על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, זוג אחד מתוך ארבעה עתיד להתגרש בישראל. 27% מתוך הזוגות שנישאו מתגרשים בסופו של דבר. אני מבחין בזוגות האלו בסביבתי הקרובה: במשפחתי המורחבת, בחבר מכריי, במסגרת העבודה. חלקם מחליטים לפרק את החבילה הבלתי מוצלחת וחלקם מחליטים לחרוק שיניים ולהמשיך בדרך שהם לא מאושרים בה. ואז, דווקא אז, כשהרהורים נוגים באשר למוסד הנישואים חולפים במוחי ולנגד עיניי מרצדת לה הסטטיסטיקה הכאובה, אני נזכר גם בהם. באלו שהתגברו על הקשיים והמכשולים ופצחו בדרך זוגית משותפת חדשה ומוצלחת, בזוג הקשישים שיושבים שלובי זרוע על אותו הספסל בגן הציבורי הסמוך לביתי מדי ערב, ואף בכמה אנשים שעברו נישואים בלתי מוצלחים, התגרשו ופתחו במערכת יחסים זוגית חדשה ומוצלחת, ועכשיו הם מאושרים. והבלבול גובר.
הספר מוכיח כיצד ניתן לקחת את אחד הנושאים הנדושים ביותר, משבר בחיי הנישואים, ולעסוק בו בדרך מקורית, רעננה וחיננית. למן ההתחלה בולט המבנה המיוחד של הספר: הוא בנוי כשורה רציפה של דיאלוגים, כשביניהם הערות המתארות אווירה או התנהגות, ובמיוחד מחוות פנים. במילים אחרות, מחזה. בדרך כלל אני לא אוהב מחזות שמובאים לקורא באצטלה של רומן, אבל משום מה במקרה הזה הדבר לא הפריע לי. אולי בגלל זירת ההתרחשות ופרק הזמן המינימליסטיים שבאים כאן לידי ביטוי: חדר אחד, שעה אחת. גבר ואישה מגיעים לטיפול זוגי אצל פסיכולוג אחרי קרוב לעשרים שנות נישואים כושלים. היא מדברת ללא סוף, הוא פולט הערות קצרות וחסרות עניין, שניהם מפגינים ציניות בוטה האחד כלפי השנייה, ויש כמובן גם הרבה חילופי האשמות, גידופים וכביסה מלוכלכת. עד כאן הכול שגרתי ובנלי להחריד. החל מהנקודה הזו הסיפור מתפתח לכיוונים מקוריים ובלתי שגרתיים, החל מדרך טיפול ייחודית של הפסיכולוג וכלה בפן גרוטסקי משהו בעלילה, שעה שהמטפל משתף את מטופליו בצרותיו הזוגיות האישיות עם אשתו, ובשלב מסוים והזוי במיוחד בסיפור, המטופלים הופכים למטפלים לעת מצוא, ומעניקים שלל עצות לפסיכולוג המיוסר...
לא נמצא כאן רומן כאוב ומיוסר על מערכות יחסים כושלות, אלא דרך התבוננות חדה, משעשעת מחד ונוקבת מאידך, רוויית סרקזם והמון הומור שחור, שבאה לידי ביטוי בעיקר בדיאלוגים שנונים ומושחזים. הספר מסתיים בפואנטה גדולה שאותה חזיתי כבר במחצית הספר. וכך, כשאני חושב להעניק לעצמי צל"ש ולטפוח לעצמי על השכם, ממש בשורות האחרונות מגיחה לה הפתעה נוספת שטורפת מחדש את כל הקלפים, כך שבמקום טפיחה הייתי צריך לקבל סטירה (פועל יוצא של הסתירה...).
כיאה לספר טוב, הספר מעלה המון מחשבות לאחר הקריאה, החל מתהיות על טיבו ואופיו של מוסד הנישואים, וכלה בהרהורים על אתיקה מקצועית במהלך טיפול פסיכולוגי, בכל הנוגע למידת השיתוף שהפסיכולוג אמור ורשאי לחלוק עם מטופליו בסוגיות הלקוחות מחייו האישיים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
