהוטה ומשכנעת.

משחר הימים דתות ניסו לשלוט באנשים ע"י זריית פחד מפני עונש משמיים. דת היא כוח שעלול להיות הרסני אם משתמשים בו בצורה פסולה ולראייה, תקופת האינקוויזיציה המהווה כתם שחור בהיסטוריה של הנצרות. תיאורי העינויים הותירו טעם מר בפה ואני בטוחה שהמציאות עלתה על כל דמיון. עצוב ומקומם לדעת שאדם מסוגל לענות אחרים רק בשל אמונתם או דעותיהם.

ועם זאת, אין מדובר בסיפור מיסיונרי בשום דרך או צורה. היו רגעים שאמרתי לעצמי "היהודים לא יאהבו לקרוא את זה" ואז "אווו הווו הנוצרים ממש לא יאהבו את הקטע הזה" ופה טמונה עוצמתו של סיפור זה. הקורא מזדהה עם היבטים מסויימים, מתרעם על אחרים ובמקביל, בלתי נמנעת ההשקה למציאות חיינו בארצנו הקטנטונת והיפה.

כתיבתו של שיינפלד היא מהמפוארות שקראתי. התאמת המשלב הלשוני לרוח התקופה הייתה מופתית בעיניי. זו חוויה שתלווה אותי הרבה מאוד זמן. את הספר קראתי לפני יותר מחודש ורק עכשיו הצלחתי לכתוב עליו. הייו נאמנים לעצמכם, אץ אל תשכחו לכבד את האחר. אחתום בהמלצה רותחת לקרוא.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•איה
הספרייה בפריז

הספרייה בפריז

ג'נט סקזליאן צ'ארלס

איזה ספר נדיר! בתור חובבת רומנים היסטורים מושבעת, בעלת מנוי בספריה מגיל חמש ומקדשת את חשיבותה של המילה הכתובה והכרוכה בעטיפה יפה, ספר זה נתפר למידותיי! איזה עונג צרוף!

השנה היא 1939. זהו סיפורה של אודיל, בחורה צעירה מפריז החולמת להיות אישה עצמאית. היא מתקבלת לעבודה בספרייה האמריקאית בפריז, מתחילה להתרגל לשגרת העבודה המעניינת והמספקת לה עונג רב ואז הנאצים כובשים את פריז.

אודיל וצוות הספרייה כה מסורים לעבודתם ולמנויים, שהם מחליטים להנגיש את הספרים לכולם ויהי מה, כן, גם במחיר נטילת סיכונים אישיים רבים. אודיל מחליטה שכלום לא ישבור את רוחה ולא יניא אותה מלשרוד את המלחמה, מלבצע את עבודתה על הצד הטוב ביותר ומלאהוב בכל ליבה את פול, ארוסה וקצין משטרה צעיר ומבטיח ואת בני משפחתה.

ציר נוסף לעלילה מתחיל בשנות השמונים והמגולל את סיפורה של לילי, בחורה צעירה העוברת קשיים משלה בעיירה במונטנה, ארצות הברית. לילי מתחברת אל אודיל, כעת אישה מבוגרת, מבודדת ועצובה.

האם תצליח אודיל לשרוד את המלחמה בלא פגע?
האם היא ועובדי הספרייה יוכלו לבצע את עבודתם ללא סנקציות מצד הנאצים?
איזה לקח התקופה הזו תלמד את אודיל?
כיצד מוצאת את עצמה אודיל בארה"ב?
כיצד מתחברות שתי התקופות יחדיו?

הסיפור מובא בגוף שלישי ונע בין העבר של אודיל במהלך המלחמה בפריז, לבין שנות השמונים כשהיא נמצאת בארצות הברית. הכתיבה פשוט מאוד סוחפת וקולחת! מצאתי את עצמי נשאבת אל תוך העלילה המהפנטת הזו. הרגשתי שאני נמצאת יחד עם אודיל בפריז. התרגשתי איתה וכאבתי את כאבה. וכשהוצגה לילי התחברתי אף אליה והחיבור בין השתיים היה מאוד מיוחד, נוגע ומרגש ובהחלט בעל ערך מוסף. הדמויות בנויות בצורה פשוט מאוד נפלאה. הדמויות בנויות בצורה פשוט מאוד נפלאה. הקריאה עוררה בי חשק עז להשחיז את מעט הצרפתית שלמדתי.

אהבתי מאוד שהסופרת התמקדה בחיי האנשים בתקופת המלחמה, כאשר המלחמה ברקע ולא הייתה העיקר בסיפור. אהבתי שהציגה תמונה אמיתית של יצרים והחלטות הנובעים מאי ודאות בעת מלחמה ופחד קיומי.

עוד יותר נפלא היה לגלות שהעלילה מבוססת על אירועים ועל אנשים אמיתיים וזה דבר הראוי להערכה והמוסיף עוד רובד להנאה מהסיפור.

אציין לשבח את תרגומה המשובח של מור רוזנפלד ואת העריכה הבלתי מתפשרת. תודה על חווית קריאה נהדרת.

זהו סיפור על חשיבותה של עצמאות, על הרצון להמשיך בשגרה ולהיאחז במוכר חרף עתות מצוקה. זהו סיפור על חברות אמיצה, התמודדות עם קשיים ואובדן, התמודדות עם שינויים מהותיים בכל מה שמוכר ובטוח ומעל לכל, זה סיפור על חמלה, הגשמה עצמית ופיוס. המשיכו לקרוא ספרים כי זהו מזון נפשו של אדם. ממליצה בחום רב.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•איה
מודעת רצח [מהדורת 2021]

מודעת רצח [מהדורת 2021]

אגאטה כריסטי

תושבי הכפר צ'יפינג קלגהורן מוצאים את המודעה הזו במקומון שלהם, "הגאזט":

"זוהי מודעת רצח. הרצח יתקיים ביום שישי 29 באוקטובר ב"ליטל פאדוקס" בשעה 18:30. לכל הידידים – לא תימסר הודעה נוספת."

