שלשום חזרתי מנורבגיה, ובאמתחתי עוד שלושה ספרים קרואים, שמגביהים את ערימת הספרים הבלתי מבוקרים עוד יותר. ככלל, נוהגת אנכי לארוז במזוודה שלושה ארבעה ספרים. בשדה התעופה התפתיתי להוסיף עוד שניים, לבל יחסר. ממילא לא נשקפה למזוודה שלי סכנה של משקל יתר. האופנה בנורבגיה לא מי יודע מה והמחירים יקרים להחריד.
אם אתם נעשים ירוקים מקנאה, תנוח דעתכם, יפה ככל שתהיה, ארץ הנורדים דומה במקצת לתושביה, יפה, ארוכת ג

ימי הנטישה

לעתים אני טרוד, כפי שקורה לי בשבועיים האחרונים, ממבחן והגשת עבודות (כן בגילי המופלג לקחתי על עצמי משימה, לחזור וללמוד). בימים שכאלה אני מעדיף לחזור לסופרים, או ספרים מוכרים, כאלה שהכרתי בנעוריי. כזהו אמור להיות אריך קסטנר, אחד מהסופרים שהיו גיבורי ילדותי, כמי שכתב את אמיל והבלשים.

לעתים אני מחפש סוגה מוכרת, כרומן היסטורי, או רומן היסטורי המשולב באמנות, בספר המתחקה אחרי יצירת אמנות

#
פצחתי במבצע לחיסול רשימת הספרים שאני מפרנסת, הכוללת ספרים שסיקרנו אותי חברי סימניה. בעזרתם הנדיבה של "סיפור חוזר" התחילה הרשימה להצטמצם יפה (כמו שאני מכירה את עצמי היא תחזור ותשמן ותבעט בקרוב...). הספר הזה נכלל בה מאז קראתי את הביקורת המקסימה של אפרתי בארץ הנורבגים... וזה קרה ממש מזמן.

אני מחבבת מאד את קסטנר. סופר מלפני המבול עם נשמה של ילד, שכתב ספרי ילדים מופלאים וגם כמה ספרים למבוגרים. ח