יש לי הצעה שלא תוכלו לסרב לה –
לחימום האווירה שימו ברקע את - הסנדק

נתחיל.
את ה"סנדק" ראיתי הרבה פעמים, אין כמעט סרטים שאני יכול לראות יותר מפעם אחת, אבל את הסנדק שוב ושוב – את שלושת חלקיו, והוא זכה להיות הסרט(ים) האהוב ביותר עלי – מסתבר גם שאני לא לבד ( http://www.imdb.com/title/tt0068646 )

את הספר לעומת זאת לא קראתי עד לאחרונה, עת שהשגתיו במדף מאובק בחנות הספרים המשומשים האהובה עלי.
הסרט מסתבר נאמן מאוד לספר, והספר גם אם לא יצירה ספרותית מעולה וקצת מגושמת, מספר סיפור נפלא, שהחזיר אותי להנאה שליוותה אותי בכל פעם שראיתי את הסרטים, ובזכות הקריאה האיטית יותר, והחשיבה עליו נראה לי שאני מבין טוב יותר למה הוא כל כך משך אותי.

סצנת הפתיחה שלו היא מדהימה ומכילה בתוכה את הרעיון של הספר כולו – קחו לכם כמה דקות וויזואליות שלו-
הסנדק -סצנת פתיחה


הסנדק (או בתרגום לעברית "דון קורליאונה איש המפיה") – הוא סיפור על משפחת פשע, על המאפיה הסיציליאנית של ניו-יורק בעשור שלאחר מלחמת העולם השנייה, תיאור עולם הפשע של ניו יורק ומאבקה של משפחת קורליאונה בארבע משפחות הפשע "הגדולות" שבניו יורק - סיפור נפלא מתובל בהיסטוריה חלקה אמתית וחלקה מכסה על זאת האמתית.

אבל הוא הרבה יותר מזה!
יותר מכל הוא מספר על חולשתה של החברה המודרנית, הדמוקרטית, המתקדמת להגן על האזרח, ולעשות צדק! כן צדק, אותה מילה שמדברים אותה אולי אבל כמעט ולא נמצאת במקומותינו.

"היה חכם ולא צודק" מטיפים לנו כבר שאנחנו עוללים.
חוק, סדר, דמוקרטיה, שלום, שקט, רגיעה – כולם חשובים יותר תמיד – בבית המשפט יעדיפו חוק על הצדק המסכן, גם בערכאה הגבוהה ביותר שמתהדרת במילה "צדק" שבשמה.

אבל נדמה לי שהאדם, בלי צדק, הופך להיות מריר, ציני, כעוס ואף אלים. החברה אליה השתייך לא מגנה עליו, בוגדת בו, ושנעשה לו עוול הוא לרוב נשאר לבד, עם אותו חוסר הצדק.

ופה נכנס סיפור הסנדק, ולמרות שמדובר באנשים ובמעשים הנוראים ביותר, יש להרבה אנשים משיכה אליהם, אוהדים אותם, כי האנשים המפחידים הללו מבטיחים צדק – ובשעה שאתה עיוור מזעם על עוול שנעשה לך – הם האנשים שיתנו לך צדק – במחיר נשמתך!
והרעב הזה לצדק הוא שמושך את האנשים לרשתות המאפיה, ולכן היא תהיה קיימת תמיד בפנים שונות

מריו פוזו המחבר הצליח בכוונה או שלא בכוונה, לרקום את הסיפור הנפלא הזה סביב הנושא הנורא הזה, והצליח ליצור עולם שלם, כל כך זר לעולמנו, אבל כל כך מוכר.

הקריאה בספר – השלימה לי עוד דברים שפוספסו בסרט, הוסיפה פרטים (אף שהייתי מוריד מספר פרקים מיותרים ותמוהים) ועושר נוסף לזה הקיים בסרטים – והתענגתי.

ניגשתי אל הספר כשאני בטוח שיהיה ספר מתח קלאסי - ולהפתעתי גיליתי ספר שרובו דרמה. ספר הפולחן המגולל את סיפורו של דון קורליאונה איש המאפיה הוא ספר מעולה שמספר סיפור מרתק על השחיתויות בעולמנו מחד אך גם נותן הצצה לחייהם של משפחות המאפיה - הנשים, הילדים - והרגשה של איך זה לחיות - כאדם, כמשפחה - חיים של אלימות וחוסר רחמים, בלי להתחרט על כך לרגע קט.
5 כוכבים, ויאללה אני רץ לראות את הסרט.

