#
הערה: הסיפור מתבסס על אירוע היסטורי שהיה מפורסם בזמנו. תיארתי פה פרטים רבים על האירוע. מי שרגיש לספויילרים עדיף שלא יקרא את הביקורת.



הספינה בטאוויה שהפליגה להפלגת הבכורה שלה, נטרפה ביוני 1629 בארכיפלג סמוך לחוף אוסטרליה כשעל סיפונה 332 בני אדם. הבכירים, רב-הסוחר והקברניט – ואיתם קבוצה של ימאים מצטיינים - הפליגו בסירת-משוטים לכיוון ג'אווה להזעיק עזרה. על האי נשארה קבוצה גדולה של ניצולים –

בספרון החביב הזה יש (כמעט) את כל מה שצריך: פרשייה היסטורית לא מוכרת, ריח חזק של הרפתקה, הסתבכות איומה, אלימות מזעזעת, וסוף טוב למדי (למי שנשאר בחיים).

סימון לייס, סופר בלגי בלתי מוכר במקומותינו עד כה, מספר על פרשת "בעל זבוב" שהייתה באמת, ב-1629. בפרשה הזו נטלו חלק, כצפוי, מבוגרים ולא ילדים, וגם היו בה הרבה יותר הרוגים חפים מפשע.
בשנים שבהן ספרד, פורטוגל, הולנד ואנגליה הרחיבו את כלכלתן ועושרן,

לא הייתם נרגשים לקרוא ספר העוקב אחר ספינה שיוצאת להפליג בים סוער, במהלך המאה ה-17, שודדי ים שורצים בכל עבר ושולטים על הכחול הגדול, הצי הבריטי, הספרדי והצרפתי במלחמות בלתי פוסקות, תותחים וחרבות? כי אני כן. וכך חשבתי כשראיתי לראשונה את הספר (אני קצת פריק של פיראטים), אז לא. שכחו מפיראטים. מדובר במקרה קצת אחר אף לא פחות מעניין ובעיקר מזעזע שעדיין מציף אותנו בחוויות ימיות מהמאה ה-17, מחייהם של יורדי ה

ספרון נחמד ביותר ומסתבר שמבוסס על סיפור אמיתי שמעולם לא שמעתי עליו.

על סיפורים מעין אלה אני יכול להגיד שכן שמעתי קצת כלומר כל העניין של ספינה שנטרפת ליד אי בודד ואז הניסיון לשרוד עד שמגיע חילוץ אם בכלל - אבל העובדה שיש כאן ביסוס על מקרה אמיתי, ושעיקר הסיפור זה המחנות והדיקטטורה שנוצרו על האי - שיכנעו אותי לקרוא את הספרון הקצר הזה מיד.

בהתחלה קצת ציפיתי למשהו בסגנון בעל זבוב שמאוד אהבתי, רק

ספר אשר האזנתי לו פעמיים, היות והיה נדמה לי כי בהאזנה ראשונה לא הפנמתי את כל הפרטים המסופרים בעלילה.
כאחת האוהבת מסעות בים, בקריאה בלבד, כשאני על קרקע בטוחה. נמשכתי מיד לספר המספר על מסעה של האונייה בטאוויה, מהמאה ה 17. סימון לייס יודע לספר סיפורי מסע ולהוסיף בהם עניין בעזרת משפטים מעניינים, מעשיות פרי הדמיון, המשאירות לקורא להבין ולהגות בנושא.
בטאוויה אשר נחשבה פאר היצירה של חברת הודו המזרחית

מטורף. לוקח אל האופל, ומחזיר אותך משם אדם אחר, מהרהר מה היה לנו שם בעצם?

תסלחו לי בבקשה, היות ואיני רוצה לנדב פרטים מן העלילה, לכן אתרכז ברשמיי.
העלילה מספרת על הרולטיסט דרך קולו של הסופר, הפורש בפנינו את משנתו הספרותית. עונג בפני עצמו. לאחר מכן העלילה עוברת אל סיפורו של הרולטיסט, יורדים אל המנהרות והמחשכים. הרגשתי בעצם הירידה הזו אל המחשכים, כי משהו טוב לא הולך לצאת מהעקיבה הזו. לאחר התבלטות