• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
יסמין

יסמין

מאת אלי עמיר

הביקורת של

תמונה של
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
יסמין

יסמין

מאת אלי עמיר

הביקורת של

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:2005
סדרה:ספריה לעם #535
קטגוריה:ספרות
הקודמת
אין ביקורת הקודמת
1/22
ביקורות על יסמין
הבאה
בנצי גורן
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני שנתיים

“Wow. זה מה שאמרתי לעצמי כשסיימתי לקרוא את יסמין. זהו ספר אשר פרט להיותו הנאה צרופה, הוא גם ספר חשוב”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 9 שנים•2 דקות קריאה

מלחמת ששת הימים תמה. ירושלים חבולה ומבולבלת. נרגשת וחוגגת. חוששת. גדלה. מסתבכת. מוטרדת. העיר העתיקה בידינו. הכותל. וגם הרבה אוכלוסייה מבולבלת ומפוחדת בחלקה עוברת למנח "כבדהו וחשדהו" בחלקה נזרעים זרעי ההתקוממות האלימה.

זרעי העיר המורכבת והמסוכסכת כל כך, נטמנו בחלקם, כך נראה, באותם הימים – יהודים, ערבים מוסלמים וערבים נוצרים – מעתה אמרו כובשים ונכבשים – עד לא מזמן הייתה ידידות, הערכה הדדית ונהייתה יריבות. ויש פוליטיקה, וימין ושמאל, זרעי ההתקוממות והחבלה הפלשתיניים מכאן והשאיפה להיטמע בתרבות המערב של הכובשים מכאן. צריך ללמוד לחיות יחד – ומה עושים? מפתחים סקרנות. מנסים ללמוד. ומפתחים גם עוינות.

נורי – בחור יהודי, בן למשפחה ירושלמית, ששב מן המלחמה ונכנס מייד לתפקיד ממשלתי בכיר בקשרי הממשלה וערביי מזרח ירושלים – אלו שלפתע מוצאים עצמם תחת ממשלת ישראל. הוא "אבן ערב" שולט בגינונים, בתרבות, בשפה – 'כמו הערבים'. הוא לחם במלחמה ושב עם תובנות משלו.
יסמין – בחורה ערביה-נוצרייה. בת למשפחה ממזרח ירושלים. משפחה פלשתינאית מכובדת ומשכילה. היא שבה משנים של חיים ולימוד בפריז. פסיכולוגית – מערבייה לגמרי בהתנהגותה והשקפתה, שולטת בגינונים, בתרבות בשפה "כמו יהודייה". הייתה ילה באש"ף בפריז ושבה עם תובנות משלה.

אלי עמיר ברומן תקופתי משובח שיורד לניואנסים, לפרטים, אל חיי הערבים, היהודים – ומה שביניהם. גברים-נשים-מסורתיים-חרדים-חילוניים-עולים-צברים-יהודים-ערבים ומה שביניהם. שמחת הניצחון שהופכת לבילבול הכיבוש. חרדת ההפסד שהופכת אט לביטחון בכובשים.
האמפתיה ההדדית מכאן והגזענות המובנית מכאן. התרבות הלא ברורה והתרבות הכה מוכרת.
והרומן המיוחד והלא מובן מאליו בין נורי ויסמין שנראה כי תהום ביניהם ולאט מתגלה כי רב המשותף על השונה.

וברקע הרבה מוסיקה ותרבות של אלה גם אלה - מתערבבים.
אחד הטובים של אלי עמיר. אחד הטובים בכלל.
אם עוד לא קראתם - תקראו הוא משובח וכדאי לכם. המלצה: קחו אותו לידיים ושימו בצד לשעות הקריאה את הדעות. הפוליטיקה. הימין-שמאל-יהודים-ערבים. מזרח-מערב-כובשים-נכבשים. שימו בצד ותקראו אותו ממקום נקי. כדאי לכם. מאוד.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של shila1973
shila1973
תמונה של מוגי :)
מוגי :)
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
תמונה של מלכה לוין
מלכה לוין
א
אברהם
תמונה של מיכל
מיכל
32קוראים|גיל ממוצע59|53%נשים

על המבקר

תמונה של

ותיק
חבר מזה 12 שנים
77 ביקורות•1 נבחרות•1,155 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של
ותיק
חבר באתר מזה 12 שנים
ביקורות77
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל1,155
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית20ספרות מתורגמת15מתח ריגול והרפתקאות8

דיון על הביקורת

19 תגובות
•לפני 9 שנים

יופי של ביקורת..

מורי
מורי•לפני 9 שנים

עמיר, אבל איך זה שבנותיי לא קראו אף ספר וממשיכות הלאה? אני לא מתכוון

להכריח אותן ולא יכול. איך בית הספר הנחשב שלהן מתיר מצב כזה?
•לפני 9 שנים

מחשבות,

חבל ! הייתי ממליץ להם לאמץ את תכנית 9 ב-3 שרצה אצלי. כל תלמיד קורא 3 ספרים בכל שנת תיכון לבחירתו ובזמן שהוא בוחר מתוך רשימה מומלצת (כא כולל הספרים שנקראים לקראת "בגרות" כן כולל 'גדר חיה' ועוד מועמדי מידור מטעם רגב את בנט - לו הכירו אותם. (התאמין שהגיעו תלונות הורים לתכנית בטענה שהתלמידים עמוסים מדיי גם כך והם מבקשים להוריד את ה'נטל' הנוסף ?!?)
•לפני 9 שנים

TNX אירית, שבת שלום.

אירית פריד
אירית פריד•לפני 9 שנים
ביקורת נפלאה. מסכימה איתך בכל . והוא בהחלט אחד הטובים של אלי עמיר . שבת שלום .
חגית
חגית•לפני 9 שנים
מורי
מורי•לפני 9 שנים

עמיר, יסמין אכן טוב. יש לי שלוש בנות, הקטנה עולה לתיכון. הגדולות מעולם לא קראו ספר

אחד ללימודים. אחד! זה למרות שאביהן הוא מחשבות הנודע.
•לפני 9 שנים

עם כל הכבוד לכבוד הסופרים. ויש כבוד !! (לגבי רביניאן - אין לי בעד ואין לי נגד, לא מכיר את ספריה,

ומעולם לא נמשכתי לקרוא אותם למעט גדר חיה שקראתי כמובן, ואני סבור שנעשתה טעות (או אמירה אידאולוגית שלא במקומה) וחבל מאוד !! שהספר הוצא ממערכת הלימוד. לא בגלל איכות הכתיבה כי אם בגלל התכנים. התכנים המשמעותיים שכה נכון להביאם באופן מונחה בפני כל תלמיד מכל המגזרים במדינת ישראל. רבות דנו כאן באתר בנושא. רבות התווכחנו. לא אחזור על עצמי. ניתן היה להכניס גם את "יסמין" למערכת, מהסיבות הדומות, הוא גם איכותי יותר כסיפור ובכלל. יש בין השניים קווים מקשרים וממשקים ביניהם, אולם כל אחד "תוקף" גם מנקודות מעט שונות, וכמובן ההתייחסות היא לתקופות שונות. כמובן וכמובן - יסמין - טוב יותר. לתלמידי - אמליץ לקרוא אותו במסגרת קריאת חובה.
דני בר
דני בר•לפני 9 שנים
שאולי- מחשבות- נדמה לי שכל סופר מייחל היום שמשרד החינוך יפסול את הספר שלו. את הספר של דורית רביניאן הוא הפך לרב מכר היסטרי!!! אף משרד ליחסי ציבור לא היה עושה את זה טוב יותר.
כרמלה
כרמלה•לפני 9 שנים

שאולי ומחשבות -

שנים רבות לימדו בביה"ס את "המאהב" של א.ב. יהושע. גם בו לא נראה לי שיפגעו.
יונתן בן
יונתן בן•לפני 9 שנים

סיקורת מצוינת לספר שמאוד אהבתי.

