כשאני מתחילה חזרות להפקה חדשה בתיאטרון הכי חשוב לי בעיצוב החיצוני של הדמות הוא הנעליים שאותן היא תנעל. זה גם הדבר הראשון שאנסה להביא איתי לחדר החזרות כדי להבין איך הדמות שלי הולכת, מתנהלת וזזה. נעליים הן חלק בסיסי, מרכזי ובלתי נפרד מעיצוב שפת הגוף ולכן לא התפלאתי כשהדמויות בספר כמעט מרגישות כמו שתי נשים אחרות לאחר שהן החליפו בטעות נעליים זו עם זו.

סאם היא אישה שחווה קשיים בזוגיות. בעלה בדיכאון

את הספר הזה לקחתי כי קראתי שני ספרים מעולים "ספינת הגורל" ,
"רכבת היתומים" של אותה הסופרת. אך כגודל הציפייה...
זה התחיל לא רע. הנופך של הציור המפורסם והדמויות האמיתיות בסיפור תורמים לסקרנות
לגלות מי הייתה כריסטינה ואיך נראו חייה של בחורה צעירה נכה החיה בחור נידח וכל שאיפתה
היא ליהנות מהדברים שהחיים מציעים לכל אדם אחר....לחיות, להתרגש, להתאהב, להרגיש, לרוץ ולצחוק...
אפילו שסבתה לימדה אותה

להיכנס בנעליה-ג'וג'ו מויס
SOMEONE ELSE'S SHOES – Jojo Moyes
חוות דעת אישית – לי יניני

ספר מקסים, מרגש, מצחיק, מותח וקריא. הכתיבה קולחת, קלילה, זורמת וסוחפת – כזו שפשוט אי אפשר להניח מהיד.
ג'וג'ו מויס בנתה כאן דמויות מסקרנות ומלאות עומק. האמת? התחברתי לכולן.
השם "להיכנס בנעליה" מדבר בעד עצמו – מטאפורה רבת משמעויות: מסע חיים, זהות, עוצמה, חילופי תפקידים, והיכולת לראות את העולם מעיניו של אחר. הס

הספר מומלץ נכתב בהשראת ציור מפורסם של צייר אמריקאי ידוע אנדרו וייאת, אשר שנים רבות צייר בעירה קטנה על חופי מיין.האזור סובל מחורפים קשים, קור ורוחות ועונת קיץ קצרה אך יפיפיה. אינני יודעת כמה מהספר שואב מההסטוריה האמיתית וכמה נכתב בהשראת הציור אבל התוצאה מצוינת.הסופרת מעבירה לקורא בתאוריה את נופי האזור חיי התושבים המקומיים עם ההסטוריה של המקום היופי והקושי . המצוירת הינה כריסטינה אשר חיתה עם משפחת

הסוף גרם לי לבכות, ואני כותבת את הביקורת ממש אחרי, אז אני מנסה לאסוף את עצמי תוך כדי כתיבה.
הדבר הראשון שחשבתי עליו, כשסיימתי את הספר, זה שזה סיפור על מישהי שלא בחרה באהבה, בנתה את חייה על בסיס בחירות שהיא ראתה כנכונות ויציבות, ואז הייתה צריכה ללמוד למה זה לא שווה את זה.
בעלה בגד בה, והיא מנסה לתקן את זה דרך הרפתקה של חילופי זוגות שהסווינגרים קוראים לה "הלייף סטייל", והיא גם סוחפת את החברים שלה