מבולבלים והמומים, תושבי הכפר מבינים שהרצח עתיד להתרחש באותו היום בביתה של ליטישה בלקלוק. יצר הסקרנות גובר על חוסר ההבנה עבור מי ממוענת המודעה, והם מחליטים להתייצב בביתה של ליטישה.

לטישה בלקלוק אף היא רואה את המודעה והתדהמה מכה בה. היא לא יודעת אם מדובר במתיחה סרת טעם, מעשה קונדס או משהו זדוני אך דבר אחד בטוח, תושבי הכפר יגיעו אל ביתה והיא צריכה להכין כיבוד.

כמצופה, התושבים מגיעים ואז כאשר השעון מכה 18:30, האורות כבים לפתע ומשם העסק מתדרדר.

מי חיבר את המודעה התמוהה הזו ומדוע?
מדוע בחרו בביתה של לטישה בלקלוק בתור זירת ההתרחשות?
מדוע כבו האורות ומה התרחש בחסות החשכה?

הסיפור מובא בגוף שלישי והעלילה המתוחכמת הזו היא אחת הקולחות שבנמצא. המפקח מראיין את כל מי שהיה נוכח בעת התקרית וכולם אמרו בעיקרון את אותו הדבר, הם לא יודעים כלום והם לא ראו כלום. מתוסכל, אך נחוש לרדת לשורש העניין, הוא מקבל עזרה בלתי צפוייה ממיס מארפל האהובה, שבמקרה התארחה בכפר ושמעה על הפרשה.

מיס מארפל נראית כמו זקנה חביבה ובלתי מזיקה, אך ככל הזקנות, היא סקרנית ונתפשת כאחת שמחטטת ושואלת שאלות. איש בכפר לא יודע עד כמה חדה מיס מארפל ושאם מישהו יצליח לחבר את הנקודות, זו רק היא.

הכיוונים רבים וכולם בגדר חשודים, אך אט אט מצליחים לצמצם את מספר החשודים לרשימה קצרה יותר.

האומנם אחד מהשמות הוא באמת האשם?
האם תצליח מיס מארפל להצביע על המניע?

חייבת להגיד שכרגיל, אגתה כריסטי הוליכה אותי שולל. הדמויות בנויות בצורה מופתית ומרתקת! התפתחות העלילה רצופה מתח ומסתורין מפרק לפרק. כריסטי מובילה אותנו לכיוון אחד מתבקש, אך חשוד הרי לא ייתכן שנקבל את הפתרון על מגש של כסף, נכון? נכון מאוד! הטוויסט היה כה מפתיע שהדהים אותי לא פחות משאנשי הכפר נדהמו ממודעת הרצח. איזו תפנית גאונית זו הייתה! עונג צרוף של חוויה וחלק משמעותי מההנאה חייבים לזקוף לזכותן של המתרגמת המופלאה והעורכת הנהדרת של היצירה המופתית הזו.

קראתי את כל ספריה של כריסטי עוד בחטיבה, כך שלקרוא אותם בתרגום חדש ובעברית, מהווה רגע שיא ברצף הספרים המעולים שקראתי לאחרונה. תקראו. אתם תהנו ומאוד.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•איה
מת בשבילה

מת בשבילה

שרה פינבורו

כסף ישן, עושר, מעמד חברתי, קשרים, כוח, השפעה והרבה סודות. אלו תמציתה של האליטה בעיר סוואנה, ג’ורג’יה. הכל נמדד, מוערך ומוצמד לו תו מחיר. או שאתה מיוחס או שאתה שקוף. לחברה הזו בדיוק הגיעה מארסי מדוקס, אשתו השניה של ג’ייסון מדוקס הלוא הוא עורך דין שמגיע ממשפחה ותיקה בת המקום.

מארסי חיה על מי מנוחות. נשואה לגבר יפה תואר ושאפתן, גרה בבית עצום ממדים המהווה את סמל הסטטוס האולטימטיבי, משתתפת במסיבות ובאירועי צדקה והכל במטרה אחת ויחדיה: לבסס את מעמדה בחברה הגבוהה ולטפס בדרגות ולהיכנס לחוגים האקסקולסיביים ביותר, דבר הרחוק שנות אור ממקום מוצאה.

הכל טוב ויפה עד שוויליאם רדפורד הרביעי הקשיש, שותפו של ג’ייסון והבן לאחת המשפחות הוותיקות ביותר בעיר – דם כחול טהור- חוזר מלונדון בלוויית קישה, אשתו הצעירה להחריד, היפהפייה, הקורנת והרעננה.

קישה מעוררת את סקרנותם של הגברים והנשים כאחד. הגברים בוהים בה במבטים נוגים ובעיניים בורקות מהשתוקקות והנשים? הנשים חוששות למעמדן המתערער נוכח הצעירה הזו שנתפסת כאיום עבור כולן.

מארסי מתקרבת אל קישה והקשר הנרקם בין השתיים מעניין, מסקרן ובעיקר, מסוכן. קישה מזכירה למארסי את עצמה כשהגיעה לסוואנה אך היא לא ניחשה לרגע שיהיו לשתיהן דברים במשותף. היא לא חשדה שהקשר עם קישה ייצור סודות חדשים ויאיים בחשיפת ישנים שהיא הקפידה לקבור.

מהיכן הגיעו באמת מארסי וקישה?
מה שתיהן השאירו מאחור?
האם לסודותיהן תהיה השפעה מכרעת על עתידן?
מהו האיום האמיתי המרחף מעל ראשה של מארסי?
כשהקלפים ייטרפו, אילו בחירות תצטרך כל אחת מהן לעשות?
מהו משקלה של האמת בסיפור וידו של מי תהיה על העליונה?

