האמת, התאכזבתי. כבר שנים שהספר מגיח אליי מכל מיני פינות, ורק לאחרונה יצא לי להשלים את הספר שנחשב לאחת מיצירות המופת של הספרות הישראלית, וזאת, רק הודות לכך שהוא הספר של דוד גרוסמן האהוב על חברתי הטובה והיקרה, ששלחה לי אותו מישראל לפינלנד. החלק הראשון הוא המועדף עליי, והוא גם הכי קל לקריאה. כשהגעתי לברונו, הרגשתי איך הספר נעלם מבין ידיי, איך ההזיה משתלטת על הדמיון. יפה, אבל דורש מאמץ. באופן כללי, בהחלט מדובר ביצירת מופת מפותלת ומסקרנת, אבל אבוי, כמה כבדה. בחלק האחרון, האינציקלופדיה, כבר שקלתי להרים ידיים. אבל לא ויתרתי, וכשהגעתי לשורה האחרונה (ראו הוזהרתם, לא להסתכל על השורה האחרונה בספר!), נשמתיי לרווחה, ושמחתי שדבקתי במשימה והגעתי לשורה הזו. דויד גרוסמן אינו עושה הנחות לקוראיו בספר זה, ומאלץ אותם להירטב במים הקרים אם הם רוצים לשחות. תעשו טובה, ואם אתם מעוניינים בספר, אל תקראו את תקציריו, ופשוט צללו למימיו הקפואים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
