האם חשבתם פעם מה יקרה לספרים אותם אספנו באהבה כה רבה אחרי לכתנו? סבא שלי נפטר לפני שנה בשיבה טובה ובגיל 88. בחדר העבודה אשר הותיר אחריו, שולחן כתיבה פשוט כיאה לקיבוצניק לשעבר ולצידו ספרייה עמוסה ספרים מאביקים. את צלילות מחשבתו איבד סבא לאט ובהדרגה כבר שנים וכך נבצר ממנו להותיר אחריו מילות פרידה. מה שכן הותיר הוא את הספרייה.

כמעט מדי סוף שבוע אנו פוקדים את ביתם, בו עדיין מתגוררת סבתא, ואני מאמץ

הסַפָּר שלי מספר תרתי משמע. גם גוזז את השיער וגם מספר סיפורים, מתבל את תספורותיו בהגיגי נפשו. "אתה יודע," הוא פנה אלי פעם, "יש אנשים בעלי שיער חלק, יש בעלי שיער מתולתל ומקורזל. יש שיער שחור, יש שיער בלונדיני ויש ג'ינג'י. יש בעלי שיער שופע ויש קירחים כמעט לגמרי. אבל אתה יודע מה המשותף לכולם?" למעשה, לא ידעתי לאן הוא חותר. "כולם באים להסתפר אצלך?" ניסיתי לנחש. "לא ולא... השיער של כולם מורכב מאותו הח

אני כל כך נסערת. הרבה זמן לא התרגשתי מספר שהנו רומן התבגרות ומתח ,או השייך לסוגת -הרומנים.

בעקבות פרסומים בתקשורת ובאינטרנט על ספרה החדש מאת לי הרפר שיצא זה עכשיו בארה"ב בשם- "Go Set A Watchman",
ולאור המחלוקת אודות הספר והרקע לכתיבתו ולפרסומו -החלטתי שאני חוזרת לקרוא את "אל תיגע בזמיר"-מחדש.

זכרתי במעומעם את עלילת הספר וכמובן את הסרט בכיכובו של גירגורי פק.
חיפשתי בספרייתי כי יד

#
ברנדט – הבת הבכורה של משפחת סובירו חיה באמצע המאה ה-19 בעיירה קטנה בפריפרייה של צרפת, לוּרד שמה, שמנתה אז כ-4000 תושבים. היא ומשפחתה חיו בכלא הישן של העיירה, שנמצא לא-ראוי למגורי האסירים וניתן למשפחה הענייה בעיירה. העוני שמתאר ורפל הוא עוני רומנטי. אין כסף לאוכל אבל שתי הבנות הבכורות לומדות בבית הספר של הכנסייה ואינן יוצאות לעזור בפרנסת המשפחה. אחד הילדים הצעירים במשפחה ליקט את שעוות הנרות שנז

הספר הזה כבש אותי לחלוטין בזכות דבר אחד מרכזי ומשמעותי. התום והתמימות המשתקפים מנקודת המבט של הילדים הגיבורים, בד בבד עם החוכמה והתבונה שלהם. שלוש מדמויותיו של הספר המרגש הזה הם ילדים. דווקא משום שאישיותם טרם גובשה הם מסוגלים לראות טוב יותר את האמת ולזעוק על קיום עוולות אנושיות וחברתיות, וכך, ממש כמו באגדה המפורסמת של אנדרסן, הם מסוגלים לומר בקול רם, צלול ונישא כי "המלך הוא עירום".

הרגישות הרב

על המדף ממתינים לי כמה ספרים של צווייג אך כשבחנתי את האפשרויות העומדות בפני, בחרתי להתחיל דווקא עם שעות הרות גורל וזאת כנראה עקב חיבתי לנושאים היסטוריים. מדובר ב-12 סיפורים שונים אשר כל אחד מהם עוסק באירוע היסטורי אחר.


לא כולם היו אירועים הרי גורל עבור ההיסטוריה האנושית, אך כולם היו הרי גורל עבור אלו שנטלו בהם חלק ואמנם הספר עוסק לא מעט ברוח האנושית.


סיפור נפילתה של האימפריה הביזנטית ע

פעמים רבות תהיתי למה דווקא הספר הזה נכנס לרשימת "נכסי צאן ברזל" שלי. ספר קטן, ספר יחיד של הסופרת, כתוב בגוף ראשון של ילדה קטנה המתארת ארועים שחוותה בקיץ אחד, בו התחילה להבין את הכללים לפיהם מתנהל העולם. קראתי אותו עשרות פעמים, ובכל פעם שאני קוראת אותו, מתווסף עוד משהו שלא הבנתי קודם.

על פניו הסיפור הוא על "הבעיה הגזעית" בארצות הברית. כי סיפור המסגרת מספר על כושי צעיר שנאשם במעשה שלא ביצע - שאפ

7 חודשים עברו חלפו מאז קראתי את הספר האחרון ומאז כתבתי משהו בכלל וחוות דעת בפרט,מחסום קריאה וכתיבה שלא זכורים לי ועבורי לכתוב שוב, זו התרגשות כמו בפעם הראשונה, לכן, כשהלל הזקן חבר בסימניה וחברי הטוב אמר לי: "תקראי את "אל תיגע בזמיר" ואז תביני כי אין להגיב לאנשים כאלה...צריך לרחם עליהם",תגידו לי אתם, מי יכול לסרב להמלצה כזו שמגיעה עם ביקורת נפלאה שלו לספר? בודאי לא אני.
אז הלל היקר, שמעתי בעצתך,שכ

מלחמת העולם הראשונה הסתיימה. שדות הקרב של אירופה מחלימים וחוזרים להיות שדות בר נרחבים, מצולקים בבונקרי-בטון נטושים וסחופי רוחות, ומשורגים במאות ואלפי קילומטרים של שוחות שהולכות ונעלמות מחורף לחורף. אבל בני האדם שהקיזו את מיטב שנותיהם באותם חפירות לא יחזרו להיות מה שהיו.

שלושה חברים, אוטו, גוטפריד ורובי, גברים בשנות השלושים לחייהם. חברים כמו שרק חברים שעברו יחד את שנות האימה יכולים להיות. הזמן,