מורי
מורי•לפני 9 שנים

שאולי, יש משהו בדבריך. מצד שני, משרד החינוך חכם על רביניאן. עם עמיר זה לא יילך.

•לפני 9 שנים
לי יניני
לי יניני•לפני 9 שנים

תודה רבה. ביקורת נהדרת לספר משובח. בהחלט מצטרפת להמלצה!

דני בר
דני בר•לפני 9 שנים
נקודת מבט מאוד אישית על הרקע לספר, ועל התקופה, והערך המוסף הזה תורם הרבה מאוד לביקורת הטובה, היסודית והמחכימה הזו. היא אפילו מדביקה את הקורא ברוח שנושבת בספר ובאווירה. הספר עצמו היה סוחף ומרתק, עתיר ריחות, קולות וצבעים מזרח תיכוניים, "קודסים" (קודס- ירושלים) ברוחם.
•לפני 9 שנים

מחשבות, אכן כך - סוגר מעגלים. תודה.

מסמרון, זו המטרה לחשק אותך לקרוא אותו.
•לפני 9 שנים

תודה רבה כרמליטה !! על ההערה המצויינת מאחורי הקלעים.

מורי
מורי•לפני 9 שנים

יפה כתבת על ספר יפה. סוגר מעגלים שנפתחו במפריח היונים המונומנטלי.

מסמר עקרב
מסמר עקרב•לפני 9 שנים

ביקורת שעושה חשק לקרוא.

19 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של

ואלקירי

ואלקירי

דני אורבך

מבצע ואלקירי
תאריך היעד שנקבע: 20 ביולי 1944
המטרה: התנקשות בא' היטלר ועצירת שילטון הטירוף. פירוק האס אס מנשקו ועצירת תהליך הטירוף - ההשמדה, מעשי הזוועות והקטל, הליך הכיבוש והרס המדינות והאוכלוסיות - בראשותו. תפיסת השלטון על גרמניה ועצירת השלטון הנאצי - שחרור וייצוב מה שעוד נותר ממדינת האימה.
היוזמה וביצוע המשימה ע"י שלושה מורדים-מתקוממים אשר הם לא פחות מקצינים בכירים בוורמאכט: הגנרל-האוברסט שנק פון שטאופנבר, מפקד כוחות היבשה של הוורמאכט הגנרל פרידריך אולבריכט והגנרל פון טרסקו. לאחר הכנות רבות יצא מבצע העשרים ביולי לדרך ביולי 1944, אך נכשל.
סיפור הפרשה ההיסטורית - בה הייאוש ותובנת הנורא שהובילו להתלכדות ולמרד הקצינים, שרטוט ובישול המבצע, וסופו הכושל - בספר התיעודי המרתק, החשוב והמומלץ הזה של דני אורבך.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•
לב משוריין

לב משוריין

יו נסבו

יו נסבו במיטבו - בספר המשך ל"איש השלג" - שומר על הרמה, על הסגנון, על הפורמט, עם טוויסטים מסויימים.
"מצולק בנפשו וחבול בגופו" - פורש וחוזר הולה כנגד רצונו ומעולל סיומת מגניבה++ ל"איש השלג". - .
סיפור חכם. גם רגיש גם כואב גם מפותל ועקלקל ומסוכן ושנון - אין בו רגעי הפוגה מתחילתו עד סופו המבריק - אולי הטוב בסדרה! (כשכבודם של 'אדום החזה' ו'נמסיס' לחלוטין במקומם נשאר כמעולים, אך אפשר עתה גם לקבוע - הם בוסריים בדרך).

לפני 8 שנים•
★★★★★
•
מאחורי עיניה

מאחורי עיניה

שרה פינבורו

כשסיפור מתח (בעל פוטנציאל טוב) פוגש פנטזיה - משהו משתבש.
לבטח כאן.
מדובר במותחן שהתחיל טוב, ארבע דמויות מובילות מסובכות גם מסתבכות, כשאת הסיפור כולו מביאות שתיים מן הדמויות בדרך של יומנים משתלבים.
הסיפור מחזיק טוב נמתח ומתפתל עד שנכנסים רמזי ונגיעות פנטזיה.
בשלוש הרבעים הראשונים - הרמזים והנגיעות - משתלבים כך או אחרת ונסבלים.
ברבע האחרון - הפנטזיה משתלטת על הסיפור ועל הדרך לפתרון (זה מצדו מפתיע ומבריק יש לומר אך חסר כל היגיון!
ללא כל ספק ניתן היה לייצר פתרון ריאלי ואיכותי ומתעכל טוב יותר (במידת הריאלייה וההיגיון המ השכיחים בסיפורי המתח).
בבחינת תפסת מרובה - לא תפסת.
פוטנציאל מפוספס.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•
שיעור לילי

שיעור לילי

לי צ'יילד

להערכתי, המותחן האחרון של צ'יילד הוא גם הטוב בספריו!
הוא מחזיק פרשה מסועפת לפתרון משנת 1996 והסיפור מרגיש אקטואלי מתמיד,
נתון שמוביל למחשבה שמא הסופר הושפע בעת כתיבת ספרו האחרון הזה דווקא מתרחישי השנים הספורות האחרונות
והלביש חלקי נתונים על מותחן שמתרחש בשנת 1996.
בשורה התחתונה - טוב מאוד - כבר ציינתי.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•
בלתי שביר

בלתי שביר

לורה הילנברנד

מה הייתם לוקחים אתכם לאי בודד, נגיד שאתם - ימאי ספינת הצי האמריקני בימי מלחה"ע השנייה, יוצאים למשימה וספינתכם נפגעת ושוקעת למצולות אך רגע לפני כן, ניצלתם ווהגעתם לאי בודד. או יותר טוב - נגיד אתם איש צוות אוויר, טייס, מפציץ בחיל האוויר האמריקני. מלחה"ע השנייה - 1943 ארה"ב מצטרפת ללחימה (מאוחר מדיי) אתם על משימות הפצצה, מטוסכם הופל. אך אתם ניצלתם, צנחתם, סירת גומי קטנה והגעתם לאי בודד.. התשברו? אולי לא אם תקחו את "בלתי שביר" - אז, רגע לפני היציאה לשייט, ההזנקה לאויר - שימו אותו על כסא המפלט.
נגיד אתם אצן מקצועי.. אז מה תקחו? - טוב, הבנתם. קיראו אותו היכן שתחפצו - גם בטיסה אזרחית רגילה, הולך.

סיפורו המותח של לואי, בחור אמריקני ממוצא איטלקי - נער-פרא-אדם בעברו, שידע לתעל את האנרגיות בהמשך חייו אל העולם התחרותי-ספורטיבי ואתגרי כאצן אולימפי.
לואי - בחייו הצבאיים - טייס. איש צוות מפציצי אוויר, בחיל האוויר האמריקני. בחיי ה"אזרחות" אצן תחרותי, אתגרי, בדרך לכיבוש פסגה אחרי פסגה. 1943 וארה"ב מצטרפת ללחימה. שורת הפצצות. חיי הריצה התחרותית של לואי נקטעים, לטובת משימות הפצצה. לא יודע מה הוא לקח לו כציוד לאי בודד אך מטוסו נפגע מעל האוקיינוס. לואי ונווטו נוטשים את המטוס, צונחים לים, מטלטלים אל ימים של השרדות לא אנושית, לאי הבודד - לשלווה על אי בודד לא הגיעו. האם טייס מפציץ שיוצא למשימות, בעצם היותו בחור תחרותי מאוד שעוסק ב"אזרחות" בריצה תחרותית ספורטיבית ומביא עצמו ביומיום לקצוות מנטליים ופיזיים - האם כל אלו יכינו אותו למשימת השרדות אמתית. על חייו בתנאים קשים, מאתגרים ומפתיעים - האם יישבר או שמא יתגבר - על אי בודד, או בהתמודדות מול תנאים בלתי אנושיים על סירה מיטלטלת ובשבי.

