מאיה בתי מאוד רצתה את הספר, רק ש 98 ₪ בחנויות הם סכום מוגזם לכל הדעות, המשכתי לחפש לה את הספר. ויום אחד הגעתי לחפציבה רחובות חנות ספרים מדופלמת שיש שם כמעט הכל, חיפשתי ספר לימוד שאותו גם קניתי ופתאום על המדף מולי האלכימאי בסכום נפלא. כשפתחתי את הדף הראשון הייתה הקדשה כאילו זה אני כתבתי רק שכמובן זה לא אני. היה כתוב "למאיצ'וק שלי, נסיעה טובה, אוהבת אמא". הופתעתי מאד מצירוף המקרים, חסכתי לעצמי את הה

בהתחלה זה היה נראה כמו מעשייה חביבה בסיגנון 'אלף לילה ולילה', המלווה באימרות רוחניות כמיספר גרגירי החול במידבר (אשר בו מתרחשת עלילת הספר).

מדובר בסיפור על נער צעיר, רועה צאן מחבל אנדלוסיה בספרד, אך גם איש ספר במקביל, וגם רודף שמלות. נער אשר פוגש יום אחד זקן מסתורי, שמסתבר שהוא מלך מארץ זרה ומוזרה, שאומר לו שיש אוצר כלשהו בפירמידות במצרים הרחוקה, ושרק אם הנער ימכור לו כמה מהכבשים שברשותו, הוא גם

שמעתי על הספר הזה שהיה רב-מכר, לפני שנים רבות כמובן, אבל משום מה לא טרחתי לקרוא אותו.
אבל הוא במקרה הגיע לידיי וסוף-סוף קראתי אותו...
ובכן לומר לכם את האמת? לא נפלתי מהכיסא מרוב התרגשות!
הספר נראה לי מין משל ארוך מאוד! כשמסופרת לנו מין אגדה כיצד רועה כבשים
יוצא למסע ארוך מאוד על מנת למצוא איזשהו אוצר...
המשל הזה הוא מאוד דידקטי בעיניי ומשפטים רבים שנמצאים בו נשמעים כמו פתגמים
או משפטים שנועד

קראתי את הספר הקצרצרצ'יק הזה, וכהרגלי עם סיום ספר נכנסתי לקרוא ביקורות, ומה אגיד... חשכו עיניי! כמו לכל ספר, אפשר להתחבר, אפשר לא להתחבר, ואני יכול להבין בדרך כלל כל צד, בלי קשר לחוויה האישית שלי. אבל בחיי, את האנטגוניזם שהספר הזה גרר, אני באמת לא מבין ולא מצליח להסביר לעצמי. אני לא חושב שזה ספר מופתי, רחוק מכך. גם לא עברתי מסע רוחני בעקבות קריאתו, ולא גיליתי את נשמת העולם. אבל בהחלט נהניתי, ובשבי

"פעם אחת חלם איש יהודי כי בעיר וינה, תחת הגשר, יש אוצר. קם האיש ונסע לוינה ועמד אצל הגשר, מחפש עצה איך לעשות, כי לאור היום חושש היה מחמת העוברים ושבים. תוך כדי שהיה עומד עבר שם חייל אחד ואמר לו: "מה אתה עומד וחושב?" חשב האיש בדעתו שטוב כי יאמר לו, כדי שהלה יסייעו ויתחלקו באוצר. וסיפר לו כל העניין.
ענה החייל ואמר לו: "אי, יהודי שוטה רואה בחלומות! הלוא גם אלי נראה בחלום שבמקום זה וזה אצל פלוני אלמו

לא הצלחתי לאהוב את הספר כמו שמשפחתי נהנתה ממנו.
הספר עוסק בנער שמחפש את היעוד שלו, ורוצה להגשים את עצמו.
הוא חלם את אותו החלום פעמיים, ובחלום נאמר לו שיש אוצר שמחכה לו ליד הפירמידות במצרים.
לכן הוא עוזב את הכל, על מנת למצוא את האוצר.
כל הזמן הוא פוגש אנשים חכמים ממנו שאומרים לו משפטים שיעזרו לו להבין את העולם ואת עצמו יותר טוב.
אבל..
למה כל משפט שני בספר חייב להיות משפט מוסר לחיים? (ואני לא

יותר מבזבוז של זמן - זה בזבוז של דיו.
ועץ. הכי חבל לי על העץ

מצאתי את הספר באיזה מוצב ומישהי אמרה לי שזה מדהים. תוך שתי שמירות סיימתי אותו. הספר מייצג את כל מה שאני שונא ב"אמנות" המודרנית, ניסיון נואש להעמיק קלישאות רדודות כדי לגרום לאדם הפשוט שמשוכנע שהוא כל כך מורכב כמה חייו העלובים משמעותיים. זה ספר שאנשים אוהבים להצטלם איתו על חוף הים או על שפת בריכה כדי להראות לעולם כמה הם עמוקים אך נהנים מהחיים בהם זכו הודות לאותו סופר מרושע שבחר בהתאבדות פילוסופית במ

אני בשוק מכמה מעט ביקורות יש על הספר הזה. סיימתי אותו לפני עשר דקות בערך, ואני חייבת להגיד שהוא אחד מהספרים הבודדים שגורמים לי להצטער שיש בסימנייה רק קטגוריה של "יש לי את הספר" ולא "יש לי את הספר ואני מודה על כך לאלוהים". כי זה מה שהייתי מסמנת.
אני מודה על הספר הזה לאלוהים.


חלקכם אולי יודעים בשנה האחרונה לא היה לי קל, כלומר מבחינת קריאה. אני מניחה שקיטרתי על כך לא מעט ויותר מה שרצוי, אבל ב