• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
האלמנה

האלמנה

מאת פיונה ברטון

הביקורת של

תמונה של
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
האלמנה

האלמנה

מאת פיונה ברטון

הביקורת של

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של
הוצאה לאור:פן ומשכל
שנת הוצאה:2016
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
רונדנית
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 9 שנים

“ישנן נשים לדאבוני שרק אחרי שהפכו לאלמנות מתחילות לחיות, משהו משתחרר. ג'ני היא האישה הקטנה והיפה של ג”

6/24
ביקורות על האלמנה
הבאה
אוהבת לקרוא
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 9 שנים•1 דקות קריאה

מותחן-רומן טוב. רומן פסיכולוגי שמקפץ בין הווה לעבר בין שתי תקופות זמן של חקר התעלומה. ואץ במהירות על פני פרקים קצרים המדלגים בין הדמויות השונות בדינמיקה סוחפת.
בעל - אוהב או רוצח חסר לב?
אישה - שטופת מוח המתנהגת ברובוטיות או יותר אישה אוהבת, נאמנה וחסרת פשרות?
אמא - יותר אומללה ומוכת הלם, או יותר אישה צעירה המחפשת את עצמה ואת הפרסום ואולי לעשות קצת כסף כך על הדרך בשם האבל ?
תקשורת - רובוטית שטופת מוח או להקת טורפים חסרי לב?
בלשים - להקת שטופי מוח רובוטיים די טמבלים או אולי סתם טיפוסים בינוניים בעלי רמת אלכוהול נמוכה מדיי בדם שלא מרימה אותם ליכולת חדה (איפה הנורדים כשצריך אותם)?
התקשורת ברשתות החברתיות (חדשה, אז) - אמצעי יותר חיובי או יותר הרסני ושלילי ?
הפתרון... - יותר צפוי או יותר מפתיע - תקראו בעצמכם.
איך לומר - מותחן פסיכולוגי טוב. שחוקר היעלמות ותוך כדי מנתח מערכת יחסים ומשמעותה בין בני זוג. מותחן מהסוג החדש - לייט כזה (מותחן-רומן), אנמי (מדיי, לטעמי) נטול תיאורי דם נשפך, ראשים כרותים, פתולוגים מסוקסים ושאר אלמנטים המעניקים את העובי בדר"כ למותחנים.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ע
ענתי
תמונה של asheriko
asheriko
תמונה של שמוליק
שמוליק
תמונה של בנצי גורן
בנצי גורן
תמונה של רץ
רץ
תמונה של רויטל ק.
רויטל ק.
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של yaelhar
yaelhar
14קוראים|גיל ממוצע58|57%נשים

על המבקר

תמונה של

ותיק
חבר מזה 12 שנים
77 ביקורות•1 נבחרות•1,155 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של
ותיק
חבר באתר מזה 12 שנים
ביקורות77
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל1,155
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית20ספרות מתורגמת15מתח ריגול והרפתקאות8

דיון על הביקורת

2 תגובות
•לפני 9 שנים

תורך... :)

רחלי (live)
רחלי (live)•לפני 9 שנים

יפה יפה.....הקדמת אותי

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של

ואלקירי

ואלקירי

דני אורבך

מבצע ואלקירי
תאריך היעד שנקבע: 20 ביולי 1944
המטרה: התנקשות בא' היטלר ועצירת שילטון הטירוף. פירוק האס אס מנשקו ועצירת תהליך הטירוף - ההשמדה, מעשי הזוועות והקטל, הליך הכיבוש והרס המדינות והאוכלוסיות - בראשותו. תפיסת השלטון על גרמניה ועצירת השלטון הנאצי - שחרור וייצוב מה שעוד נותר ממדינת האימה.
היוזמה וביצוע המשימה ע"י שלושה מורדים-מתקוממים אשר הם לא פחות מקצינים בכירים בוורמאכט: הגנרל-האוברסט שנק פון שטאופנבר, מפקד כוחות היבשה של הוורמאכט הגנרל פרידריך אולבריכט והגנרל פון טרסקו. לאחר הכנות רבות יצא מבצע העשרים ביולי לדרך ביולי 1944, אך נכשל.
סיפור הפרשה ההיסטורית - בה הייאוש ותובנת הנורא שהובילו להתלכדות ולמרד הקצינים, שרטוט ובישול המבצע, וסופו הכושל - בספר התיעודי המרתק, החשוב והמומלץ הזה של דני אורבך.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•
לב משוריין

לב משוריין

יו נסבו

יו נסבו במיטבו - בספר המשך ל"איש השלג" - שומר על הרמה, על הסגנון, על הפורמט, עם טוויסטים מסויימים.
"מצולק בנפשו וחבול בגופו" - פורש וחוזר הולה כנגד רצונו ומעולל סיומת מגניבה++ ל"איש השלג". - .
סיפור חכם. גם רגיש גם כואב גם מפותל ועקלקל ומסוכן ושנון - אין בו רגעי הפוגה מתחילתו עד סופו המבריק - אולי הטוב בסדרה! (כשכבודם של 'אדום החזה' ו'נמסיס' לחלוטין במקומם נשאר כמעולים, אך אפשר עתה גם לקבוע - הם בוסריים בדרך).