סיפור השרדות מרתק ומותח, התמודדות באיתני הטבע בצורתם האכזרית, גם מול בני אנוש בצורתם האכזרית. בעל פוטנציאל רב.
מעורר ציפייה. א-ב-ל יש בו מן האכזבה, אמריקאי-קיטשי, כמו נכתב במטרה להפוך לתסריט...
כן, הוא טוב. הוא מומלץ. א-ב-ל למעשה עם סיפור כזה - אפשר הו כל כך הרבה יותר. וכל כך הרבה יותר עצמה ופחות קישטיות.
יכול לסחוף גם את הנערים שבחבורה לשעות של מתח והרפקאות כתובות, בימים החמים של חופשה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•
שהיד

שהיד

דני בר

פיגוע ההתאבדות מתוכנן להתרחש בלב תל אביב. בלבה של עצרת למען השלום. המטרה - שהיד או שניים וכמה שיותר הרוגים לציונים.
בטן רכה.
בתוך מדינה מסוכסכת-מפולגת-עודה מחפשת עצמה.

ארגון טרור איסלמי. חברון-חלחול-מערה נסתרת בהרים.

הגורם האנושי מכאן והגורם האנושי מכאן.
מניעים לכאן ומניעים לכאן.
משתפים פעולה עם הוצאת הפיגוע לפועל. משתפים פעולה לסיכולו. המניעים האישיים והגורם האנושי במשחק הראשי.
אלה מול אלה מול אלה. את כולם מניע הגורם האנושי שבא מהבטן.

את עמוס מפעיל השב"כ המנוסה, המוכשר והכריזמטי שמושך בחוטי הסיכול.
את 'חליל הקסם' (מאותו הכפר) - שמסוכסך עם החיים וגוייס לשת"פ על ידי עמוס ומופעל על ידו, אולי גם כסוג של נקמה.
מופעלים נוספים שאותרו ונשלפו מתוך המניעים האישיים שלהם.
את ג'מיל (מאותו הכפר) המוכשר והאכזרי, הכריזמטי - שמסוכסך עם החיים ושמושך בחוטי הוצאת הפיגוע לפועל - החזון: שהיד.
את עדנאן - שמסוכסך עם החיים, פגוע וכועס - והצטרף אל ג'מיל במשימה במקרה שלו: נקמה.
ולא נפקד מקומן של הנשים המוסיפות מניעים. חן וחסד (על סוגיו), קולות וצבעים ואין רחמים.

שב"כ אחד שלוקח את המכלול, בניצוחו של עמוס, הזמן רץ - הפיגוע מתגלגל - משחק את המשחק בעבודת שתי וערב סביב השעון - הכול במלאכת מחשבת נקייה יותר או פחות, באמצעות שימוש במכלול הנתונים והגורם האנושי והשימוש בו - מרכיב מערך מודיעין. מידע זורם. פועל בפעילות דינמית ומתוחכמת -המטרה סיכול.

נשמע לכם בדיוני? תחשבו שוב.
פני השטח רוחשים - יום ולילה - המון ניסיונות הרבה סיכולים.
יש צלחות לאלה לעתים גם הצלחות לאלה.
משחק מלאכת מחשבת לפגיעה בבטן הרכה של אלה, גם של אלה, גם של אלה.

סיפור דינמי מאוד. מרתק. סיפור מתח טוב - לאלה שמכירים את העולם המסופר.
יכול לעשות קצת סדר אולי אף לטלטל - אצל אלה שלא מכירים את העולם המתואר - ובטוחים שיום בו מהדורות החדשות עוסקות בכלכלה ומשבר "בזק" ומחאת הנכים וחדשות חוץ - הוא יום שקט ולך תשבית הרוגע ותסביר להם שאין חיה כזו יום שקט (אז, דני בר, יפה באת להסביר להם שאין דבר כזה יום שקט, לא כאן. אולי שם כשמהדורות החדשות מתמקדות במזג האוויר [בעצם גם שם כבר לא]

ואי אפשר בלי הערה נוספת לפני סיום: למרות שמדובר בסיפור מתח-דרמה עלילתי חסרה הייתה לי אמירה אודות שתוף הפעולה של הארגון עם יחידות צה"ל אלו ואחרות בדרך, והתרומה שלהן בהשלמת המשימות.

לפני 9 שנים•
משבר

משבר

רובין קוק

איש לא אוהב להיקלע למשבר. משבר זה שובר.

כן, נכון - יש ויש. יש כח עליון ויש כח אדם.

אלה הנובעים מגורם חיצוני (כח עליון או כח טבע או כח האל או גם וגם - איש והשקפותיו) הבא ומכה ושובר לנו באחת את השגרה המבורכת או המוכרת, מערער ומטלטל בחוסר אונים - ומכאן צריך לאסוף שברים ולהתמודד וסוד גלוי הוא כי משברים לא פעם מרימים מנקודת מינוס שממנה נאספים וממריאים אל פלוס חדש וטוב, בדרך כמובן ישנו האילוץ לחוות את את הרגשות הקשים שנלווים לאותו המשבר. אולם -בניגוד מוחלט לאותם מצבי משבר שמכים לפתע ואינם בשליטה יכול האדם בכוח גאוותו העצמית. עושרו מבניית המותג שהוא (בצדק או שלא). החשיבות עצמית. חטא היוהרה - לפגוע. לשבור. להרוג. אף להקלע לשבר המשבר..

סיפור מרתק על משבר אליו נקלע בחשד לרשלנות רפואית, רופא ותיק, מפורסם מוערך ומצליח - שההצלחה הובילה אותו אל ביטחון עצמי נטול אחיזה במציאות, אל חטא היוהרה - אלה האפילו אצלו אף על שיקול הדעת הפשוט והבסיסי ביותר, על דבריי שבועת הרופא הבסיסיים ביותר - שמירת חיי אדם.

סביב מחדל רפואי חמור של רופא שהידע בידיו אולם כתוצאה מזלזול. אי קשב, חוסר רגישות ונטילת תפקיד כח הטבע או האל - כלפי חולה שנפטרה לשווא. התמודדות מול ועם תביעת רשלנות שהגיש האלמן שנותר המום וזועם. המשבר המקצועי והאישי שפוקדים את אותו הרופא, משבר אותו השיג ביושר תחת כותרת חטאי היוהרה שלו - סיפור הנוגע בדילמה מקצועית. מוסרית. חברתית. אישית. וכמה חלש יכול להיות האדם המוחלש אל מול המערכת, אל מול הגורם המקצועי - זו הצריכה להגן עליו, על חייו, להיות אנושית, קשובה - אך לעתים חוטאת בחטא היוהרה ולא מנסה אף לראות את שעומד (או במקרה זה שוכבת סובלת, כואבת וחסרת אונים למולה).