קודם גילוי נאות-פרסמתי ביקורת זו גם בספר 'דון קוראליאונה איש המפיה'.
קשה לי לדרג את הספר בין 1-10 כי הוא ממש שונה.
כתוב טוב,בלי ספק.חלקים ממנו נקראים בנשימה עצורה.סגנון בוטה,ישיר,בלי 'חוכמות'.
ספר על משפחת פשע-אחת מכמה הפועלות בארצות הברית-זה מה שהיא למרות שיש נסיון לצייר את 'הדון' הסיציליאני לעתים כטוב ומיטיב.
כזה שסוגר חשבונות בשביל מקורביו ואימץ את תום הייגן כנער עני ותועה שהפך ליועצו.
אבל מצד שני-
מורה על חיסולים בלי רחמים,אפס סנטימנטים-כמו שאר המשפחות.
כמו החיסול של פאולי למי שזוכר,הנהג המשפחתי שנים רבות שנחשד בבגידה ונורה במכונית.
החיסול במסעדה של קצין המשטרה והמאפיונר סולוזו ע"י הבן הצעיר מיכאל,שעולה בסולם המשפחתי כיורשו של הדון לאחר שירותו הצבאי הקרבי ותעוזתו.
חיסולו של הבן סוני.
ראש הסוס במיטה כדי שעבריין יקבל תפקיד בסרט.
שני הבריונים שהוכו באכזריות נוראה לאחר תקיפת בת הקברן,טוב אולי הגיע להם.
עולם אכזר של אנשים בעלי כוח ושררה העושים כרצונם כדי לשמור על מעמדם בעולם הפשע,ולא משנה אם נפגעים חפים בדרך.
"אציע לו הצעה שלא יוכל לסרב לה"-ואם יסרב,יבולע לו.משפט שבאיזה מקום מתמצת את הספר יוצא הדופן הזה.

ראיתי את הסרט כשהייתי קטן ולא התלהבתי, אבל יום אחד נשאר לי עודף מהתלושים שקיבלתי בעבודה והייתי חייב לבזבז אותם אז לקחתי את הספר באנגלית.

בחיים לא קראתי אנגלית כל כך מהר, ספר של 500+ בקריאות בודדות, שברתי את השיאים של עצמי... נשביתי כבר בהפרולוג מהרגע שפוזו מציג את דון קורליאונה. למרות שזה היה מתורגם לאנגלית מאיטלקית זה עדיין הרגיש מצויין, נסחפתי וקראתי כל לילה כל הלילה ונהניתי מכל רגע. התפתחות העלילה, הצגת הדמויות, הצגת העבר, הכל הרגיש לי מושלם. הייתי מגדיר אותו כספר הכי "גברי" שקראתי אי פעם, ממליץ אותו לכל אחד.

חשבתי שזה יהיה פלצני לבקר את יצירת המופת הזו,אבל אני חייב לעשות כאן צדק מכיוון שראיתי כמה ביקורות שנכתבו כגון:''בסססדדדררר'', או ''לא משהו''.תשובתי: הלו! תרגיעו בבקשה ותעברו לקרוא עיתונים,שבועונים, או ירחונים. ואחרי שתתאמנו על אלה תעברו לספרות אמיתית.ועוד משהו:יש לי את הטרילוגיה בבית בDVD וכשאני צופה עם שני בני אנחנו מדקלמים את הסרטים מילה במילה.לתשומת ליבכם!!! לצערי אין מספיק כוכביות במאגר כדי לדרג את הספר אז פשוט אני אוסיף כמה ++++ לכוכביות.

"בפעם השנייה ראה את פני מיכאל קורליאונה קופאים למסיכה שדמתה בצורה מדהימה לפני הדון. "תום, אל תניח לאיש שישטה בך. הכל זה עניין אישי, כל טיפה של עסק. כל חתיכת חרא שכל איש צריך לאכול כל יום בחייו זה עניין אישי. הם קוראים לזה עסק. אוקיי. אך זה אישי כמו גיהנום. אתה יודע ממי למדתי את זה? מהדון. מאבא שלי. הסנדק. אם ברק היה פוגע בידיד שלו היה הזקן רואה בכך פגיעה אישית בו. זה מה שעושה אותו גדול. הדון הגדול. כל דבר הוא לוקח כעניין אישי. כמו אלוהים. הוא יודע כל נוצה שנופלת מזנב של דרור להיכן היא הולכת לעזאזל. נכון? ואתה יודע משהו? תאונות לא קורות לאנשים המתייחסים לתאונות כאל עלבון אישי. ובכן באתי מאוחר, אוקיי, אבל אני הולך עד הסוף. נכון לכל הרוחות. אני לוקח את הלסת השבורה כעניין אישי; נכון, לכל הרוחות, אני לוקח את סולוזו שניסה להרוג את אבי כעניין אישי." הוא צחק" (עמוד 118).

