לפני חודשיים -14.02.2014 קראתי בעיתון Markerweek של הארץ , מאמר דעה של העיתונאי הכלכלי/החברתי המוערך-גיא רולניק -שכותרתו הייתה:

"עיקר שכחתי, שיינה שיינדל: השמן ישמין והרזה ירזה ..אולי יתמזל מזלנו כי סטערט־אפ ניישען כאן והכל אפשרי".

זה היה מאמר דעה על מצבה החברתי והכלכלי של המדינה היהודית -הישראלית כיום אם וכאשר היה כותב את המאמר מיודענו מנחם מנדל העיתונאי של שלום עליכם .

והנה לפני כמה ימי

"אחי הבכור, בני, ...פעם, לעת קיץ, התרחץ בנהר וטבע...
נותרו אחריו טחנת-קמח, זוג סוסים, אלמנה צעירה עם בת יחידה...
זאת היתה בוזי.
...מדוע כשאני חוזר מן ה'חדר' ואינני מוצא את בוזי, נתקע לי האוכל בגרון ? וכאשר בוזי באה, קורנות כל הפינות ? וכשבוזי מדברת אלי, אני משפיל את עיני ? וכשבוזי צוחקת לי, אני בוכה ?
וכשבוזי..."

בספרון הדקיק הזה מתאר שלום עליכם את סיפור אהבתם של שימק ובוזי בתמונות המצויירו

לשקוע לתוך הווייה שיש לה קשר מקרי עם מה שמתרחש באמת. לא חשוב אם זו שמחה גדולה או דכדוך תהומי, מה שקובע זה ששם אתם נמצאים ואין בכוחם של משפטים רציונליים ותמות סדורות לסייע לכם.

קרה לי, לפני שלוש שנים, שהתבוננתי בזה מקרוב. הילדה שלי הפסיקה פתאם לאכול. זה נמשך שבועות ארוכים ובכל הזמן הזה היא לא ידעה להסביר ואני לא יכולתי לעזור. חוסר אונים, זה בעיקר מה שאני זוכרת מהימים ההם. ההעדר של סיבה ומסובב ה

לאיוואן מאטוייץ' ואשתו ילנה איוואנובנה מתחשק לראות תנין המוצג בפסאז' ואליהם נלווה המספר, ידיד קרוב של הזוג, שמספר את הסיפור הזה מגוף ראשון כמספר כל יודע. אז בוקר אחד כשלאיוואן יש את הזמן הפנוי הם הולכים לראות את התנין. הם מגיעים לפסאז' ורואים את התנין שנמצא במין ארגז פח גדול שדומה לאמבטיה ופוגשים את הבעלים של הקרוקודיל: איזה גבר גרמני דובר רוסית מקולקלת ואת אימא שלו ושני אלו אחראים על העסק של התצו

לב רך כשמו כן הוא, דוסטוייבסקי משחק בשני לבבות רגישים של שני חברים טובים, אולי משחק יותר מידי.
שני חברים טובים גרים תחת קורת גג אחת, האחד ארקדי איוואנוביץ נפדביץ והשני וסיה שומקוב.
וסיה מגלה לארקדי שהוא התארס, וכיוון שהיה עסוק עם ארוסתו מספר ימים ברציפות הוא לא מספיק לעמוד בזמנים לביצוע עבודה שהוטלה עליו ממקום עבודתו.
המתח והלחץ הולך ונבנה עד שמגיע לשיאו ביום שעל וסיה להתייצב במקום עבודתו ולהו

תוך קריאת כתבה כלשהי על הומור, נתקלתי במשפט המציין כי אחוז הקומיקאים היהודים מבין כלל הקומיקאים בארה"ב מגיע ל90%. אכן, אנחנו עם הצחוק לא פחות משאנחנו עם הספר, ובספר זה שלום עליכם הביא הוכחה נפלאה שלא נכתבה כמותה, כי אנחנו גם זה וגם זה. (אגב, בסיפור עצמו יש קשר הדוק לאמריקה, על כן ההערה בהתחלה נראתה לי רלוונטית במיוחד.) מוטל הקטן, שמתייתם מאביו ("אשרי, יתום אני!"), אימו ואחיו חיים בעוני בכפר קטן בר

ספר זה מרכז 18 סיפורים קצרים בפחות מ-150 עמודים.
הסיפורים על אף שכתובים טוב ללא שומן ועמודים מיותרים וכאן כוחם, לא הצליחו לרגש, לשעשע או להפעים.

הספר הוגדר כקובץ של סיפורים והומורסקות. לאחר סיום הקריאה עדיין חיפשתי את ההומור בסיפורים.
רוב הסיפורים נכתבו בעשור האחרון של המאה ה-19.

שלום עליכם הוא סופר מעולה. אדיר. באמת שאין מילים.
הוא לוקח נושא שלכאורה לא קשור בכלל לחיים העכשוויים (כמה קשר יש לאדם שחי במדינה עצמאית, חילונית עם קמצוץ מסורת, עם סיפור על ׳עיירה יהודית׳, עלילת דם ונומרוס קלאזוס?) וכותב עליו בכ״כ הרבה חן והומור יהודי שאי אפשר שלא להתאהב.

הרש מובשוביץ רבינוביץ וגריגורי איוונוביץ פופוב מחליטים להחליף זהויות למשך שנה כדי שפופוב יוכל להבין מה זה אומר להיות יהודי

אני גר ליד שכונה חסידית.לפני החגים ,בעיקר חודש תשרי,מתקבצים לשם מכל קצווי תבל חסידים כדי לחסות בצילו של האדמו"ר במהלך הימים הנוראים .זה תמיד מזכיר לי את ספריו שלום עליכם.
גדול הסופרים באידיש המתאר את עיירה היהודית כל כך בחיות.החזן ,המלמד והילדים השובבים - הכינויים של כל הדמויות משעשעים ומדוייקים.

חבל שנפטר לפני שהוענק פרס נובל לספרות .סופר שמפאר כל רשימת סופרים שאני יכול להעלות בדעתי.