סיפור מרתק על התמודדות. על חולשה, החלשה והיחלשות.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•
ילדים מספרים על עצמם

ילדים מספרים על עצמם

חיים ולדר

להלן משימה:
שלב א: כתבו דו"ח קריאה על ספר שקראתם. שלבו בדו"ח סיפור קצר משלכם או לחילופין כתבו סיפור. סיפור שלכם אמיתי או בדוי – שלכם. אל תקפסטו מויקיפדיה, לא מדבורה עומר או גלילה רון-פדר או מאיר שלו.
תחשבו, תכננו סגננו, מה קודם מה אח"כ - תתבטאו בכתב. הפתעה: הגישו אותו בכתב יד, לא מוקלד. כן, עם כתבי היד המוזרים שלכם – אל תדאגו, אני אתמודד (פתאום אתם דואגים לי?) - בעיה שלי.
תכתבו, תתבטאו, חפשו את המילים, בנו את הסגנון. יש כמה כללים: בלי אימוג'ים גם לא כקישוט (בלי ציורי פרחים, בנות – יודע שאתן מחכות להזדמנות לתת לי פרח, ובכל זאת. כן, גם לא לבבות!). בלי סלנג. בלי שפת אינטרנט ובלי קיצורים? סבבה? 1, 2, 3, לעבודה..
היי, מה זה המבטים, רוצים דוגמא? גשו לספרייה תמצאו שם את "ילדים מספרים על עצמם" זוהי סדרה של חמישה ספרים, בחרו אחד. תקראו. תתרשמו. יודעים מה, גם אם אין לכם צורך בדוגמא, גשו לספרים "ילדים מספרים את עצמם", שם בתוך חמשת הספרים תמצאו הפתעה טובה – תחדרו אל עולם הילד והנער החרדי ותלמדו שבסופו של יום רב הדומה על השונה, ככה בפנים – מחשבות, חששות ופחדים, אבא, אמא, אחים, חברים, תשוקות, מאוויים. כן, הבגדים שונים, אולי גם מה שמעסיק, גם סגנון הדיבור ודרך הבילוי והביטוי ואולי כל החיים החברתיים, אבל ההצצה אל חייהם התמודדויות וקשיים, דילמות, מצבים פשוטים ומורכבים, סוגיות בחינוך – יהיה מסע מרתק. מבטיח. קראו עם צורך או בלי צורך ברעיונות למשימה שלעיל. ואגב, "ילדים מספרים על עצמם" יעניין ללא ספק גם את הקורא המבוגר בין אם קרוב הוא לעולם הילד והנוער בין אם לאו.
את הסיפורים בספר לא כתבו ילדים או נוער. הם נכתבו ע"י המחבר (הסופר) איש חינוך הקרוב לעולמם של אלה. והוא כותב את הילדים והנוער – מרתק ואמיתי. כן, יודעים מה? חשוב גם להורים.
מסע אנתרופולוגי? אם תרצו, לחלק מאיתנו, גם זה.

שלב ב במשימה: את הסיפור שתכתבו תראו להוריכם. זהו חלק חובה במשימה. דברו איתם עליו. על הסיפור שכתבתם הבדוי או האמיתי – דברו עליכם. על מה אתם מרגישים, מה עובר עליכם – עם ההורים. ואם אלה שהביאו אתכם לעולם תקועים מול המסכים, ואתם לא מצליחים לנתק אותם – תכריחו אותם! להביט בכם. להקשיב לכם – סיגרו להם את המסכים!! להורים. שיראו אתכם! וכל כך למה?
וואיי מה קרה לו, מה עכשיו המשימה הזאת, מאיפה צצה – לומדים כעת לבגרויות, ועזוב אותנו באמש'ך יא נודניק.. מאיפה באת עלינו עכשיו? אז ככה.. גם, בגלל זה..: ושיקראו גם ההורים:

עברו כשבועיים מימי החג שבו חלקכם (חלקכם!) לא יודעים לבלות בחברה בלי לדפוק קודם את הראש עם אלכוהול שיפתח ביניכם איזו פתיחות, וזה למה? כי אתם (חלקכם!) שקועים עמוק במסכים שלכם – ברשתות החברתיות, שם אתם כוכבים, אבל מה? אין לכם מושג איך לבלות זמן חופשי עם חברים. למה הדברים עלולים להוביל? שמעתם את סיפור הטביעה בכנרת? אז, זה אינו אלא סיפור המסגרת. שימו לה בימים האלה שאתם מתכננים את מסיבות הסיום של בווילות עם הבריכות והאלכוהול ולא יודעים לא לשתות גם לא כדי להיפתח בחברה.
הרי מי שעוסק יומיום בחינוך, כולל הורי הנוער בשנים האחרונות, לא באמת הופתע מהסיפורים הדוגמתיים שם בחג בחופי הכנרת. אולי לא היינו בחופים ולא ראינו בעיניים, אבל, אנחנו יודעים, יודעים בדיוק מה קורה שם. אנחנו יודעים מה קורה במסיבות ובמועדונים. מה קורה באיה נאפה ובקוס בחופש שבין שביעית לשמינית. הרי כתבת תחקיר מעמיקה לא תשנה את מה שאנחנו רואים בעיניים האדומות שלהם – תסתכלו להם בעיניים, צאו מהמסכים שלכם, ההורים.
ברור, ברור לא אצל כולם. לא אצל רובם. אבל זה כבר מזמן אצל חלקם דפוס וסמל סטטוס העיניים האדומות, הבירכיים הרועדות, המתח, ההסתגרות, השקט.
אז בינתיים כשהם עובדים נתרכז בנו, המבוגרים, הדוגמה שלפיה בני הנוער האלה גדלים: תשאלו תלמידי תיכון מי הם הדמויות שהכי משפיעות עליהם בקבלת ההחלטות, בתובנות, בהתנהגות - אלו ההורים. גם אנשי החינוך. בעיקר ההורים!
אז אמנם אני איש חינוך ומאמין גדול בערכי החינוך. אבל בסופו של דבר, אני יודע דבר אחד: יש לי אחריות מלאה על שלושת ילדיי הפרטיים - הם הילדים שלי, האחריות שלי ואני יודע שכדי למנוע את העיניים האדומות והמחזות הדוגמתיים מסוג זה שראינו בכנרת – הא"ב שלי - לשים להם גבולות, לראות אותם ולהקשיב להם ולשים להם גבולות.
נכון, הצבת גבולות לא מצטייר סקסי בעיני החברים. אבל זה מתחבר נכון לחשיבה ש'כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו' אז אני מאמין בהם וזוכר שכל מה שילד צריך גם מבוגר אחד שיגביל אותו. מבוגר אחד שיגיד לו מה כן מה לא ועד כאן. מבוגר שילמד אותו להבחין בין טוב לרע ולבחור את הטוב. וכן, כל ילד צריך שיאהבו אותו בעיניים ולא דרך המסכים.
הורים ומחנכים.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•
החצוף הארצישראלי

החצוף הארצישראלי

איתמר בן אב"י

פרק אחד (ידוע ומוכר) בהיסטוריה הארצישראלית - בגרסה מעניינת. במהדורה מוערת. ספר עיון.

פרקי חייו [פרקים אוטוביוגרפיים שמובאים במהדורה מוערת - בהירה ונהדרת] של בן ציון (איתמר) בן-יהודה (בן אב"י)
סיפור ציוני, די קיצוני – חייו של הילד (דובר העברית) העברי (בהגדרה ובפועל ובסבל רב) הראשון, הוא נולד ביולי 1982 בירושלים.
בנם של אביו אליעזר בן יהודה (האיש שהיה לאגדה), מחיה השפה העברית ומטורף לעניין, שאת חייו הקדיש לשפה, חידושה והטמעתה בקרב יושבי ארץ-ישראל. לוקה היה במסירות ודבקות כה קיצונית לענייין השפה - לחידושה, להנחלתה, וראשית משימה הטמעתה בבנו (וכן בדבורה, רעייתו), עת החליט כי יהיו הם דוברי השפה הראשונים.
בין הפרקים סיפורי ילדותו המבודדת של איתמר (בן ציון) מחמת החרדה לחשיפה ללשונות מדוברות בסביבה. ה'טירוף' של אביו. וקשיי ההתמודדות עד דיכאון של אמו שחרדה מצדה שבנה מאחר מאוד לדבר. שהוא גדל בודד. אפילו עצוב.
בהתבגרו אימץ לעצמו בן בציון את השם איתמר, גאה היה בילדותו המיוחדת והמחדשת. גאה היה בארץ דוברת העברית, גם בזכותו, כך הרגיש בתחילה - בזכות ילדותו הקשה והסגפנית, את אביו העריץ, גם את אמו, שמתה בילדותו.
זכה גם לאהבה עצומה, גם היא לא באה לו בקלות (כמו רוב חייו) - את לאה אבושדיד הנערה הספרדייה אהב אהבה עצומה ןמעריצה ומייסרת אך בגלל התנגדות משפחתה, נמנע מימוש האהבה, אחרי שלוש שנות חיזור עקר לא יכול היה איתמר לשאת עוד את ייסורי אהבתו המתסכלת. בשנת 1910 הוא כתב שיר התאבדות בשם "אקדחי", ובו בין היתר המילים:

מֵאָז אֲהַבְתִּיהָ וְלִבִּי כָּאוּב,
לֹא יָזוּז הָאֶקְדָּח מִמּוּלִי,
בֵּין סִפְרֵי רוּחִי,
עַל שֻׁלְחָנִי הָאָהוּב,
נוֹשֵׁם הוּא הַמָּוֶת כְּבָר לִי.
כִּי נִמְאַס לִי הַכֹּל – אֲפִלּוּ יָפָתִי,
אֲשֶׁר בָּחֲרָה כָּךְ לִחְיוֹת בִּלְעָדַי,
חכִּי נָא עוֹד רֶגַע אוֹי אַתְּ יָפָתִי,
עוֹד רֶגַע רַק וְתִבְכִּי לִבְלִי דַּי.

אך, סוף טוב, במישור הזה - בהמשך נישאו השניים וחיו באהבה גדולה.

בבגרותו – הרהר רבות איתמר, עיתונאי ועסקן ציוני שמצוקה כלכלית קשה אליה נקלע מובילה אותו, את הילד הציוני, העברי הראשון, להגר לניו יורק - האם מילא את שליחות אביו כראוי, כילד העברי הראשון, בחידוש השפה והטמעתה. והרי ארץ-ישראל רחוקה והשפה העברית – גם. וחש כי איכזב.
בהערצתו את אביו ואת מפעל חייו ובתחושת ההחמצה העצמית – תהה, האם ראוי היה לכינוי הילד העברי הראשון, האם המשיך או מילא אחר ציווי אביו בהטמעת השפה העברית. או שמא אכזב – את אביו גם את אמו שכה סבלה בילדותו, ואת עצמו.
הספר מלווה את חייו של איתמר עד ליולי 1942ו אז נפטר, בגיל 61 (התקף לב), בניו יורק - אליה היגר, שם חי, ושם סיים חייו בתחושת החמצה.
אביו נולד להמציא, לחדש עד טירוף ולהתייסר. איתמר – נולד לבית מיוחד מאוד וקשה מאוד, לא קלים היו חייו. מיוחדים ומרתקים בדרכם היו.
שיעור קטן בהיסטוריה, בציונות, בתולדות המדינה והשפה – זו התנ"כית שידעה ימים יפים של חידוש והעשרה ופריחה והתחושה בשנים האחרונות שהיא מידלדלת והופכת רזה וכחושה. ומה אליעזר בן יהודה היה אומר על תהליך ההידלדלות – לשפת אינסטנט אינטרנטית ?

ולסיום, משהו נוסף מאהבתו של איתמר בן אב"י
https://www.youtube.com/watch?v=UxYwS6zuxV4

לפני 9 שנים•
★★★★★
•

ביקורות נוספות על "יסמין"

יסמין

יסמין

אלי עמיר

Wow.
זה מה שאמרתי לעצמי כשסיימתי לקרוא את יסמין. זהו ספר אשר פרט להיותו הנאה צרופה, הוא גם ספר חשוב בעייני. עמיר לוקח אותנו בחזרה אל התקופה של אחרי מלחמת ששת הימים, ימים בהם שטף את המדינה גל של אופוריה אחרי הנצחון הגדול, אופוריה שמנעה מרבים כל כך לחזות מה יעשה הנצחון הזה לחברה הישראלית ולסכסוך בינינו לבין שכנינו הפלשתינאים.

נורי הוא אחד משני גיבורי הספר. הוא מוזעק לאחר המלחמה להיות עוזרו של השר הממונה על מזרח ירושלים. באמצעות מערכת יחסיו של נורי עם יסמין, ערביה נוצריה ירושלמית - אשה מרשימה, משכילה ובוגרת הסורבון, מציג לנו עמיר את עמדותיהם של הצדדים המעורבים בסכסוך. נורי בוחן את האוכלוסייה הערבית והבעיות אשר עליה להתמודד עמן, בעין רגישה במיוחד. עובדת היותו יליד עיראק ודובר ערבית כשפת אם,כמובן פותחת בפניו דלתות. יסמין אשר הגיעה לכאן מפריס בין היתר כדי לתמוך באביה, יוצאת באמצעות הכרותה עם נורי למסע להכרת העם אשר בעיניה הוא כמובן כובש זר. ניתן לומר כי באמצעות הספור, כולנו יוצאים למסע להכרת האחר ומסתבר כי הדברים הם ממש כמו שכתב שלום חנוך:

אדם מוזר הוא האויב שלך - בדיוק כמוך
פתאום הוא גם רוצה להיות - כמוך בדיוק
פתאום הוא קם ומתייצב מולך
מתעקש לחיות.

הכתיבה של אלי עמיר משובחת, הוא יורד לפרטים ומגלה הבנה ואמפתיה לשני הצדדים. הקטע המספר כיצד נלקחת יסמין לבדיקה בטחונית באחד המחסומים, שובר לב ממש, כמו גם העובדה כי בכפר הנוער בו עבדה בהתנדבות, מסרב הבוס לשלם לה שכר עקב מוצאה.

באחד הדיאלוגים מסבירה אחת הדמויות אתה נפגש נורי (פר' שדמי) לנורי את עיקרי הבעיה:

"מדובר בשתי ציוויליזציות, בשתי מערכות פסיכולוגיות שונות. תרבותם היא תרבות הבושה והכבוד ואם מותר לי להיות שטחי, אצלנו הישראלים החוצפה, התכלס והרברבנות מתגברים ומתחזקים. דרכם היא דרך המסורת הכבושה ואצלנו שולט האלתור. רבות יקרה שלא נבין אותם והם לא יבינו אותנו וזו טרגדיה נוספת בסכסוך הזה. לכן איני צופה פתרון קרוב."

אלי עמיר אינו מתיימר להציע פתרונות אך באמצעות ספרות משובחת וקצת סיפור אהבה, הוא מאיר כמה צדדים של הבעיות אתן אנו חיים.

זהו ספר נפלא, מרגש ונוגע. 5 כוכבים וחבל שאין כאן אפשרות ליותר.

לפני שנתיים•
★★★★★
•בנצי גורן
יסמין

יסמין

אלי עמיר

הכרות אחת משנה חיים.מילה אחת יכולה להפוך את עולמך.
בביקורת הקודמת שלי, ציינתי שנפרדו דרכי עם אנשים רעילים, אחד מהם במיוחד,א', היה כפוי טובה ואלים מילולית ופיזית. אף על פי כן, חשבתי בטיפשותי שאוכל לשנותו, עד שהקשר הסלים והבנתי שלמען בטחוני האישי יש להפריד כוחות ומהר כאשר הוא גם פגע במשפחתי. ישנם דברים שאינם תלויים בי ועד כמה שאני משתוקקת להיות סופר-מן, יש דברים שהם ממני והלאה. זה אחד מהם. עם כל הכאב, הצער ותחושת הבגידה, כי כשאתה נותן מעצמך לאדם ולא מקבל יחס דומה, זה כואב, מכיוון שעשיתי עבורו המון, שידלתי אותו להתחיל ללמוד, בזכותי הוא הצליח גם לשלב את עבודתו עם הלימודים ועוד, אולם, לא עליו אני מתכוונת לכתוב, מכיוון שלא מגיע לו שאתעכב עליו ולו לשניה, עם כל הכאב. אני צריכה להבין שהשקעתי על בני אדם לא נכונים ולנתב את ההשקעה על אנשים שיעריכו ויוקירו את מי שאני.