הסיפור מובא בגוף שלישי דרך עיניהן של מארסי וקישה. הכתיבה מכשפת לחלוטין. הסיפור מתחיל כדרמה רכילותית בחברה הגבוהה ואט אט מתגלה עד כמה סבוכה ופתלתלה העלילה באמת. הסופרת המטורפת הזו.

כל כך הרבה רבדים ויצרים יצוקים בין שורותיו של מותחן נפלא זה! מצאתי את עצמי חושבת לא אחת על כמה רחוק תאוות הבצע תגרום למישהו להגיע, עד כמה דורסני הוא מסוגל להיות כדי להבטיח את האינטרסים שלו, עד כמה כסף שוהה כבוד בעיני חלק מהאנשים (דבר השגוי מן היסוד בעיניי) ועד כמה קל להקריב אחרים למען טובה אישית. ומעל לכל, עד כמה בנאדם יכול להיות קר, אדיש ומחושב ברגע שהוא מחליט לנקום. המושג נקמה קיבל ממד משל עצמו בסיפור הזה.

לא כל הנוצץ זהב הוא, נכון ועדיין ישנם אנשים שיחפשו את הבוהק אפילו אם יתברר שמדובר בתאורת חירום בסוף. תעריכו את מה שיש לכם בין הידיים ותפיקו ממנו את המיטב. האושר טמון בדברים הקטנים, במחוות קטנות, בחיוך נעים, בחיבוק מנחם, בחבר אמת ובלב אוהב. אושר עבורי טמון, בין היתר, בספרים ומהספר הזה נהניתי מאוד וממליצה לכם בחום לקרוא.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•איה
הסודות של מארה דאייר

הסודות של מארה דאייר

מישל הודקין

תארו לעצמכם להתעורר בבית חולים ולא לדעת איך הגעתם לשם. מלחיץ? שלא יהיה לכם ספק שכן ואני יודעת את זה ממקום ראשון (עברתי תאונה לפני כמה שנים).
זה בדיוק מה שעבר על מארה דאייר בת ה-17. היא יוצאת לבניין ישן ומסוכן אשר שימש בית משוגעים עם החבר שלה ג'וד, אחותו קלייר וחברתה הטובה ביותר, רייצ'ל. הדבר הבא שהיא יודעת זה שהיא מתעוררת בבית חולים ומספרים לה שהבניין קרס ושכל השלושה נהרגו.

הרוסה וסובלת מפוסט טראמה, מבקשת מארה ממשפחתה לעבור לעיר אחרת בתקווה לפתוח דף חדש הרחק מהטרגדיה שחוותה. הם עוברים לפלורידה והוריה רושמים אותה ואת שני האחיה, דניאל הבכור וג'וזף הקטן בבית ספר פרטי.

ההתחלה ממש אינה חלקה עבור מארה. כבר על ההתחלה היא רוכשת כמה אויבים אך בה בעת, היא מעוררת את סקרנותו של אליל בית הספר, נואה שו והעניין שלו במארה מפתיע את כולם בבית הספר ומעורר טינה בבנות.

ואם לא די בכך, מתברר שהמעבר לא עושה חסד עם חרדותיה של מארה. היא מתחילה לראות חזיונות, לסבול מביעותי לילה ובכללי, היא מרגישה שהיא יורדת מהפסים. ורק כדי להוסיף אש למדורה, אנשים מתחילים למות בדרכים שונות ומוזרות.

מה גרם לקריסת הבניין שבו נהרגו חבריה של מארה?
מדוע נואה שו מגלה עניין בילדה החדשה בבית הספר?
מה מקור הסיוטים והחזיונות של מארה?
האם הזיותיה הן באמת הזיות או משהו אחר?
מה עומד מאחורי מקרי המוות המוזרים?

הסיפור מובא בגוף ראשון מפיה של מארה והעלילה נעה בין העבר להווה. הכתיבה בעיניי מאוד מושת ומסקרנת. קו העלילה מקורי המשלב כמה אלמנטים שאני מאוד אוהבת. רמת הסקרנות גברה עם כל תפנית ורציתי מאוד להבין מדוע מארה סובלת מכל מה העובר עליה.

אהבתי את בניית הדמויות בסיפור ואהבתי מאוד את התפתחותן ובניית הקשר ביניהן. דמויות המשנה היו נהדרות אף הן ולכל אחת תפקיד בעלילהה.

על אף היות העלילה עם סוף סגור, היה טוויסט בסוף שגרם לי להבין שיש עוד. חיפוש באתר גודרידס הראה לי שזהו הספר הראשון מתוך טרילוגיה. מיותר לציין שמחכה בכיליון עיניים לספרים הבאים.

זהו סיפור על התמודדות עם משברים, עם טראומות ועם חוויות מכוננות בחיי אדם, כאלו שעלולות לשנות את מהלך חיו ולהותיר בהם חותם. הספר נוגע בכמה נושאים חשובים שכל אחד ואחת מאיתנו יוכלו להתחבר אליהם בקלות רבה. הספר אומנם מוגדר כמיועד לנוער בוגר, אך מבוגרים יוכלו ליהנות ממנו גם ואני הראיה לכך. ניתן לקחת כמה מסרים מהסיפור המיוחד הזה והחשוב בהם, בעיניי, הוא שזה בסדר להרגיש ולהיות שונה. זזה בסדר להרגיש שאירועי העבר מכבידים עלינו, אך חשוב לפנות לקבל עזרה וחשוב להגיד את הדברים גם אם נדמה לנו שאיש לא יאמין.

