איך הם בילו את זמנם שם בתקופת המלך אדוארד באנגליה? כשאני אומרת "הם" אני מתכוונת לבני המעמד הבינוני העליון - לא אצילים ממש, גם לא עניים (אלה בילו את זמנם בהישרדות ולא נותר להם פנאי למשהו אחר). אז איך? לא היו להם שלל המכשירים שבלעדיהם אי אפשר לחשוב היום על זמן פנוי. ואני חושדת שאחוז קוראי הספרים לא היה גבוה אז משהוא היום. סאקי (יו מונרו) מתאר היטב את דרך העברת החיים של האוכלוסייה הזאת.

אני אוהבת

על גבי העטיפה החיצונית מוצג הספר כך:"מקבץ ...חטיף ספרותי ,תהנו ממנו עם כוס בירה או יין או בקפה השכונה ,בנסיעה באוטובוס או תוך כדי הליכה ".....

ומכיוון ואני קוראת ממושמעת התחלתי לקרוא כ"חטיף ספרותי" .20 סיפורים קצרים בין שני עמודים לשלושה או ארבע שהאופן הספרותי חוזר על עצמו : בכל סיפור יש שתי דמויות מרכזיות ,על רקע אירוע שגרתי של חיי יום יום ,ובסוף הסיפור בשתי השורות האחרונות שמסיימות את הסיפ

הספר הזה עניין אותי משני טעמים עיקריים: האחד, "הסצינות המבוימות היטב של סאקי מעמידות את התקופה האדוארדית באנגליה בראי הביקורת והאירוניה העדינה" (ככתוב על כריכת הספר, ואני- בעוונותי - נוטה להאמין למילה הכתובה). השני, הדיון המלומד על הביקורת המצוינת של חמדת שכלל, בין השאר, ביטויי אכזבה מבחירותיה הספרותיות של הוצאת "זיקית".

דעתי שונה.

האוסף שלפנינו ריתק אותי מכמה סיבות:

ראשית, כמכלול, הוא

"דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו"( משלי כה, טז).
ובעיקרון, גוון, אל תחזור על רעיון או טריק או תכה על אותו נושא פעם אחר פעם ובאותה טכניקה, כי זה ימאס וישעמם.
יש בספר קובץ סיפורים הכתובים בהומור טוב,אשר מעלים על המוקד שכבות "צודקות ובוטחות", כמו אצולה , סוציאליסטים/ קומוניסטים באנגליה, תוך שימוש בניגוד בין שבעות הרצון שלהם והמעטפת שהם מצויים בה, לאוכלוסיה אחרת.
כך, יש מפגש בין אומנת מתחזה, ל