Uשרון•לפני 6 שניםמופרך ובעיקר רדודהותשתי לגמרי מהנסיון שלו להשמע מתוחכםעל הביקורת של מיכל מ על הנערה מברוקלין מאת גיום מוסו
לימור•לפני 3 שניםדיברת מגרוניומוסיפה: ספר מעצבן כל כך, קשה לקריאה.על הביקורת של שרון על לפני ואחרי בבני ברק סיטי מאת אביטל ז'נט קשת
לראוהב ספרים•לפני 4 שניםספר מתח מצויןמרתק,מותח ולא משעמם. מומלץ בחום.על הביקורת של שרון על הפעם האחרונה ששיקרתי מאת ריילי סאגר
Mira•לפני 5 שניםשרון תודה על הביקורת, כמוך אני אוהבת את הספרים של יואב בלום, ועכשיו אני בספק אם לרכוש אותו..על הביקורת של שרון על מה שאחרים חושבים בי מאת יואב בלום
מורי•לפני 5 שניםמסכים. ספר גרוע, שלא מתפתח לשום מקום ורעיון שלא קורם עור וגידים.על הביקורת של שרון על מה שאחרים חושבים בי מאת יואב בלום
חיים ועוד חייםקייט אטקינסוןוואי כמה שהיה מייגע להגיע עד עמוד 100 ולהרשות לעצמי להיכנע ולא להמשיך. צעד קדימה שניים אחורה. שיעמום נוראי.
לפני ואחרי בבני ברק סיטיאביטל ז'נט קשתנדיר ביותר (שלא לומר לא קורה אף פעם) שאני מחליטה לא להמשיך ולהתעקש לקרוא (כאשר ספר לא זורם לי). במקרה של הספר הזה פשוט לא היתה ברירה. לא ברור לי מה פשר המחמאות שקצרה הסופרת על יכולות הכתיבה שהרי הספר דומה יותר ליומן חיים של מתבגרת לא אינטיליגנטית בעליל.. משעמם למוות, כתוב בחוסר כישרון מביך, רדוד ומייגע. אני נאלצת להזהיר אתכם מפניו - היכונו לשיעמום המחץ ולבזבוז כסף שיכולתם להוציא על ספר אמיתי.
למראית עיןליעד שהםכנראה שמדובר ברם אורן החדש שכותב וכותב בלי סוף ובלי עומק! איך ליעד? איך? איך שכחת שלענת היו עיניים ירוקות בספר הקודם?איך הן הפכו לחומות בספר הזה? איך היא הפכה לגרושה אם בקודם היא לא התחתנה בסופו של דבר? איך אתה מצפה שנתייחס ברצינות לספרייך אם אתה מזלזל בנו? בנוסף על זאת, למה הסופים שלך צריכים להיות כל כך ברורים מהתחלה? לא הבנת את הקונספט של מתח? של טויסט בעלילה? ואחרי כל זאת אני ממש לא מתחייבת שלא אקרא יותר את ספרייך כי הם ספר טיסה מעולה, הזמן פשוט עף איתם
הס פן תעירמו היידרטוב חברים, אני בטראומה. ציפיתי לספר מתח ואיכשהו התגלגלתי לספר הזוי מלא בתיאורי אימה וזוועות, ברמה כזו שאני תוהה אם הסופרת בכלל בקו הבריאות (הנפשית כן?) העלילה מזעזעת את נפש הקורא, ולא בזכות איזו כתיבה גאונית אלא בגלל רמות האלימות המתוארות שם. לא יודעת למה המשכתי עד הסוף אבל אני בהחלט לא ממליצה לאף אחד לעשות כן. פשוט דלגו על ה"תענוג" המפוקפק הזה ותבחרו ספר אחר. היא לא לגמרי נורמלית..
הנפילה הקצרהמתיו פיצסיימונסספר מתח כלבבי. אמנם מעט צפוי לפרקים אבל לא מוריד מההנאה הכללית של הקריאה. אהבתי
מי שהייתי פעםטרייסי גרביס-גרייבסאני מאוד חלוקה בדעותיי לגבי הספר - מצד אחד יש בו משהו קסום, הוא כתוב טוב וקולח ונותן הצצה אותנטית מאוד לחייה של אישה צעירה עם אוטיזם מצד שני יש נפילה לקלישאות לעוסות מאוד שאותי באופן אישי הותירו טיפה מרירה מצד שלישי (למרות שיש רק שניים) אולי רק אני אצא ממנו מרירה ואתם לא, ותפסידו ספר נהדר בגללי? מכל מקום אני בוחרת לתת לו ציון גבוה והמלצה. הוא ספר שראוי להיקרא ולו בכדי לראות לרגע את העולם מנקודת מבטתה של הצעירה האוטיסטית. לכו לקרוא
להרוג את הבאפדריקו אקסאט0לקח לי קצת זמן להתחבר לספר, אבל מרגע שהתחלתי לא יכולתי להניח את הספר! אם שואלים מה ההגדרה למותחן פסיכולוגי, הספר הזה צריך להופיע בה. סוף סוף מותחן פסיכולוגי אמיתי.