לפני 8 שנים•
★★★★★
•
מאחורי עיניה

מאחורי עיניה

שרה פינבורו

כשסיפור מתח (בעל פוטנציאל טוב) פוגש פנטזיה - משהו משתבש.
לבטח כאן.
מדובר במותחן שהתחיל טוב, ארבע דמויות מובילות מסובכות גם מסתבכות, כשאת הסיפור כולו מביאות שתיים מן הדמויות בדרך של יומנים משתלבים.
הסיפור מחזיק טוב נמתח ומתפתל עד שנכנסים רמזי ונגיעות פנטזיה.
בשלוש הרבעים הראשונים - הרמזים והנגיעות - משתלבים כך או אחרת ונסבלים.
ברבע האחרון - הפנטזיה משתלטת על הסיפור ועל הדרך לפתרון (זה מצדו מפתיע ומבריק יש לומר אך חסר כל היגיון!
ללא כל ספק ניתן היה לייצר פתרון ריאלי ואיכותי ומתעכל טוב יותר (במידת הריאלייה וההיגיון המ השכיחים בסיפורי המתח).
בבחינת תפסת מרובה - לא תפסת.
פוטנציאל מפוספס.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•
שיעור לילי

שיעור לילי

לי צ'יילד

להערכתי, המותחן האחרון של צ'יילד הוא גם הטוב בספריו!
הוא מחזיק פרשה מסועפת לפתרון משנת 1996 והסיפור מרגיש אקטואלי מתמיד,
נתון שמוביל למחשבה שמא הסופר הושפע בעת כתיבת ספרו האחרון הזה דווקא מתרחישי השנים הספורות האחרונות
והלביש חלקי נתונים על מותחן שמתרחש בשנת 1996.
בשורה התחתונה - טוב מאוד - כבר ציינתי.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•
בלתי שביר

בלתי שביר

לורה הילנברנד

מה הייתם לוקחים אתכם לאי בודד, נגיד שאתם - ימאי ספינת הצי האמריקני בימי מלחה"ע השנייה, יוצאים למשימה וספינתכם נפגעת ושוקעת למצולות אך רגע לפני כן, ניצלתם ווהגעתם לאי בודד. או יותר טוב - נגיד אתם איש צוות אוויר, טייס, מפציץ בחיל האוויר האמריקני. מלחה"ע השנייה - 1943 ארה"ב מצטרפת ללחימה (מאוחר מדיי) אתם על משימות הפצצה, מטוסכם הופל. אך אתם ניצלתם, צנחתם, סירת גומי קטנה והגעתם לאי בודד.. התשברו? אולי לא אם תקחו את "בלתי שביר" - אז, רגע לפני היציאה לשייט, ההזנקה לאויר - שימו אותו על כסא המפלט.
נגיד אתם אצן מקצועי.. אז מה תקחו? - טוב, הבנתם. קיראו אותו היכן שתחפצו - גם בטיסה אזרחית רגילה, הולך.

סיפורו המותח של לואי, בחור אמריקני ממוצא איטלקי - נער-פרא-אדם בעברו, שידע לתעל את האנרגיות בהמשך חייו אל העולם התחרותי-ספורטיבי ואתגרי כאצן אולימפי.
לואי - בחייו הצבאיים - טייס. איש צוות מפציצי אוויר, בחיל האוויר האמריקני. בחיי ה"אזרחות" אצן תחרותי, אתגרי, בדרך לכיבוש פסגה אחרי פסגה. 1943 וארה"ב מצטרפת ללחימה. שורת הפצצות. חיי הריצה התחרותית של לואי נקטעים, לטובת משימות הפצצה. לא יודע מה הוא לקח לו כציוד לאי בודד אך מטוסו נפגע מעל האוקיינוס. לואי ונווטו נוטשים את המטוס, צונחים לים, מטלטלים אל ימים של השרדות לא אנושית, לאי הבודד - לשלווה על אי בודד לא הגיעו. האם טייס מפציץ שיוצא למשימות, בעצם היותו בחור תחרותי מאוד שעוסק ב"אזרחות" בריצה תחרותית ספורטיבית ומביא עצמו ביומיום לקצוות מנטליים ופיזיים - האם כל אלו יכינו אותו למשימת השרדות אמתית. על חייו בתנאים קשים, מאתגרים ומפתיעים - האם יישבר או שמא יתגבר - על אי בודד, או בהתמודדות מול תנאים בלתי אנושיים על סירה מיטלטלת ובשבי.