נהניתי מאוד מספר שונה ומיוחד בנוף, וממליצה בחום.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•איה
מוות על הדנה

מוות על הדנה

דניז מינה

אנה מקדונלד חיה חיים שקטים עם גב עשיר, שתי בנות שהיא אוהבת, בלי לחץ כלכלי ועדיין, משהו חסר. משהו אינו כשורה. היא ממלאת את ימיה בקריאת ספרים ובהאזנה לפודקאסטים. הפודקאסט האחרון שאליו התמכרה, עוסק בסיפור פשע אמיתי. הוא מגולל את סיפור טביעתה של יאכטת יוקרה.

אנה נסחפת אחר קולה הנעים של הקריינית ומקשיבה בדריכות רבה להתפתחויות הסיפור, עד שהיא שומעת את שמו של אחד הקורבנות. השם מכה בה כמו ברק ביום בהיר. היא מכירה אותו מהעבר הרחוק שלה, עבר שהיא התאמצה להשאיר מאחור או יותר נכון מדויק להגיד, ברחה ממנו.

ישנה בעיה אחת: בפודקאסט מגיעים למסקנה לגבי מה גרם ליאכטה לטבוע ולגבות את חיי הקורבנות שהיו על סיפונה. ואנה? היא בטוחה שהם טועים. היא זו שיודעת בדיוק מה קרה שם.

אם לא די בהלם שבגילוי אודות מותם של הקורבנות, חייה האמיתיים של אנה מתרסקים לה מול העיניים ונהפכים על פיהם. כל מה שידעה, כל מה שהיא רגילה אליו, כל המוכר והבטוח, נשמט מתחת לרגילה בבת אחת.

המומה, כואבת ונבגדת, היא מחליטה לצאת למסע חשיפת הסיבה והאשמים מאחורי טביעתה של הדנה.

מי היה אותו קורבן שאנה זיהתה ואשר מותו זעזע אותה?
מה באמת גרם לטביעתה של הדנה?
ממה אנה ברחה?
האם העבר שלה ירדוף אותה וישליך על ההווה?
האם תצליח אנה לחשוף את זהותם האמיתית של האשמים? ובאיזה מחיר?

הסיפור מובא בגוף ראשון מפיה של אנה. חייבת לציין שזו אחת העלילות הסוחפות והמרתקות ביותר שקראתי השנה. השימוש בגוף ראשון הרגיש לי נכון מאוד לעלילה, דבר שהגביר את החיבור ואת ההזדהות עם הדמויות. הכתיבה הקולחת הזו מתובלת בציניות ובשנינות בצורה פשוט נפלאה.

הקורא מלווה את אנה צעד אחר צעד במסע המרתק שאליו יצאה, שלעיתים מאורעותיו מופרכים אך עדיין מותחים ועל כך בהחלט ניתן למחול. אנה בטוחה בצדקתה, האומנם? האם היא תוכל לערער על קביעות היצוקות בפלדת העושר? האם תוכל לקרוא תיגר על אנשים בעלי כוח עצום בעוד היא אישה פשוטה עם עבר כואב? מישהו כ ן יאמין לה הפעם? האם תוכל להוכיח את דבריה?

הסיפור נוגע בנושאים אנושיים וחברתיים שכל אחד יכול להזדהות איתם שאותם אשאיר לכם לגלות. זהו סיפור על הבדלי מעמדות, על כוח שבא עם הכסף ועל דורסנות בשם אינטרס כלכלי. זהו סיפור על רמיסת כבוד האדם וזכותו להוגנות, הגינות ותמיכה בעת צרה. זהו סיפורה של אישה אחת שהפחד הכריע אותה ושלקח לה שנים להבין שהיא חייבת להסתכל לפחד בעיניים ולזעוק את האמת שלה ולדרוש צדק. נהניתי מאוד מסיפור מרתק וסוחף וממליצה לכם עליו בחום.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•איה

ביקורות נוספות על "גן הקיץ"

גן הקיץ

גן הקיץ

פאולינה סיימונס

אני מבינה שמי שקרא את "גן הקיץ" קרא את שני הספרים הקודמים, אז ברשותכם אני רוצה להגיב כאן על כל הטרילוגיה.

התחיל מ"פרש הברונזה" פשוט מדהים!!! ספר סוחף, עלילת מתח וסיפור רומנטי, כל כך עצוב, אמיתי, מרתק, מרגש, אין לי מילים לתאר את הספר הזה! במקום ללכת לישון שכבתי וקראתי אותו עד הבוקר...לא יכולתי להתנתק ממנו...

"טטיאנה ואלכסנדר" - ספר מעולה!!! כמו הקודם..
טטיאנה האמיצה נקלעת למציאות אחרת קשה בלי אלכסנדר נסיך החלומות, ומתחילה לפעול בהתאם... הסיפור סוחףף ומרתק ביותר.

הספר השלישי האחרן "גן הקיץ" - ספר נחמד.
אהבתם של טטיאנה ואלכסנדר שרדה את המלחמה, והם מנסים להתמודד עם החיים שאחרי..
לדעתים אפשר היה לקצץ קצת מהעמודים, הרגיש לי קצת נמרח לפעמים, והיו קטעים שחזרו על עצמם מהעבר.
אבל בסופו של דבר הספר נחמד מאוד ושווה קריאה!

אני ממש שמחה שיצא לי לקרוא את הספרים האלה.
וגם אחרי שסיימתי את הקריאה המשכתי לחשוב על טטיאנה אלכסנדר כאילו אני מכירה אותם מהחיים.
אז אל תוותרו, תקראו ותהנו :)

לפני 15 שנים•
★★★★★
•A N N A
גן הקיץ

גן הקיץ

פאולינה סיימונס

מכירים את התחושה שיש כמעט תמיד בסופו של ספר/סרט רומנטי, שבו הגיבורים מתגברים על המכשולים שעמדו בדרכם ומגיעים אל השלווה והמנוחה?

