מה יש בה במלחמה, שכמו חור שחור מושכת את כולם לתוכה ופולטת אותם בחזרה כקרינה, כמשהו אחר, שלא כמו שנכנס אליה?
וגם הסופרים, המשוררים, הבלשנים, המלחינים, הציירים וההיסטוריונים, כולם רוק<mark>ד</mark>ים סביבה, מנסים לתארה – חלקם בפרטי פרטים, ואחרים ב<mark>ד</mark>ימויים ולא יכולים לה.

ואני, עכבר ספרייה קטן שכמוני, גם כן נמשך למרות שנגעל, מחטט למרות שמפח<mark>ד</mark>, לומ<mark>ד</mark> למרות שבז – כי בסוף כנראה שהמלחמה היא היא הטבע האמתי הקמאי הטהור

אני מקנאה בפלוגה ה' ב<mark>ד</mark>יוויזיה המוטסת 506 של צבא ארה"ב. אני מקנאה כי החיילים ששירתו בה זכו לחוות חברות ברמה העמוקה ביותר – חברות ע<mark>ד</mark> מוות, כפשוטו. שנתיים של אימונים מפרכים ועו<mark>ד</mark> חו<mark>ד</mark>שי לחימה קשים של הקזת <mark>ד</mark>ם משותפת מתחו את גבולות רעותם למחוזות שמעולם לא הייתה לי בהם <mark>ד</mark>ריסת רגל. ועל כך אני מקנאה. מעולם לא הייתי חלק מקבוצה שכל חבריה מוכנים למות אח<mark>ד</mark> למען השני. עזבו קבוצה, מה באשר לחברות הקרובות, האם אני יכ

אחרי שצפיתי פעמיים בס<mark>ד</mark>רת המופת של סטיבן שפילברג את טום הנקס, "אחים לנשק", ברור היה לי שאת הספר הזה של סטיבן אמברוז עליו מתבססת הס<mark>ד</mark>רה - אני מזמין לי הביתה כמו קינג קונג מפונק... "לא ניתן להשיג בחנויות" עלק...

ואיזה ספר זה, הלליי ! אמנם זו לא ב<mark>ד</mark>יוק פרוזה, סטיבן אמברוז י<mark>ד</mark>וע כהסטוריון מלחמה שתחביבו העיקרי הוא לתחקר אנשים ולאסוף מזכרות של התקופה (מנהל מוזיאון חצי פרטי בזמנו הפנוי), אבל למרות ההתעקשו

"הזיכרון של אותם גברים מורעבים והמומים, ששמטו את ראשיהם והשפילו את מבטיהם כשהסתכלנו עליהם מעבר לג<mark>ד</mark>ר, כמו כלב מוכה המתכווץ בהתרפסות מול המתעלל בו, מעורר רגשות שאין לתארם במילים־רגשות שלא ישכחו לעולם. הרושם שעשה עלי המראה של אותם אנשים מאחורי הג<mark>ד</mark>ר גרם לי לומר, רק לעצמי: ׳עכשיו אני יו<mark>ד</mark>ע מ<mark>ד</mark>וע אני כאן׳'" (עמו<mark>ד</mark> 309).

כשאחי הקטן נסע בתיכון למשלחת לפולין כתבתי לו מכתב ובתוכו ציטטתי מתוך יומנו של רס"ן ר

חזרתם פעם אחורה בזמן? זהו, לא צריך לחזור אחורה בזמן,יש לכם את אמבורז. אני לא חושב ששמעתי רבות על ההמצאה של "ביוגרפיה קבוצתית" אבל אני לא היסטוריון, אבל הספר הזה עושה את אותה ביוגרפיה בצורה מאו<mark>ד</mark> מוצלחת, לא צריך לשטות בקורא עם כל מני תיאורים מופלצים כמו שראינו בספרים כמו "חשבון פתוח" כמה זה קל להראות ולהוכיח שהמציאות עולה על כל <mark>ד</mark>מיון, זה ספר טוב גם למי שאינו פריק מושבע של מלחמת העולם השנייה, אולי לא

הפסקתי באמצע, אחרי שהתחלתי להשתעמם. הספר נראה בהתחלה מעניין, ואפילו מבטיח, אבל עשה עליי בהמשך רושם מאו<mark>ד</mark> שרלטני.

כנראה שגו<mark>ד</mark>ל הכותרת, והחריפות שלה, הם הע<mark>ד</mark>ות הכי טובה להע<mark>ד</mark>ר התוכן הממשי של הספר.

ספר חובה מלמ<mark>ד</mark> איך לקחת אחריות על הבריאות כתוב בצורה נה<mark>ד</mark>רת וברורה.

הנושא מאו<mark>ד</mark> מעניין וחשוב לכל אח<mark>ד</mark> ל<mark>ד</mark>עת, אבל הרגשתי כאילו אני קוראת אנציקלופ<mark>ד</mark>יה. היה קשה לסיים אותו.