אחרי 500 שנים וקצת נמאס לאינדונזים מהשלטון ההולנדי והם ביקשו עצמאות. הולנד עשתה קצת שרירים אבל לא ממש התנגדה. רק מה, אחד, אחמד סוקרנו שמו, האיש שניהל את ההפיכה, התאהב בקומוניזם. האמריקאים שמעו קומוניזם ובין רגע אצו רצו לארגן סדר חדש באינדונזיה. לזה ברית המועצות לא הסכימה וציידה את סוקרנו וחבריו בכלי מלחמה. סופו של דבר תפס סוקרנו את השלטון. אינדונזיה הכריזה על עצמה כ'מדינה בלתי מזדהה', והיא חיה בשלום עם עצמה עד היום הזה. אני מקווה, כי לא ממש בדקתי, ושמועות על מלחמות שונות מגיעות מדי פעם גם מהאיזור הזה.
הספר הזה מתאר את השבועות האחרונים של שלטון הולנד באינדונזיה. את מלחמת הכל בכל ובתווך אזרחים רגילים ופשוטים שרק רוצים אורז לארוחה אחת ביום. כדי לתאר את האזרחים הפשוטים החליט הסופר לקחת שני אחים, יתומים, שהופרדו ונלקחו כל אחד לחוד לבית אחר. בית אחד של משפחה מלזית עשירה ובית שני של אזרח הולנדי אינדונזי בעל הכנסה ממוצעת. האחים זוכרים אחד את השני אבל בלי ברירה חיים את היום יום. גם מרצה הולנדית שחוקרת את התרבות המקומית 'מסתובבת' בספר ומקשרת בין העבר וההווה, ובין אנשים שונים, בזכות היכרותה את השפה המקומית.
הבעיה בספר היא שהוא קופץ יותר מדי בין תקופות שונות וזמנים שונים, ואיכשהו נוצרת פה 'דייסה' קצת קשה לעיכול. ועל שגיאות ההגהה כבר כתבתי פה בפורום, כך שאתם לא חייבים למהר לקרוא אותו, אלא אם אינדונזיה זורמת בעורקיכם.











![מרטין עדן [מהדורת 2012 - תרגום חדש]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers96/963208.jpg)

![למי צלצלו הפעמונים [מהדורת 2006]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/2125.jpg)




