מאכזב.
עשיר בצבעים, ריחות, טיפוסים, אתניות, אמריקאיות (והנסיון לשלב ביניהן), סיפורים קטנים ועצובים של אנשים רגילים.
סיפורים דמיונים ופנטסטיים בצד ריאליים: חנות תבלינים באוקלנד, אנשים מהגרים הודיים שמנסים להשתלב ובניהם שמנסים להיות אמריקנים רגילים, לצד תבלינים ונחשים שמדברים, אשה צעירה בגוף של זקנה, כישוף (ובישול) באמצעות תבלינים.
השילוב בין המציאות לפקיציה ולפנטזיה לא עובד.
למרות זאת, הספר משעמם. מאוד חוזר על עצמו. הפרקים נקראים על שמות תבלינים, מתואר בכל פרק הכח של התבלין ואיך הוא משמש לצרכיה של האדונית. כמעט ואין התפתחות לכל אורך הספר, המתאר בעיקר את מחשבותיה של טילו ושיחותיה עם התבלינים, על לבטיה על הדברים שעשתה או שעומדת לעשות.
מספיק לקרוא את הכריכה האחורית של הספר, ואולי את הפרק האחרון. רוב הספר אינו מוסיף. הוא לבוש בצורה של פילוסופיה קיומית אך היא די בסיסית.
דבר נוסף שהפריע לי הוא שיבוצן של מילים הודיות ללא תרגום לכל אורך הספר.
העמוד הראשון עד האחרון לא נהנתי, אבל לאור המלצות ברשת וגם בגלל שהספר כבר במילא שלי) המשכתי.
יעבוד יותר כספר ילדים.
כריכה אטרקטיבית כבר אמרתי?
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