כשמסיימים לקרוא את "טטיאנה ואלכסנדר" יש תחושב כזו בדיוק, רצון חזק מאוד לשחרר אנחה גדולה ולחייך בביטחון.

משום מה תמיד בסוף שכזה יש לי רצון רב לדעת או לנחש מה קורה אחר-כך, האם הגיבורים מתחתנים, בונים בית, יולדים ילדים, והם מאושרים תמיד ולתמיד?
התחושה שהייתה לי מהקריאה של "גן הקיץ" הייתה תחושה של הצצה אל מעבר לסוף, אחרי שהכתוביות עולות והופכים את הדף האחרון בספר, מה קורה אחרי שחצינו מכשולים כמו לנינגרד הנצורה, ברית המועצות השסועה, רעב, מלחמות, בדידות וכאב.
מהבחינה הזו הספר היה מאוד מציאותי, גיבורינו הכמעט על-אנושים צריכים להתמודד עם מכשולים אנושים, עם חיי הנישואים, עם גידול ילדים, ודילמות קטנות וגדולות שיכולות להשפיע גם על אהבה עצומה שכזו.

טטיאנה ואלכסנדר מתבגרים לאט לאט בין דפדוף לדפדוף, האהבה נמצאת שם תמיד רק לפעמים יש דברים שמעט מסתירים את השמש הניצחית של פינקס.

התאהבתי בטטיאנה ואלכסנדר עוד בלנינגרד באותם לילות לבנים, ואומנם הייתה לי נפילה קלה עם הספר השני שהיה מאכזב למדי, ואפילו לרגע חשבתי לעזוב את הגיבורים כמעט בסוף הדרך ולדמיין עצמי את הסוף הבלתי נמנע, אבל היה לי קשה להתאפק, קשה מדי.

ניגשתי לקריאה עם רגשות מעורבים וככה גמעתי את החלקים הראשונים שהיו לא קלים לעיכול מכמה בחינות ומשם הכל ממריא רק למעלה, אומנם זה לא "פרש הברונזה" אבל מתקרב מאוד.
אנחנו פוגשים דמויות בוגרות, מצולקות, שרוצות להשאיר מאחור את אמא רוסיה המדממת ולהתחיל מההתחלה, וההתחלה לא קלה בכלל, הם צריכים להתמודד עם הפחדים ועם המשקעים, כל אחד לבד ושניהם יחד.
נהנתי במיוחד מהפרקים על טטיאנה המתבגרת בדוג'ה, הקטעים הללו מילאו לי חורים שעזרו לי להרכיב דמויות שלמות יותר של טטיאנה, פאשה, דאשה ושאר משפחת מטנובה.
ואם בספרים הקודמים צצה בנו המחשבה שבטטיאנה הקטנה מסתתרים כוחות על טבעיים, אחרי הקריאה בפרקים האלו התברר שיש דברים בגו, אהבתי את חיזוי העתיד שהזהיר כל אחד מהם בעקיפין מהדבר שיביא למותו וכמה רחוק ובלתי נתפס זה נראה מאותו מקום שטוף שמש, מקום של נעורים נצחיים.

הספר מלא בניואנסים קטנים וגדולים, בבעיות שאנשים אמיתים מתמודדים איתם אחרי שנים של יחד, גידול ילדים ומשברים אמיתיים בזוגיות, משברים שרק אהבה לא הגיונית כמו אהבתם של השנים הללו מסוגלת לעמוד בכך.
פחות נהנתי מפרקי הלחימה בויאטנם ומהפרק העמוס שכל מה שקשור לאמצעי לחימה שהיה משעמם למדי, אולי כי הרגשתי שהיה ניסיון של הסופרת ליצור מעט מין הדרמה שהייתה בפרש הברונזה, אני הייתי יכולה להסתדר מצויין גם בלי זה,
כמובן שהפרק שנהנתי ממנו היה פרק הסיום, אחרי חיים שלמים, שלעיתים נראו ארוכים מדי, אנחנו סוף סוף מגיעים לנחלה המובטחת, לחדר האוכל הגדול המוקף בבני משפחה רבים (לדעתי היה נפלא אם בסוף הספר היה מצורף אילן יוחסין מפורט, קצת הלכתי לאיבוד בין הילדים, הנכדים וכו'), צוהלים שמחים ואוהבים, וטטיאנה ואלכסנדר שאפילו אני חשבתי שלא ישרדו לאורך זמן כה רב.
נהנתי עד מאוד מהחוויה.
ואני חייבת לסיים במשפטים האחרונים מתוך "גן הקיץ" שמתארים לי באופן חד משמעי שיש דברים שגדולים יותר מכולנו:

"עוד נשוב וניפגש בלבוב, אהובי ואני.." מזמזמת טטיאנה ואוכלת את הגלידה שלה, בלנינגרד שלנו, בחודש יוני ריחני, ליד פונטנקה, ליד הנייבה, ליד גן הקיץ, שם אנחנו צעירים לנצח".

לפני 15 שנים•
★★★★★
•עדי
גן הקיץ

גן הקיץ

פאולינה סיימונס

גן הקיץ הוא הספר השלישי והאחרון בסדרה.
הספר הראשון פרש הברונזה היה מדהים ומיוחד, נשאבתי כליל, לא יכולתי להניח אותו מהיד, כשסיימתי לקרוא, הייתי סקרנית לקרוא את הספר השני טטיאנה ואלכסנדר, כל כך רציתי לדעת מה קרה איתם בהמשך, כך עד שהגעתי לספר גן הקיץ.

פאולינה סיימונס הסופרת שכתבה את הספרים, ראתה שפרש הברונזה היה לרב מכר עולמי, שיבחו את הספר בכל רחבי העולם, זאת הייתה הצלחה כבירה, ואז החליטה להוציא עוד שני ספרי המשך.
הספר הראשון היה מעולה, השני היה טוב והשלישי בסדר עד נחמד.

