לא הייתם נרגשים לקרוא ספר העוקב אחר ספינה שיוצאת להפליג בים סוער, במהלך המאה ה-17, שודדי ים שורצים בכל עבר ושולטים על הכחול הגדול, הצי הבריטי, הספרדי והצרפתי במלחמות בלתי פוסקות, תותחים וחרבות? כי אני כן. וכך חשבתי כשראיתי לראשונה את הספר (אני קצת פריק של פיראטים), אז לא. שכחו מפיראטים. מדובר במקרה קצת אחר אף לא פחות מעניין ובעיקר מזעזע שעדיין מציף אותנו בחוויות ימיות מהמאה ה-17, מחייהם של יורדי הים ומזכיר לנו כמה עוצמתי הים.
הסיפור הקצר הזה (80 וקצת עמודים) נותן לנו טעימה קצרה ועוקב אחר הפלגת הבכורה של ה"בטאוויה" - ספינה שהייתה בבעלות חברת הודו המזרחית ההולדנית.
300 נוסעים היו על הסיפון, היה צפוף, חם ומחניק. הספינה יצאה מאי ושמו טסל השייך להולנד אל עבר איי הודו המזרחית ההולנדיים לשם סחר בתבלינים.
משך ההפלגה כשמונה חודשים. בששת החודשים הראשונים הכל עבר חלק. במהלך ליל הפלגה הבחין אחד הזקיפים במראה מוזר באופק שנדמה והיה השתקפות אור הירח על המים. רק מאוחר יותר הבינו שכבר מאוחר מידי והספינה עלתה על שונית אלמוגים ושופדה כולה, ללא יכולות תנועה כשהגלים נשברים על דפנותיה. לאחר שזה קרה התחיל כאוס מוחלט על הסיפון. אנשי הצוות דאגו להעביר את הנוסעים ולעלות אותם אל האי למציאת מחסה.
בינתיים יצאה סירה קטנה מלווה בצוות קטן שכלל את הקרבניט וכמה קצינים בכירים להפלגה אל אי שנקרא ג'אווה כדי לקרוא לעזרה. המסע של הצוות הקטן על סירה, שאורכה לא עלה על תשעה מטרים, ארך 33 יום והדבר המדהים ביותר הוא שכולם שרדו במהלך הדרך, הלוך וחזור.
במהלך שלושים ושלושה הימים האלו אחד מאנשי הצוות ששימש כמנהל המטען ושמו קורנליס שמבעוד מועד החליט להשתלט על הספינה ולגנוב את כל האוצרות, היהלומים והכסף הרב ובכך להתחיל חיים חדשים, ניסיון שכשל לאחר שעלו על השונית, לא וויתר והמשיך בתוכניות שלו. הוא הקים צוות קטן של אנשים והתחיל להעלים קבוצות של אנשים, הוא שלח אותם לאיזורים שונים באי ולאיים נוספים באיזור ובכך מנע מאנשים למרוד ולקום נגדו. הוא הנחיל משטר טרור והיה ל"גנרל-קפטן" אכזרי שרצח רבים מאנשי הצוות והנוסעים, ביניהם נשים וילדים.
לאחר 33 יום, נראו באופק מפרשיה הלבנים והגדולים של ספינת אחות השייכת לחברת הודו המזרחית ההולנדית בדרכה להושיע את הניצולים.
פייר ריקמנס במשך שנים למד את פרשת בטאוויה, אסף חומרים וקבצי מידע על אותו מקרה מזעזע שקרה אי שם במאה ה-17. במהלך השנים בהם עבד ואסף חומרים פורסמו לא מעט ספרים בנושא אך אף אחד מהם לא היה מספיק טוב בשביל למנוע מסימון לייס להפסיק לעבוד. הוא המשיך עד אותו יום בו פורסם ספרו של מייק דאש (סופר וולשי) שעסק באותו נושא - "Batavia's Graveyard" שמספר את סיפורה של בטאוויה. מאחר ואהב ובנוסף גם אישר את הכתוב בספר של דאש, החליט לפרסם את הספר הקצר ושכל מטרתו, הוא גם אומר זאת, הייתה לעורר עניין אצל ציבור הקוראים כדי שירוצו (לאחר סיום הספר שלו) ויקראו את סיפורו של דאש - הוא צלח את המשימה ואת הספר של DASH אני אקרא בוודאות. אני תמיד שמח לקרוא על התקופה המדוברת, במיוחד עם העלילה עוקבת אחר יורדי ים, יהיו מי שיהיו.
ממליץ בחום, קריאה מהנה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