במקביל להתמודדותי הלא פשוטה, באופן מפתיע לחלוטין, הכרתי ידיד נפש יקר לי מאוד שעבר ועובר דברים דומים לשלי. מעין אחים לצרה שמבינים אחד את השני. אדם בעל ערכים, חכם, מכיל, מבין, לא כופה את עצמו ודעותיו על אחרים, איננו שומע רק את עצמו, עדין נפש, אכפתי, שידע להעריך אותי ולקבל את עצותיי. העצות שלי תרמו לא פעם ולא פעמיים וכמו שאני עזרתי לו, כך הוא גם עזר לי. הלוואי שהאדם הזה יכל לקרוא את המילים האלה ולהבין עד כמה אני אסירת תודה לו וגם אם דרכנו ייפרדו בעתיד, את העזרה הרבה והדאגה שהוא העניק לי בימים מורכבים, אני אזכור לו לתמיד. איפה שאחרים היו צריכים להיות, הוא היה שם עבורי ואני יודעת שהוא מוקיר גם לי תודה, כמו שאני לו וכמה שזה אירוני שלצד רוע של אדם אחד, מובלט ביתר שאת הנדיבות והחמלה, ההבנה של אדם אחר. אותו אדם, אני מרגישה, מבין אותי ומדבר בשפתי, כמו שאני איתו. הוא היה בשבילי יותר מבן זוג!!! זו הייתה תחושתי וגומלת בליבי ההחלטה להמשיך לעזור גם לו, להאיר את דרכו עד כמה שאפשר, כי הוא אדם טוב ואם אני יכולה לעזור במשהו, אז אעשה כמיטב יכולתי. בניגוד לאחרים, הוא לא שיפוטי, כשהוא חושב שאמר מילה לא במקום הוא לא יכול לנוח עד שידע שיישר את ההדורים, הוא כל מה האדם הראשון ואחרים לא היו עבורי. הוא יודע לקחת אחריות על מעשיו ומילותיו. הוא אדם בוגר ואני מוקירה לו תודה על כל מה שעשה למעני, על האוזן הקשבת שהיה עבורי.כשאנחנו מדברים בטלפון, הוא יודע להצחיק, הוא אנרגטי, אבל יודע גם להיות רציני כשצריך, בדיוק במידה הנכונה.גם כשיש ריבים, הם לא נמשכים הרבה זמן כי אנחנו יודעים לכבד את אחד השניה. הוא לא יכול להיות בן זוגי, אבל הוא מעודד אותי למצוא בן זוג וגם אני אותו ואם הבחורה לא נראית לי, אני מיד אומרת לו, וכבר קרתה פעם אחת שהוא ניצל מבחורה נצלנית שחפצה רק בדברים חומריים. אילו יכולתי הייתי מביאה לו עותק של הספר הזה עם הקדשה חמה ממני.פתאום אתה מבין, כשאתה נתקל ברוע, כמה אדם טוב הוא יקר המציאות ואתה למד להעריך אותו אפילו יותר.

כאשר אני חושבת על האדם הזה, בלתי נמנע ממני לחשוב על ספר זה, יסמין. מכיוון שגם פה, כמו עם חברות הנפש שלי עם האדם השני, ס' שמו, החיבור נוצר בדרך מפתיעה ולא מתוכננת. הכרנו לפני כחודשיים במסגרת לימודית והקשר פרח לקשר חברי עמוק. דבר דומה קרה לנורי, גיבור הספר, שהכרותו המקרית עם יסמין משנה לנורי הבוגר את חייו מהקצה לקצה, אותו נורי מהטרילוגיה הידועה, בן 30, מכיר ולמד לאהוב. על אף כל השוני ביניהם, דרכיהם נסללות להן יחדיו. בצוותא.
למרות השוני, הם מצליחים למצוא קווי דמיון ביניהם ולפלס את דרכיהם זו לזה, על אף העובדה שהוא יהודי והיא ערביה נוצריה בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים שספגנו אבדות אך גם ניצחונות כבירים והשלטון הישראלי מהדק את מושכותיו, למורת רוחם ומגינת ליבם של הערבים והפלסטינים. אלי עמיר, בכשרונו הרב, מלהטט בין יסמין הקרועה בין זהויות, שחזרה זה מכבר מפריז, אל נורי שאף הוא קרוע, בין זהותו הערבית יהודית ליהודית ונסיונותיו להיות חלק מהעם הזה שבולטים עוד יותר בספר אחר של אלי עמיר שאותו אני קוראת בימים אלה "נער האופניים".
הקרע הזה וחוסר הוודאות, ההתנדנדות בין זהויות, הוא המחבר הראשוני בין השניים, באופן אירוני, ומענג לראות את התקשורת ביניהם ואת היחסים של נורי עם סובביו. אותו נורי מתרנגול כפרות ונער האופניים שכבר בגר, הוא עלם צעיר שעובד במשרד הקשור לענייני ערבים, הוא מתחכך עם המי ומי, ובאופן מסוים, שיחק לו מזלו. הוא אומנם אינו מנכ"ל כפי שחלם בנערותו, אך תפקידו לא פחות חשוב ואם לא יותר, לשמור על הליבה הפועמת בין שתי דתות ולנסות כמיטב יכולתו לאחד בין הקרעים ולמתן את הגצים, דבר שנכנס אל תוך חייו האישיים ולא רק המקצועיים, עבודה שהיא תמצית חייו הפרטיים כי אין כמו נורי להבין ללב הערבים.

כמו שאר ספריו של עמיר, הרגש טבול בהיסטוריה מעמיקה. יש כאן הרבה התייחסות לאירועים פוליטיים והסיטוריים משמעותיים בתולדותיה של מדינתנו הקטנטונת, בדיוק כפי שאני אוהבת, ולפיכך, התמהיל הזה הוא חביב עלי במיוחד.

ספר נפלא והסוף? כיאה לסוף מסגנון ספרים שכזה, הוא עצוב אך ריאליסטי. דווקא סוף שמח היה מזיל דמעות שמחה מעיניי אבל היה משמעותית פחות נאמן למציאות, כך שגם אם נורי ויסמין לא ביחד, תקופת הזמן שבילו יחדיו והכירו זו את זה, תשאר חקוקה במוחם וליבם לעד ויש בזה משהו יפה אך גם עצוב בעת ובעונה אחת.