מאחורי עיניהשרה פינבורו0וואו איזה ספר מדהים! מותחן פסיכולוגי חכם, מבריק, מתוחכם והזוי. הספר מעניין מהעמוד הראשון, כל רגע מתגלה עוד פרט שמשנה את כל התמונה עד הסוף המפתיע שממש אין סיכוי שמישהו יגלה אותו במהלך הקריאה. ממליצה בחום! לואיז בת 34, היא גרושה ויש לה ילד בן 6. היא חיה חיי שיגרה, עובדת כפקידת קבלה במרפאה של פסיכיאטרים ואין לה כרגע בן זוג. ערב אחד היא יוצאת לבר ופוגשת את גבר חתיך ששמו דיוויד והם מתנשקים. לואיז בעננים מלאת תקווה שאולי יתפתח מזה משהו רציני. למחרת כאשר היא מגיעה לעבודה, היא נדהמת לגלות שהבוס החדש שלה הוא אותו גבר שאיתו התנשקה בבר, דיוויד. הם מחליטים שזאת הייתה טעות חד פעמית אבל בכל זאת משהו ניצת ביניהם וכנראה שאין כבר דרך חזרה. ביום אחר, לואיז נתקלת בטעות באישה יפהפיה ברחוב והאישה נופלת. האישה, אדל שמה, מספרת לה כי היא חדשה בעיר ומאד בודדה והייתה שמחה להתחבר עם לואיז. הן הולכות לבית קפה ביחד. כאשר לואיז חוזרת למשרד, היא רואה תמונה בחדרו של דיוויד, הבוס שלה ומגלה לתדהמתה שהאישה שפגשה היא, לא פחות ולא יותר, אשתו של הבוס שלה. לואיז לא מספרת לבוס שלה על חברתה החדשה ולא מספרת לאשתו על כך שבעלה הוא הבוס שלה. אדל אמרה לה שהיא מעדיפה לשמור את החברות בסוד ולואיז בעצמה חוששת מתגובתה של אדל אם תדע שלואיז התנשקה עם בעלה. לאט לאט לואיז מגלה שהיחסים בין דיוויד לאשתו לא מושלמים כפי שהם נראים. דיוויד שולט באשתו, היא חייבת לדווח לו על כל דבר שהיא עושה. לואיז מספרת לאדל על בעיות השינה שלה ואדל מספרת לה שגם שהיא סובלת מבעיות שינה והיא למדה לשלוט בחלומות שלה ותלמד אותה את השיטה. לואיז מגלה שדיויד גם רושם לאשתו מירשמים לכדורים בתור פסיכיאטר. לואיז מבינה שמשהו כאן לא תקין ואפילו מעוות. היא מרגישה שאדל מפחדת מדיוויד. לאט לאט היא מגלה סודות מעברה של אדל, מעברו של דיוויד וגם כשהיא חושבת שהיא עלתה על משהו, מתגלה עוד פרט מפתיע שמשנה את כל מה שחשבה עד עכשיו.
אל תוך המיםפולה הוקינס0כשהייתי קטנה אני זוכרת כמה אהבתי שלהורים שלי היה מדפים שלמים של ספרים וכשעברתי לדירה משלי החלטתי שגם לי יהיה מדפי ספרים. אבל אט אט המדפים התחילו להתמלא ולא נשאר מקום לדברים אחרים (מה לעשות, דירה קטנה). אז עכשיו לפני שאני קונה ספר אני חושבת פעמיים אם באמת לקנות אותו - האם זה ספר שאני אקרא פעמיים או ספר מצוין שפשוט כיף שיהיה על המדף. כשראיתי את הספר הזה בחו"ל, התלבטתי. מצד אחד ספר מתח זה לרוב לא ספר לקרוא שוב, אבל מצד שני בחורה על הרכבת היה ספר טוב ולא חשבתי שיתרגמו את הספר הזה כל כך מהר. המחיר היה נמוך אז אמרתי נקנה. מסקנה - זאת הייתה קניה שגויה. לא רק שאני לא אקרא את הספר הזה שוב, אני גם לא רוצה שהוא יהיה על המדף שלי. כן, הספר מאוד גרוע. כמו בבחורה על הרכבת, פולה הוקינס מתארת את העלילה דרך נקודת מבט של כמה אנשים (אם אני לא טועה בספר הראשון מדובר ב3-4). אך במקרה זה הכל מתואר דרך 10 אנשים שונים, וזה יותר מידי. קשה לעקוב אחרי העלילה ורובם לא מוסיפים כמעט כלום. בקלות היא יכלה לוותר על חצי מהם ואולי אפילו היה יותר מעניין אבל ככה פשוט הלכתי לאיבוד, לא התחברתי לספר ובקושי סיימתי אותו. חבל לי שאחרי הצלחה של ספר לוחצים על הסופר להוציא ספר נוסף כדי שירכב על גל ההצלחה. אני מאמינה שהספר נכתב במהירות ובחוסר השקעה, אחרת אני לא מבינה איך הרמה התדרדרה. והיא ממש התדרדרה.