"הסנדק" מאת מריו פוזו (הוצאת שוקן, 1969) הוא יצירת מופת מודרנית המכילה בתוכה גם ספר מתח אודות ארגון הפשע המתקרא המאפיה הסיציליאנית, וגם רומן עמוק ומלא משמעות על נפש האדם, על משפחה, על כבוד ועל מוסר. הסרט שהופק על־פיו, שביים פרנסיס פורד־קופולה, בו כיכבו מרלון ברנדו כדון ויטו קורליאונה (תפקיד שזיכה אותו באוסקר על גילום אחת הדמויות הבלתי נשכחות בהיסטוריה הקולנועית) ואל פאצ'ינו כבנו מיכאל, נחשב לאחת מפסגות הקולנוע. המאפיה הסיציליאנית כפי שהיא מצטיירת בספר הינה ממלכת סתרים, שכוחותיה בלתי מוגבלים, ורשתה פרוסה על פני כל אמריקה. עסקיה מהוגנים למראית עין, וכמעט בלתי אפשרי לשים יד על מבצעי הפשעים האכזריים הנעשים בשמה. דון קורליאונה, מנהיגה האבסולוטי, מציע את ידידותו לכל אדם הבא לבקש את עזרתו. וכאשר אתה מקבל את ידידותו של הסנדק הכל־יכול, הרי שמכרת את נשמתך לשטן – לנצח!

סיפורו של מריו פוזו האיטלקי־אמריקני הביא למיליוני קוראיו בעולם כולו את דמותו הכריזמטית המעוררת אימה ואהדה גם יחד של הסנדק, על רחובותיה האפלים של ניו־יורק, על עולמם המושחת של אילי הקולנוע בהוליווד, ועל סיציליה – כור מחצבתה של המאפיה ומקום המקלט של בניה הגולים. הספר מצייר תמונה חיה, תוססת, אמינה ומחרידה על האחיזה שיש לעולם הפשע המאורגן על החברה, כבודדים וככלל. אף שרבים התחברו לדמותו של הסנדק הכל יכול, אני אהבתי במיוחד את בנו הצעיר מיכאל, על התמורות שחלות בו.

הספר נפתח בחתונת בתו של הדון ועם שובו הביתה של בנו הצעיר מיכאל ממלחמת העולם השנייה. מיכאל, הצעיר הכמעט כל־אמריקני, לחם בהצטיינות בשורות חיל־הנחתים האמריקני. "כשפרצה מלחמת העולם השנייה התנדב מיכאל קורליאונה לחיל־הים. בעשותו כן הימרה את פקודתו המפורשת של אביו" (עמוד 11). למעשה, כתב פוזו, "לדון קורליאונה לא היה כל רצון, כל כוונה, להניח לצעיר בניו שייהרג בשירות מעצמה הזרה לו עצמו. שוחד שולם לרופאים, ונעשו סידורים חשאיים. סכום גדול של כסף הוצא כדי לנקוט באמצעי־הזהירות הדרושים. אך מיכאל היה בן עשרים ואחת ודבר אי־אפשר היה לעשות נגד רצונו הוא. הוא התגייס ולחם באוקינוס השקט. הוא נעשה סרן וזכה לעיטורים. ב־1944 נדפסה תמונתו בלייף, יחד עם תמונות של מעלליו" (עמוד 11).

משחזר תכנן ללמוד ספרות במכללה יוקרתית, אולם מאבק שליטה המתרחש בין משפחות המאפיה הבכירות מביא לשינוי משמעותי בחייו. אט־אט הופך מיכאל מן הנער שומר החוק הנאמן למדינתו למשהו אחר בתכלית. "הפסק להתייחס אלי כמו האח הקטן. אני הייתי במלחמה. ירו בי, זוכר? הרגתי כמה יאפאנים. מה לעזאזל אתה חושב שאני אעשה כשתחסל מישהו? אתעלף?" (עמוד 74), אמר לאחיו הבכור. נוכח ניסיון התנקשות באביו הפך מיכאל מי שמוכן להורות לאחרים להרוג ואף לעשות כן בעצמו, לא במלחמה בה הדבר מותר כרע הכרחי ובלית ברירה, אלא כרוצח, בכדי להגן על משפחתו ולהבטיח את הישרדותה וניצחונה במאבק על השליטה בעולם הפשע האמריקני. כשאחיו הגדול ניסה לשכנע אותו לזנוח את הרעיון השיב לו מיכאל: "בשם אלוהים, סוני. חדל לשחק לי את האח הגדול. הייתי בקרב נגד ברנשים הרבה יותר נוקשים מסולוזו ובתנאים גרועים יותר. היכן לעזאזל המרגמות שלו? האם יש לו סיוע אווירי? ארטילריה כבדה? מוקשי אד־מה? הוא רק בן־כלבה מתחכם עם שותף שוטר שמן. ברגע שמישהו מחליט להרוג אותם אין שום בעיה. זה החלק הקשה. להחליט. הם לעולם לא יידעו מה פגע בהם" (עמוד 115).