ואיך יודעים אם ספר טוב? כאשר הוא מתחבר לך לנימי הנפש, כשאתה מרגיש שהדמויות הן חלק ממך, ואתה מרגיש הזדהות עמן. כאן, כמו בספרים אחרים של אלי עמיר, זה קרה. הרגשתי חיבור לנורי שהפך להיות פחות הססן מנורי הנער מנער האופניים וגיבש לעצמו כמה דעות מוצקות בעניינים שונים. להיות עד לתהליך ההתבגרות שלו, לבשלות המתהווה שלו, היה בעיני תהליך נהדר ומשלים טרילוגיה נהדרת שכתובה היטב. כתיבתו של אלי עמיר, כמו תמיד, היא סוגייה בפני עצמה. זוהי חגיגה לעיניים, לראות כיצד הוא משחק בשפה, שולט בה בטבעיות, למרות שאינה שפת אימו, להכיר בזכותו מילים חדשות וכדומה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•סקאוט
יסמין

יסמין

אלי עמיר

ספר משנת 2000 על תקופת פוסט מלחמת השחרור בירושלים. הכתיבה נשארה תואמת לתקופה וזה מקסים. מזכיר את כתיבתו של אהרון מגד מתובל בערבית. מקסים. מיד מכניס אותך לרוח התקופה. היחסים של ערבים ויהודים, בין מזרח ירושלים לשלטונות.
כל כך עצוב לקרוא את הספר היום בימות המלחמה הנוראית והעקובה מדם שאנו חווים. המתח אותו מתח, שורש הבעיה הוא אחד. לא התקדמנו בכלום והמצב רק מחמיר. מעניין לקרא על מקור ושורש הדברים גם בזכות הידע המיקצועי של עמיר, איש הסתדרות.
הספר מוצג כסיפור אהבה אך בפועל הוא סיפור על זמן, על אוכלוסיות והיסטוריה. קראתי יותר משלושת רבעי ספר וסיפור האהבה רק מבצבץ.

לפני שנה•
★★★★★
•מנטה
יסמין

יסמין

אלי עמיר

אלי עמיר כתב ספר משובח,וזה לגמרי לא סיפור אהבה קלאסי בין גבר צעיר לאישה צעירה. זהו ספר על יחסים רוויי כאב בין שתי תרבויות ועולמות מנוגדים,אנחנו והם. הישראלים מול הפלסטינים.
וגם אם התקופה היא של אחרי מלחמת ששת הימים,התחושה שלנו הקוראים לכל אורכו של הרומן הזה היא שאין חדש תחת השמש וקהלת צדק, ונורי הישראלי ויסמין הפלסטינית הם רק קצה הקרחון שבחומם הם מנסים ללא הצלחה להמיס למען אהבתם חלקים ממנו.

"למה לא נבחרנו לחיות במקום אחר,בטוח ושקט,הרחק מהארץ הגועשת והמטורפת הזאת. למה לנו כל זה ?" נורי שואל את עצמו.

"האדמה הזאת מדברת ערבית" אומר לו אבו ג'ורג' האבא של יסמין בסיטואצייה אחרת. "האדמה הזאת מדברת גם עברית" מחזיר לו נורי בתקיפות שקטה. "על האדמה הזו אנחנו ואתם צריכים לחיות..."

"לעולם לא תבינו את התסכול שלנו,את הפגיעה בכבוד,את העלבון,את הצורך בהישגים,בהכרה,וגם את הצורך בנקמה" יסמין אומרת
לנורי כששניהם יושבים סביב לשולחן במסעדה של אביה, ומאותתת למלצר שיגיש לה מים."למה נקמה" נורי מחזיר לה בחוסר הבנה,
"אנחנו אנשים משכילים וצעירים",הוא מנסה לתרץ, "ואנחנו אמורים ליהנות מהחיים,לאהוב,לגדל ילדים ולרקוד,לשיר,לא למות ולא לנקום".כמה הגיוני, אבל כמה שזה אוטופי,,,,ועל הסוגיות האלו הספר ברובו מתבסס.

"שלום לא יהיה פה יקירי, במקצוע שלי למדתי שיש בעיות שלא נפתרות אפילו עם תרופות. החכמה היא לשרוד אותם"...אומרת
מישל לנורי בסצינה אחרת,עולה חדשה מצרפת שרגל אחת שלה בירושלים והאחרת בפריז עדיין, לשאלתו :"מי יעשה פה שלום ?"

הכתיבה של עמיר נוגעת ללב.כנראה שהוא איש עדין,כי כל דמות בספר מן הצד הזה או האחר זוכה מצידו ליחס הוגן, חם ותמיד
מתחשב עם הרבה כבוד. כמו שצריך !

מומלץ בחום ודווקא בימים הכאובים שעוברים עלינו.

"אנסתי את עצמי
ונטשתי אותך
בתקווה שאשכח
את אהבתך,
ומאז אני טרודה
איך אשכח אותך
ואת אהבתך.

שיר של אום כלת'ום שמסיים את הספר.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אירית פריד
יסמין

יסמין

אלי עמיר

ירושלים של ימי מלחמת ששת הימים ותקופת האופורייה של אחרי אותה המלחמה - בפרספקטיבה של זמן - אין מנצחים, אין מפסידים, יש כאב. ויש חיבורים בלתי אפשריים בין אנשים. רגיש וטוב מבט מעניין אל הדמויות, אל האיחוד, אל התחושות... אל האהבה הבלתי אפשרית שיכולה להיווצר בכל מקום, וגורלה הצפוי והלא נכון.
אלי עמיר, כרגיל במיטבו.
מומלץ בעיניי במיוחד לבני נוער: מעט היסטוריה על רקע סיפור אהבה שגרתי אך בלתי אפשרי.
מומלץ לכולם, מכל קצות הקשת הפוליטית, לקרוא אותו על משקל - בואו נכיר את הצד השני את תחושותיו על חולשותיו, מחשבותיו והרהוריו, אמונותיו והקושי - תמיד הקושי לקבל את האחר.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•
יסמין

יסמין

אלי עמיר

הדבר הכי עצוב בספר היה לסיים אותו....כזאת טרילוגיה מקסימה! אהבתי כ״כ את מפריח היונים שלא ידעתי שזה אפשרי שאת יסמין אוהב עוד יותר! אולי כי הוא עלינו והרבה יותר קל להזדהות מאשר כשהחיים הם בעיראק ואז זה ״רק״ מסקרן....אני מאד אוהבת את הראייה של אלי עמיר, איך הוא מצליח להעביר את המציאות שהדמויות חוות בצורה חדה ורגישה כל כך. הראייה של נורי ושלו, כמישהו שהיה שם, שעלה מעיראק שם הוא היה המיעוט ואז הוא רואה מה קורה כשהוא נהיה הרוב ואיך זה מרגיש שהם אזרחים סוג ב׳..אני נולדתי למציאות של השטחים הכבושים, לקרוא ״בזמן אמת״ על איך פיתחו את ירושלים ושאחרי כל השנים האלה הכותל שלנו היה כ״כ מוזר....על איך זה הרגיש לערבי תושבי מזרח ירושלים לעבור משליטה ירדנית לישראלית, המבט הפרגמטי והמפוכך של אביה של יסמין לעומת המבט של חבריו והשקרים שסיפרו כדי לרומם את הפלסטינים....כאילו לא הרבה השתנה מאז ועד היום אבל תהום השתנתה....הספר הזה עורר בי שוב את המחשבה עד כמה חשוב ללמוד ערבית וללמוד את התרבות הזאת ובכלל עד כמה התרבות המזרחית עדיין נחשבת לנחותה בהרבה מובנים וחבל שכך....והסיפור הבלתי אפשרי בין נורי ליסמין....כ״כ יפה ונוגה ועצוב ומקסים בעת ובאותה אחת לראות איך התהליך שהם עוברים של ראייה והבנת הצד השני וכמה דברים הם לא תמיד איך שהם נראים....והסיפור של רדיד והאטימות של הפקידים כי כשעושים משהו רע לך אתה עשוי להיות אטום כבר כלפי כולם ולהכליל...הספר מרגיש מאד אוטוביוגרפי במיוחד לאור ההקדשה ל״יסמין באשר תהיי״....

