“שלום עליכם הוא סופר מעולה. אדיר. באמת שאין מילים.
הוא לוקח נושא שלכאורה לא קשור בכלל לחיים העכשוויים (כמה קשר יש לאדם שחי במדינה עצמאית, חילונית עם קמצוץ מסורת, עם סיפור על ׳עיירה יהודית׳, עלילת דם ונומרוס קלאזוס?) וכותב עליו בכ״כ הרבה חן והומור יהודי שאי אפשר שלא להתאהב.

הרש מובשוביץ רבינוביץ וגריגורי איוונוביץ פופוב מחליטים להחליף זהויות למשך שנה כדי שפופוב יוכל להבין מה זה אומר להיות יהודי (אפילו כזה שסיים אוניברסיטה בהצטיינות וקיבל מדלית הצטיינות מזהב) ברוסיה של פעם.

ואז מתחילה סוג של קומדיה של טעויות (רק הרבה פחות מצחיקה אם זוכרים שדברים כאלו באמת קרו)
שבסופה מואשם פופוב (שמחזיק עכשיו במסמכיו של הרשקו) ברציחת ילד נוצרי לשימוש בדמו במצות הפסח.

מה שבאמת אהבתי בספר הוא המנטליות הכביכול צברית של פופוב, חוסר ההשלמה שלו, הוא, שרגיל להיות אזרח נורמטיבי עם המגבלות שמטיל עליו המעמד כיהודי ברוסיה- הוא באמת לא מבין ולא מוכן להשלים עם רוע הגזירה (כאילו שיש ברירה) .
ובכלל - אנחנו תמיד אוהבים להתלונן- כמה רע פה, יקר פה, מושחת פה, ממש פרטאצ׳יה בהתגלמותה. ולא שזה לא נכון לפעמים, אבל כשרואים כמה השגנו- מדינה עצמאית, צבא שיגן עלינו, אוניברסיטאות שמלמדות בעברית, אפילו פרסי נובל! כשקוראים ספר כזה ומבינים שעד לפני 100-200 שנה יהודים נאלצו להתחבא מפחד הפוגרום או לברוח מהעיר, גם לומדים קצת פרספקטיבה.
ועוד קצת פרספקטיבה- כי המנטליות הצברית המושרשת בנו (והמנטליות ה׳גויית׳ המושרשת בפופוב) מתייחסת לאותם ׳יהודונים׳ קצת בבוז- איך הלכתם כצאן לטבח? למה לא התנגדתם? ומהספר הזה אפשר ללמוד שלא רק לקחת נשק ולהילחם זו גבורה. צריך גם לפעמים לדעת להוריד את הראש עד לשוך הסערה.

וחוץ מזה זה ספר מצחיק מלא בהומור יהודי, ויש גם 2 סיפורי אהבה (או בעצם שלושה).
מומלץ בחום.”

“סיפור מתח ללא ההומור הרגיל שמאפיין את רוב ספריו של שלום עליכם , הסוף לטעמי קצת הורס”