כשהייתי קטנה אני זוכרת כמה אהבתי שלהורים שלי היה מדפים שלמים של ספרים וכשעברתי לדירה משלי החלטתי שגם לי יהיה מדפי ספרים. אבל אט אט המדפים התחילו להתמלא ולא נשאר מקום לדברים אחרים (מה לעשות, דירה קטנה). אז עכשיו לפני שאני קונה ספר אני חושבת פעמיים אם באמת לקנות אותו - האם זה ספר שאני אקרא פעמיים או ספר מצוין שפשוט כיף שיהיה על המדף.
כשראיתי את הספר הזה בחו"ל, התלבטתי. מצד אחד ספר מתח זה לרוב לא ספר לקרוא שוב, אבל מצד שני בחורה על הרכבת היה ספר טוב ולא חשבתי שיתרגמו את הספר הזה כל כך מהר. המחיר היה נמוך אז אמרתי נקנה.
מסקנה - זאת הייתה קניה שגויה.
לא רק שאני לא אקרא את הספר הזה שוב, אני גם לא רוצה שהוא יהיה על המדף שלי. כן, הספר מאוד גרוע.
כמו בבחורה על הרכבת, פולה הוקינס מתארת את העלילה דרך נקודת מבט של כמה אנשים (אם אני לא טועה בספר הראשון מדובר ב3-4). אך במקרה זה הכל מתואר דרך 10 אנשים שונים, וזה יותר מידי. קשה לעקוב אחרי העלילה ורובם לא מוסיפים כמעט כלום. בקלות היא יכלה לוותר על חצי מהם ואולי אפילו היה יותר מעניין אבל ככה פשוט הלכתי לאיבוד, לא התחברתי לספר ובקושי סיימתי אותו.
חבל לי שאחרי הצלחה של ספר לוחצים על הסופר להוציא ספר נוסף כדי שירכב על גל ההצלחה. אני מאמינה שהספר נכתב במהירות ובחוסר השקעה, אחרת אני לא מבינה איך הרמה התדרדרה. והיא ממש התדרדרה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