במהלך מאבק זה נוטש מיכאל את כבלי המוסר להם היה נאמן כל השנים ומאמץ את הקוד המוסרי שלימדו אביו. בהוסיפו לזה את אשר למד בחיל הנחתים הוא הופך לאויב חסר רחמים לחורשי הרעה למשפחת קורליאונה. "מתחת לשולחן נעה ידו הימנית אל האקדח התקוע בחגורתו והוא שלף אותו. באותו רגע בא המלצר לקבל את ההזמנה וסולוזו הפנה את ראשו לדבר אל המלצר. מיכאל זרק מעליו את השולחן בתנועה מהירה של ידו השמאלית וידו הימנית תקעה את האקדח כמעט אל ראשו של סולוזו. הקואורדינאציה של האיש היתה כה חריפה שהוא כבר החל להשליך עצמו הלאה מתנועת מיכאל. אך מיכאל, שהיה צעיר יותר, הרפלקסים שלו חדים יותר, לחץ על ההדק. הכדור פגע בסולוזו ישר בין עינו ואוזנו וכשיצא מן הצד השני עקר את מעילו של המלצר גוש עצום של דם וחלקי גולגולת. אינסטינקטיבית ידע שכדור אחד מספיק. סולוזו הפנה את ראשו באותו רגע והוא ראה את אור־החיים דועך בעיני האיש ברור כנר שכבה" (עמוד 123).

מן הקריאה בספר נותרות עם הקורא כמה תובנות על הלך הרוח הסיציליאני ועל האופן החשיבה כמו גם על כללי ההתנהגות בפשע המאורגן הסיציליאני. כך למשל, כאשר מתבשר מיכאל אודות גורלו של לוקה בראזי, איש האגרוף הבכיר של המשפחה: "מיכאל, מוכה תימהון, אמר, "מה לעזאזל פירושו של הדג הזה?" היה זה האגן האירי, היועץ שענה לו. "הדג פירושו שלוקה בראזי ישן על קרקעית־הים," אמר. "זוהי הודעה סיצילית עתיקה"" (עמוד 95). במקרה אחר הסביר תום האגן, היועץ הבכיר לסנדק, למיכאל כיצד לוחמים במאבק על השליטה בעולם הפשע המאורגן: "יש דברים שצריך לעשות ואתה עושה אותם ולעולם אינך מדבר עליהם. אינך משתדל להצדיק אותם. אי אפשר להצדיק אותם. אתה פשוט עושה אותם. אחר כך אתה שוכח את זה" (עמוד 119).

תרגום הספר אינו מיטבי, אף כי נעשה לפני כארבעים שנה. כך למשל טועה המתרגם כי מיכאל (אשר היה צריך לתרגם כמייקל) שירת בחיל הים, שכן נכתב במקור כי שירת בנחתים, זרוע כפופה לצי האמריקני אך שונה ממנו. לצורך העניין הקורא מבין כי מיכאל שירת כמלח ולמעשה שירת כמפקד פלוגת חיל־רגלים מובחר. למרות זאת הספר נקרא בנשימה עצורה, ומעורר תהיות על גבולות המוסר האנושי, ועד היכן כל אחד מאתנו מוכן ללכת. ספר מומלץ בחום רב. הנאה מובטחת.

ספר לא קל לקריאה בלשון המעטה, יותר מפעם אחת הרגשתי זעזוע ובחילה, כמו כן דמעות החלו להופיע בעיני. לא מתאים לכל אחד, הסרט בהחלט הגרסה המעודנת.

בניגוד לסרט, הספר אינו יצירת מופת. התרגום בעייתי ולעתים ביטויים באנגלית מתורגמים כפשוטם. למרות כל זאת, הספר מהנה.

אהבתי מאוד את הספר. למרות שלכאורה הוא רק ספר מתח, הסופר מקפיד לבנות דמויות אמינות, עם קווי אופי ברורים והיסטוריה אישית שמסבירה את מניעיהם וצעדיהם. מצאתי את עצמי לא פעם בהלך הקריאה מבינה לליבם של המאפיונרים, למרות מעשיהם. מריו פוזו משכיל גם לשרטט את התקופה בקפידה, ולהסביר את הרקע ה"מקצועי" לכל מה שקורה במגנוניה הפנימיים של המאפיה. החלק שמספר עם המתרחש בהוליווד של אותה תקופה היה מעולה - ונאמר לי שבוסס על מקרים אמיתיים, דבר שרק גורם להכל להיות עסיסי אף יותר. מומלץ בחום!