הספר מכיל 888 עמודים, היו קטעים מלהיבים, סוחפים ומרתקים, במקביל היו המון קטעים מהספרים הקודמים לתזכורת, אכזב אותי לקרוא את שקראתי כבר בעבר, היו לא מעט דפים מעייפים שנמרחו יתר על המידה, למרות זאת כשהגעתי לסוף התרגשתי כל כך, סוף הסיפור נותן הרגשה מיוחדת ושונה בלב, הרגשה של שמחה ועצב, זיכרונות טובים ומאושרים, זיכרונות של כאב, מלחמה, איבוד משפחה ומכרים יקרים, סיפור אהבה נפלא, סוחף ומרגש של עשרות שנים.

כעת אני בטוחה ויודעת, שאת טטיאנה ואלכסנדר לא אשכח לעולם.
סיפור דרמתי ועוצמתי, מומלץ לקרוא ראשית את הקודמים.
אהבתי.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
גן הקיץ

גן הקיץ

פאולינה סיימונס

האם באמת יש אהבה כזואת?
או שרק פאולינה סיימונס יודעת לכתוב כזה סיפור אהבה היסטורי?
ספר ההמשך של טטיאנה ואלכסנדר,אוי כמה שהזוג הזה אהב אחד
את השני,אהבת אמת ,אהבת ויתורים,אהבה אמיצה ומנצחת ופוריה.
הזוג הכי לוחם והכי עקשן והכי אוהב.
ספר נפלא שנותן לקורא לחיות את הדמויות ליהנות מהספר.
לקרוא את הספר בהנאה.
לקח לי שבועיים לקרוא אותו,ספר ענק וגדול מהחיים.
כל מי שאוהב ספרי אהבה היסטוריים אז הוא חייב לקרוא את הספר .
במילה אחת מ-ו-מ-ל-ץ.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ג'יהאן
גן הקיץ

גן הקיץ

פאולינה סיימונס

טוב קצת קשה לכתוב ביקורת לספר שלישי בטרילוגיה. הרי כל מי שקורא את הספר הזה מן הסתם קרא את השניים שקדמו לו וגם אם הביקורות עליו לא משהו עדיין מי שקרא את השניים הראשונים ייקרא מן הסתם גם את השלישי...
עדיין אחרי שסיימתי 900 עמודים בשבועיים אני לא אגיד עליו כלום??
הספר הרבה פחות טוב מהראשון אבל הרבה יותר טוב מהשני!
אין מה לדבר ששוב פאולינה סיימונס כתבה מאות עמודים מיותרים לדעתי בספר הזה (מוזר שעדיין לא הצלחתי להוריד אותו מהידיים... ) אבל זה לא הבעיה הכי גדולה שלו. הבעיה הכי גדולה שלו שפשוט לא האמנתי למה שהיא ניסתה לספר על הדמיויות שלה שכל כך התחברתי אליהם ב"פרש הברונזה". לא קניתי את הקונפליקטים של הזוג, לא קניתי את הטראומות שלהם, לא קניתי את הריבים שלהם והכי לא קניתי את התיאורי מין המוגזמים על סף אלימות אחרי כל ריב.
אבל בשורה תחתונה זה לא משנה, עדיין הייתי קוראת אותו כדי לדעת מה קרה להם והכי עצוב שאם היה יוצא ספר רביעי הייתי קוראת גם אותו.. ככה זה עם מכורי "פרש הברונזה"
תמיד נחפש אותו בכל ספר שהיא תוציא למרות שברור לי כבר שלא נמצא לעולם.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אוהבת לקרוא
גן הקיץ

גן הקיץ

פאולינה סיימונס

זהו נפרדתי מטיטאנה ושורה.סיימתי את כל הטרילוגיה המופלאה הזאת!
קראתי את שלושתם רצוף, אז כל ערב ההיתי נפגשת איתם.
יש קצת עצב כי נקשרים לדמויות.
טרילוגיה בהחלט איכותית-אי אפשר לא להתאהב!
יש בה הכל אהבה,רומנטיקה,תשוקה,הישרדות,צלקות מלחמה,היסטוריה,קשיים ואפילו הומור
ספר מענג!
אני רק יכולה לקנא במי שמתחיל!!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•דין דין
גן הקיץ

גן הקיץ

פאולינה סיימונס

"גן הקיץ", שמסיים את הטרילוגיה, ממשיך בתיאור חייהם של הדמויות הראשיות כשעתה, טטיאנה ואלכסנדר חיים באמריקה ויש להם ילד בשם אנתוני.

לידיעתכם - הביקורת כוללת ספוילרים.

קו העלילה של ההמשך, גם אם אינו נוח , הגיוני בהחלט: טטיאנה ואלכסנדר אינם יכולים להישאר צעירים לנצח ו עד כמה שזה מעציב ( או משמח, תלוי את מי שואלים), הם התבגרו ועיסוקיהם הוחלפו מדרמות עוצרות נשימה וויכוחים לוהטים למטלות יומיומיות ושכחת העבר.

הקבלה מעניינת נוצרת בין מצב הזוג לבין מצב העולם.
המלחמה החמה , מלאת היצרים ביניהם נגמרה והוחלפה במלחמה קרה ונראה שהאתגר החדש
מכריע ומקפיא את הזוגיות של אלכסנדר וטטיאנה כמעט לגמרי.

