"מה זה הספר הזה?" שאל בעלי "אני מכיר אותו?"
"זה ספר סיפורים של סופרת ישראלית שגרה כבר שנים בקנדה, <mark>איילת צברי</mark>"
"<mark>איילת צברי</mark>?!! מאיפה היא בארץ?"
"פתח תקווה, למה?"
"איזה קטע – היא היתה חברה טובה של אחותי בבית הספר. 'התימניה' היו קוראים לה."

עד קנדה ברחה <mark>איילת צברי</mark>, הרחק מפתח תקווה והארץ בכלל, הרחק מהסטריאוטיפים והסטיגמות של החברה הישראלית, כדי לכתוב באנגלית על ישראל. אבל שום מרחק אינו מספיק. ל

ניגשתי לקרוא את אסופת הסיפורים הקצרים של <mark>איילת צברי</mark> בידיעה כי הכותבת היא ישראלית שנולדה בפתח תקווה ומאז 1998 חיה בקנדה.
ביחסי הציבור שהספר זכה להם צויין גם שנכתב במקור באנגלית וזכה במספר פרסים בתחרויות וכי <mark>איילת צברי</mark> הוחתמה על ידי אחת מהוצאות הספרים הגדולה בעולם.
בכריכה אישה עם מצלמת לייקה משתלשלת מגופה, את פניה לא רואים במלואן והיא הפוכה.
כמו הדמות בכריכה <mark>איילת צברי</mark> היא צלמת מוכשרת מאוד. ב 11

המקום הכי טוב בעולם הוא זה שמצאנו בו את מקומנו. אחח. איזו שורה.
את הספר קיבלתי במתנה מאחד מחברי האתר, בעת פגישתנו הראשונה על בסיס ידידות שנרקמה ביננו בחודשים האחרונים. הגעתי אל הספר מסרטון על יהדות תימן שדודה שלי שיתפה בפייסבוק. בדרך כלל אני לא נוהגת לצפות בסרטונים וכתבות שהיא משתפת, אך משהו גרם לי לצפות. מכל המשתתפים בסרטון, <mark>איילת צברי</mark> הותירה בי רושם עמוק, וגם הרגשתי הזדהות עמה, מכיוון שגם אני ב

ספר מקסים (אך לא ספר שמשאיר אותך עם תובנות כלשהן) שעשוי מסיפורים קצרים הנוגעים לצבא,הגירה,שונות. לכל דמות היה איזשהו פצע שאיתו היא מתמודדת.
הכתיבה של <mark>איילת</mark> ציורית פשוט, נהנתי ממנה מאוד אם כי לפעמים הרגשתי שהיא ממש משחקת על הגבול עם כמות התיאורים והדימויים.
מרגישים שזה ספרה הראשון (במובן החיובי) בגלל החלקים המאוד אותנטים שלו (הרגעים האלה שאת מרגישה שהסופר כתב מחוויותיו האישיות) - הודו, קנדה, ליל

כרגיל אצלי, הגעתי אל הספר הזה ממש במקרה ע"י אישתי שהביאה לי אותו מספרייתה והמליצה עליו. <mark>צברי</mark> היא סופרת ישראלית, בת לעדה התימנית, שחייה כבר עשרים שנים בקנדה והספר הוא ספר סיפורים קצרים. המכנה המשותף כמעט לכל הסיפורים הוא, שתמיד נמצאת בהם דמות נשית מזרחית ולעתים קרובות גם נמצא בהם את המתח של ההגירה ובעיותיה, גם בקנדה וגם בישראל. ברור שאפשר למצוא בסיפורים את הסופרת ואת בת-דמותה,האשה המזרחית שעשויה ל

ללא ספק מדובר בכותבת היודעת את מלאכת הכתיבה, עושה זאת במיומנות, טווה חלק מהסיפורים ביד מאומנת. הדמויות ברובן מעניינות בכל הסיפורים, מעוררות תחושה של קירבה, בין היתר מאחר ופעמים רבות המיקום והנושאים קרובים מאוד לקהל הישראלי: צעירים אחרי צבא, נערות לפני שירות צבאי, אנשים שההגירה או האפשרות לעזיבת הארץ מהדהדת את הדילמות ואת האמירות של רבים מהאנשים ששוקלים אפשרות זו.
ישנה תחושה שאנו מכירים את הדמויו

הספר מכיל 11 סיפורים המתארים סיטואציות שונות, רובן על רקע ישראלי, העוסקות בסופו של דבר בחיפוש; חיפוש זהות, חיפוש עצמי, חיפוש אחר אידאליזציות של הורים, זוגיות, אמונות ואהבה. הסגנון הקליל אינו מקל על הדילמות, אלא דווקא מדגיש אותן תוך ראיה מפוכחת, כשהדמויות מוצאות לבסוף את מקומן או מתפייסות עם המצב החדש. למעשה, כל סיפור מכיל הוויה וקווים עלילתיים שיכולים להתפתח לרומן שלם.
אהבתי את הסגנון הרענן, את