לפני 10 שנים•talula
יסמין

יסמין

אלי עמיר

ספר נהדר , מעניין , מרגש.
מסופר על אהבה בלתי אפשרית בין יהודי ופלשתינאית בתקופת מלחמת ששת הימים - 1967 - לאחר המלחמה שבה איחדנו את ירושלים וסיפחנו שטחים רבים אלינו , תקופה שבה הפכנו לכובשים.
אלי עמיר מתאר בלשון רכה, עדינה ורגישה את הגיבורים, מצליח להעביר דרך הכתיבה את אופי התקופה ואת הדילמות שאפיינו אותה. למדתי דרכו על העולים שבאו מארצות ערב, הבנתי ,דרך הסופר , את הצד השני במאבק - הפלשתינאים ואת מה שעבר עליהם .
הספור המחיש בצורה ברורה שאין פתרון קל לסכסוך יהודי-ערבי .
אני שואלת את עצמי, במיוחד בתקופה זו שבה נופלים טילים על באר שבע ואשדוד , ימים ספורים לאחר חזרת החייל גלעד שליט לביתו, עד מתי , מה המחיר שעוד נשלם למען השלום, האם בכלל אי פעם יהיה שלום ביננו ...

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מאורית
יסמין

יסמין

אלי עמיר

מעצבנים אותי אלו שאינם אוהבים ספרות ספרים או סרטים ישראליים אני יודעת שבמילים אלו אני מושכת אלי אש מלא מעט גולשי האתר הזה אבל באמת שאיני מסוגלת להבין את האנשים האלו..
אלו שמעדיפים סרטים אמריקאיים או ספרים אירופאים בטענה שהם יותר "איכותיים" כאילו הם בעצמם יוצאי התרבות האירופאית הנעלה ולא חיים באזור הנידח הזה במזרח התיכון
אולי אני קצת מגזימה אבל באמת שנמאס לי לשמוע על כך אמרו לי איך אפשר לא לאהוב ספרות ישראלית או סרטים ישראלים? איך אפשר לא לאהוב משהו שהוא כול כך אנחנו? משהו אמיתי וכנה? שמתכתב עם המציאות היומיומית של כול אחד מאיתנו? ועם העבר והייסטוריה של כול אחד ומשפחת? שכול אחד יכול למצוא את עצמו באותה סיטואציה? להרגיש מה שהדמות מרגישה? לצחוק מבדיחות או מאמרות שרק מי שחי כאן יכול להבין? לראות מראות ותמונות עוצרות נשימה שאתה יכול לדמיין במוחך?
נכון יש לא מעט חסרונות לסרטים וספרים ישראליים הברוטליות הישירות ההומור הסוטה או הביקורת העצמית הקשה קומדיה או טרגדיה אין באמצע ביקורת או הלל ושבח ולפעמים הם פשוט לא טובים כמו האירופאים והאמריקאים
אבל זה גם היופי של רבים מהם ואנחנו צריכים להתגאות בהם כי הם חלק מאיתנו מספרים את סיפורנו לעולם ולעצמנו
עכשיו שסיימתי את החלק הפטריוטי נעבור לספר או יותר נכון לסדרת הספרים של אלי עמיר על בית משפחת עמרי שזהו הספק הסוגר אותם:
מפריח היונים מספר את סיפורה של יהדות עיראק בין השנים של הקמת המדינה עד לעלייה הגדולה ההומנית של היהודים למדינה ישראל גיבור הספר הוא כאבי נער בן 16 בין למשפחה ציונית שדרך עיניו אנחנו לומדים על תרבות אחרת קסומה ורחוקה של עולם אחר עתיק של יהדות אחרת הרבה יותר וותיקה מיהדות ספרד או אשכנז בין ריחות השווקים ועד לתיאור עמודי התלייה וצחנת בית הכלא יכולתי לראות הכול בעיני להרגיש את קסם המזרח שנעלם אם העלייה לישראל על המעברה הדחוקה והצפופה ועל החלום הוורוד שהתנגש עם המציאות הספר כתוב בשפה קולחת אך יש לא חסרון אחד לקח לי זמן רב להתחבר אליו 150 פחות או יותר עד שהעלילה שאבה אותי אליה וסחפה אותי
תרנגול כפרות ספרו השני של עמיר על בית משפחת עמרי לפי הסדר הכרונלוגי מתמד בדמותו של נורי האח הצעיר של המשפחה שנלקח ממשפחתו במעברה ועובר לקיבוץ סיפורו של נורי במקרה הזה אינו רק סיפורו הפרטי שלו אלא גם סיפורם של כול עדות המזרח שהגיעו בעלייה הגדולה ונאלצו או יותר נכון שולבו בכוח בתרבות הישראלית האשכנזית שהייתה ששלטה בארץ שבראשה עמדו הקיבוצים יצירה שרק יהודיים יוכלו להמציא אותה מן כדור זכוכית שביא מלא חוטים וקשרים בין חזון ואידאולוגיה בין סטאלין והרצל בין אידאל למציאות שכול הזמן שכול הזמן נצא בסכנת שבירה וריסוק מה שבאמת קרה כמה עשורים מאוחר יותר נורי קרוע בין שני העולמות מנסה למצוא את האיזון בין הבית שלו לתרבות ממנה בא לבין החברה החדשה שבא הוא רוצה להשתלב סיפור של אדם אחד שמציג סיפור של אנשים רבים מבחינת הכתיבה התחברתי אליה הכי פחות משאר ספריו של עמיר לא יודעת למה היא פחות זרמה לי יותר נוקשת חסרת סדר ויותר מידי דמיוןת שבילבלו אותי
יסמין מבחינת כתיבה או שאיבה לתוך העלילה והסיפור סחף אותי בן הרגע הראשון זהו הספר הטוב ביותר של עמיר שממשיך עם ידינו נורי כבר בחור בן שלושים עוזר שר שמתמנה להיות אחראי על ערביי מזרח ירושלים אחרי מלחמת ששת הימים ולהציג בפניהם את הישראלי האחר יסמין האי ערבייה נוצריה צעירה ומשכילה וכמובן יפה חוזרת לביתה אחרי לימודים בפריז משם מתפתחח בין מחול מוזר בינה לבין נורי של הרבה איבה כבוד דעות קדומות ושנאה אבל גם הרבה מאוד הכרת תודה חיבה ואהבה [שבאה לידי ביוטי בסוף הסרט בתיאור סצנת סקס מוזרה מאוד...אבל זה כבר משהו אחר] אהבתי בספר הזה שהוא גם סוגר קצוות מהספרים הקודמים מביא את חזקאל לישראל מספר מה קורה עם משפחתו של נורי ועם אחיות כאבי הספר סוחף מן הרגע הראשון ואי אפשר להניח אותו מן היד למרות שסיפור אהבתם של נורי ויסמין הוא חלק מרכזי מן העלילה הוא לא העיקר הספר מתאר היטב את האווירה והמצב בישראל אחרי מלחמת ששת הימים בתיאורי הפחד האדירים שלפניי עד הקרבות והניצחון הסוחף שהפך את המדינה הקטנה המוקפת אויבים לאימפריה ששולטת על שטחים שחיים בהם אנשים שאינם מוכנים להשלים עם הכובש החדש עמיר מנתח באיזמל חד את שורשי הסכסוך הישראלי פלשתיני בלי הצגות או שקרים או לייפות את העבר את המציאות כפי שהייתה את האנשים השנאה האופוריה החדש והגזענות זה כלפי זה תוך תהייה מתמדת מתי יבוא השלום המיוחל סוף סוף??? אולי עוד דור או שניים??

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מלי
יסמין

יסמין

אלי עמיר

סופרים צריכים להיות הוגי דעות, מובילים חברתיים. עמיר הוא כזה. הוא אינו פוחד לשים לנו מראה מול הפרצוף ולהראות לנו כיצד אנחנו ניראים. קשה להביט במראה, האמת צורבת, בלתי נסבלת. ירושלים אחרי ששת הימים, "העיר שחוברה לה יחדיו". אין מנצחים, רק מפסידים. כולנו צודקים, כולנו טועים.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•קוראת