אלכסנדר מתעטף בשתיקותיו וטטיאנה מנסה לפצות על הריחוק בדרך היחידה שהיא יודעת
- להאכיל את הגבר שלה. אתה רוצה עוד שעועית , אלכסנדר? לשים לך מנה נוספת של תפוחי אדמה, אלכסנדר?. המשפטים הקבועים האלה הם הדרך שלה ליצור קשר, לוודא שאהובה עדיין קיים שם בפנים, אבל למרבה הצער, אלכסנדר אומר לא (בנימוס, תמיד בנימוס) ויוצא לעשן סיגריה. אבל כמו שמישהו חכם אמר פעם "במלחמה כמו במלחמה ובאהבה כמו באהבה - שום דבר אינו כפי שהוא נראה" (טוב, בסדר, את החלק האחרון אני המצאתי) כאשר המשקעים בין השניים מגיעים לנקודת רתיחה,שוב חוזרת הדרמה אליה התרגלנו מהספר הראשון: האשמות הדדיות, צרחות , איומים , איבוד עשתונות הדדי ולבסוף, פיוס וחיבור שמהווים התאהבות - מחדש.

הקוראים הנאמנים של אלכסנדר וטטיאנה יודעים שאותם ריבים מלאי האשמות חסרות הגיון הם גולת הכותרת, השיא של כל החוויות, אותם רגעים שקווי העלילה נבנים סביבם, מזינים אותם ואח"כ נפתרים ואחרים תופסים את מקומם, עד הפעם הבאה וחוזר חלילה. הקוראים העוד יותר נאמנים (לאמת הפעם) יודו שלפחות מהספר השני, הם מחכים לדרמה ולריבים ואפילו מדלגים ישר אליהם כי ככל שהספרים מתפתחים, קווי העלילה שבתווך ,היוצרים את הריב הבא , כאמור, הופכים יותר ויותר נמרחים, מתישים ומעיקים.

ואין דרך להגיד את זה יפה: ב"גן הקיץ" שום דבר לא פורח, רק נובל. הקטעים המשמימים מגיעים לשיא חדש של בזבוז זמן, אלכסנדר וטטיאנה ממחזרים את אותם מונולוגים שכבר אי אפשר לתרץ כמוצדקים (באמת, הם כאילו נשלפו מתוך האוויר) וכיווני העלילה הופכים יותר ויותר מטורפים ומטמטמים. מעלינו מרחפת התחושה המביישת שהסופרת מודעת לקריסה הזו ומוסיפה למתכון עוד ועוד מנות ועוד ועוד מטבלים , רק כדי שנישאר, לזכר אותם רגעים מתוקים שכבר נשכחו עד שאין לנו ברירה אלא להפסיק כי אחרת נקיא. אז אנחנו מפסיקים לקרוא ומניחים את הספר בצד, בפעם העשירית. יש גבול ליכולת העיכול שלנו. כשאנחנו חוזרים זה מכה בנו שוב. כמעט מיד אנחנו חשים כבדות מעייפת ולחץ בחזה שאומרים לנו שאין ביכולתנו להמשיך לדחוס יותר. אם קודם חשבנו שפאולינה סיימונס מצטיינת בשאיבת אנרגיה מקוראיה, הרי שספרה האחרון הוא המאסטר פיס, בקטע רע.

ועכשיו ,גם אני מרגישה שחפרתי יותר מדי אז רק אתעכב על 2 נושאים אחרונים, הנושאים היחידים שחשובים: טטיאנה ואלכסנדר. עניין מיוחד יש בסיפור דמותו של אלכסנדר, דמות שהערצנו ואהבנו כי הוא הציל את טטיאנה כל כך הרבה פעמים , עזר לה כל כך הרבה פעמים, עמד לצידה , לרוב לבדו,מול כל כך הרבה אתגרים אבל מתברר שאם דמותו לא עוצרת במרחבים השפויים של הספר הראשון יש לנו מתכון בטוח לגבר מכה. ככל שעובר הזמן אלכסנדר הופך ליותר ויותר ממורמר, יותר חשדני ,יותר רכושני והכי חשוב - כזה שרגיל שאשתו עושה מה שהוא אומר. בחיים היומיומיים של אמריקה, אלכסנדר מרגיש שהוא "רק” עובד פשוט , וחוץ מהעבודה, יש לו רק התלות שלו בטטיאנה- הוא לא יצר לעצמו חברים בשום מקום שהגיע אליו, (חוץ מאנשי צבא בודדים ), לא פיתח תחביבים חוץ מהתמכרות קשה לסיגריות, ועכשיו טטיאנה שמגדלת את אנתוני , כבר לא פנויה אליו בכל רגע של היום אז בהיגיון פשוט - אלכסנדר מתחרפן. ההידרדרות כמו נלקחה מסרט אימה והשיא היה שהוא הרים יד על טטיאנה , כשאנתוני, עוד קטן, עד למעשה - כל הכבוד פאולינה סימונס, מחיאות כפיים סוערות. לא האמנו שתצליחי להכניס חידוש לאותם ריבים נצחיים בין טטיאנה לאלכסנדר ולקחת אותם לשיאים חדשים (על גבה של טטיאנה כמובן) אבל מה יש להגיד - הצלחת לזעזע אותנו. החיסרון: בעיה תדמיתית קשה לאלכסנדר שתיפתר במשימה, איך לא, הירואית משהו בה אלכסנדר יוצא למשימה כמעט בלתי אפשרית להציל את אנתוני מהשבי הווייטנאמי. איזו גבורה. איזה נופך אבהי. איזה סיכון. אני מודה שהזלתי דמעה.. אני שואלת אתכם- כמה פעמים בן אדם צריך לצאת למשימות התאבדות , לפני שיתקעו לו כדור בראש והוא יחוסל?

גם תדמיתה של טטיאנה סובלת מידי הסופרת - כצד השני של המטבע, היא האישה המוכה, אישה קטנה , שלא מפסיקה לנסות לרצות את אלכסנדר, מפזרת להתנהגותו תירוצים לכל מי שמסביבה ותמיד "נופלת" לתוך מצבים מחפיצים, בהם היא כביכול מבוקשת אבל חלשה, זקוקה להגנה, מוכיחה לאלכסנדר שהוא עדיין גבר-גבר. האירוניה נמצאת במשחק הכפול שמשחקת בה הסופרת- כשהיא זקוקה לטטיאנה שתניע את העלילה , תעזור לאלכסנדר ותהיה חזקה -היא לביאה (כך גם אלכסנדר מכנה אותה) אבל ברגע שהיחסים שלה עם אלכסנדר מתאזנים מעט או על מי מנוחות, משהו קורה והופ- היא נכנסת שוב לתפקיד הקרבן והאישה המרצה ולבסוף, כשהיא מתעלמת מסימני האזהרה-לאשה מוכה.

היכן שהוא לאורך הדרך, הדמויות האהובות שלנו - טטיאנה ואלכסנדר - נמחצו, נרצחו, נפלו קרבן ונקברו בתלאות ובשיגעונות של פאולינה סיימונס שיש לה אולי זכות להלאות אותם ואותנו כי היא זו שיצרה אותם אבל היא גם זו שרצחה אותם ועיוותה אותם והרסה כל חלקה טובה ביחסים שלהם וזה- מעשה שאין עליו סליחה או מחילה.

אין פלא שמיד אחרי הטרגדיה הנוראה הזו רצתי ללא נקיפות מצפון חזרה לצמר הגפן של דיסני. אני שם עד היום, חיה באושר ועושר.

לפני 6 שנים•gigi
גן הקיץ

גן הקיץ

פאולינה סיימונס

!!יכול להיות שכולל ספוילרים!!
יצאתי מהטרילוגיה הזו בתחושות מעורבות. חציו הראשון של הספר הראשון הוא מופת ספרותי לדעתי. תיאור מאוד אמין של דינימיקה של מלחמה. מציאות מלחמה ותיאור תקופתי שנשמע מאוד אמין. גם הדמויות ותחושותיהן תוארו באופן רגיש ואמין וסיפור האהבה עם הדילמות הכרוכות בו והקונפליקט היה מבריק וכנראה מספיק לשבות את לב הקוראים לעוד שניים וחצי ספרים.
בחציו השני של הספר הראשון מתחילה דעיכה איטית עם תיאורי תקופתם של הגיבורים בלאזרבו. תקופה זו אח"כ תחזור כחוט השני בכל הספרים. הגיבורים מתרפקים על תקופה זו ללא הרף על אף שספרותית מדובר בלא מעט עמודים של תיאורי מין דלוחים. אני לא יודע מה עם שאר הקוראים אבל אני לא קונה ספרות יפה בשביל תאורי מין. אני (ואני מאמין בלב שלם שמרבית הקוראים כמוני) מחפש חווייה רוחנית גבוהה יותר. ללמוד על תקופה. להתרגש מאבחנה רוחנית מעוררת מחשבה.
הספר השני טוב לפרקים ומשמים לפרקים. שוב, המון תיאורי מין חסרי השראה ומאוד מיותרים. הבעיה שמתחילה בספר השני ומתעצמת בשלישי היא שהסופרת מאדירה את הדמויות עד לרמה שקשה להזדהות עימן.
לא יכולתי שלא לצאת בתחושה שאלכסנדר הוא כסות לאדם מאוד קשוח, שיכול להיות מאוד גועלי, גם לקרובים אליו ביותר. טטיאנה מאבדת בשלב מסויים את הפגיעות שליוותה אותה בהיותה נערה צעירה. האירועים הפנטסטיים בסיום הספר השני ובשלהי השלישי רק מעצימים את תחושת הניכור מהדמויות.
קטעי האקשן, הגם שאינם מאוד אמינים כתובים באופן מותח. לספרים יש נטייה לכתוב אירועים ואז להתרפק עליהם ללא הרף כאמצעי לתמצת את העלילה למצטרפים חדשים. זה מאוד מוגזם.
לעיתים ההתרפקות כל אירועי העבר נראתה לי גם לא אמינה. יש תקופות שבתקופת ההווה שלהן בספר עשו עליי רושם כתקופות בה הגיבורים הלומי קרב ומנסים להתגבר על צלקות העבר. אח"כ תקופות אלו מתוארות כאידיליה.
קשה להתמרמר כשבכל זאת שרדת טרילוגיה שלמה. אין ספק שיש שם מספר קטעים מאוד יפים ומרגשים. למרבה הצער צריך לשרוד לא מעט עמודים ותיאורים תפלים כדי להגיע אליהם.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•shkup
גן הקיץ

גן הקיץ

פאולינה סיימונס

אני בעמוד 500 ועדיין מחכה שזה יגיע לאנשהו, שוב טטיאנה רוצה לעבוד שוב אלכסנדר מעדיף שלא, שוב הם מתפייסים תוך תיאור סצנת מין שמתאימה יותר לסרטים הזולים ביותר ולא למעשה של אהבה כל כך יפה ורומנטית כביכול, כל הטרילוגיה הזאת היא מריחה אחת גדולה, ולולא הרקע ההיסטורי שדי עניין אותי לא הייתי שורדת אפילו את הספר הראשון, כמה מלל מיותר שזה לא יאומן, פאולינה שברה את כל השיאים האפשריים בקטגוריית המריחה!!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•שירה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
גן הקיץ

גן הקיץ

מאת פאולינה סיימונס

הביקורת של איה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של איה
דירוג
דירוג
1.0
לפני 13 שנים

“ספר מזעזע. הראשון בסידרה הוא ספר בלתי נשכח! השני בסדר היה בסדר, לא יותר, והספר הזה פשוט מיותר. נר”

25/98
ביקורות על גן הקיץ
הבאה
קוראת ובגדול
לפני 15 שנים

“למי שמכור לטרילוגיית אלכסנדר וטטיאנה כמוני למה שחי אותם בתקופה האחרונה אז לידיעה , עובדים על ס”