סיפור השרדות מרתק ומותח, התמודדות באיתני הטבע בצורתם האכזרית, גם מול בני אנוש בצורתם האכזרית. בעל פוטנציאל רב.
מעורר ציפייה. א-ב-ל יש בו מן האכזבה, אמריקאי-קיטשי, כמו נכתב במטרה להפוך לתסריט...
כן, הוא טוב. הוא מומלץ. א-ב-ל למעשה עם סיפור כזה - אפשר הו כל כך הרבה יותר. וכל כך הרבה יותר עצמה ופחות קישטיות.
יכול לסחוף גם את הנערים שבחבורה לשעות של מתח והרפקאות כתובות, בימים החמים של חופשה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•
שהיד

שהיד

דני בר

פיגוע ההתאבדות מתוכנן להתרחש בלב תל אביב. בלבה של עצרת למען השלום. המטרה - שהיד או שניים וכמה שיותר הרוגים לציונים.
בטן רכה.
בתוך מדינה מסוכסכת-מפולגת-עודה מחפשת עצמה.

ארגון טרור איסלמי. חברון-חלחול-מערה נסתרת בהרים.

הגורם האנושי מכאן והגורם האנושי מכאן.
מניעים לכאן ומניעים לכאן.
משתפים פעולה עם הוצאת הפיגוע לפועל. משתפים פעולה לסיכולו. המניעים האישיים והגורם האנושי במשחק הראשי.
אלה מול אלה מול אלה. את כולם מניע הגורם האנושי שבא מהבטן.

את עמוס מפעיל השב"כ המנוסה, המוכשר והכריזמטי שמושך בחוטי הסיכול.
את 'חליל הקסם' (מאותו הכפר) - שמסוכסך עם החיים וגוייס לשת"פ על ידי עמוס ומופעל על ידו, אולי גם כסוג של נקמה.
מופעלים נוספים שאותרו ונשלפו מתוך המניעים האישיים שלהם.
את ג'מיל (מאותו הכפר) המוכשר והאכזרי, הכריזמטי - שמסוכסך עם החיים ושמושך בחוטי הוצאת הפיגוע לפועל - החזון: שהיד.
את עדנאן - שמסוכסך עם החיים, פגוע וכועס - והצטרף אל ג'מיל במשימה במקרה שלו: נקמה.
ולא נפקד מקומן של הנשים המוסיפות מניעים. חן וחסד (על סוגיו), קולות וצבעים ואין רחמים.

שב"כ אחד שלוקח את המכלול, בניצוחו של עמוס, הזמן רץ - הפיגוע מתגלגל - משחק את המשחק בעבודת שתי וערב סביב השעון - הכול במלאכת מחשבת נקייה יותר או פחות, באמצעות שימוש במכלול הנתונים והגורם האנושי והשימוש בו - מרכיב מערך מודיעין. מידע זורם. פועל בפעילות דינמית ומתוחכמת -המטרה סיכול.

נשמע לכם בדיוני? תחשבו שוב.
פני השטח רוחשים - יום ולילה - המון ניסיונות הרבה סיכולים.
יש צלחות לאלה לעתים גם הצלחות לאלה.
משחק מלאכת מחשבת לפגיעה בבטן הרכה של אלה, גם של אלה, גם של אלה.

סיפור דינמי מאוד. מרתק. סיפור מתח טוב - לאלה שמכירים את העולם המסופר.
יכול לעשות קצת סדר אולי אף לטלטל - אצל אלה שלא מכירים את העולם המתואר - ובטוחים שיום בו מהדורות החדשות עוסקות בכלכלה ומשבר "בזק" ומחאת הנכים וחדשות חוץ - הוא יום שקט ולך תשבית הרוגע ותסביר להם שאין חיה כזו יום שקט (אז, דני בר, יפה באת להסביר להם שאין דבר כזה יום שקט, לא כאן. אולי שם כשמהדורות החדשות מתמקדות במזג האוויר [בעצם גם שם כבר לא]

ואי אפשר בלי הערה נוספת לפני סיום: למרות שמדובר בסיפור מתח-דרמה עלילתי חסרה הייתה לי אמירה אודות שתוף הפעולה של הארגון עם יחידות צה"ל אלו ואחרות בדרך, והתרומה שלהן בהשלמת המשימות.

לפני 9 שנים•
משבר

משבר

רובין קוק

איש לא אוהב להיקלע למשבר. משבר זה שובר.

כן, נכון - יש ויש. יש כח עליון ויש כח אדם.

אלה הנובעים מגורם חיצוני (כח עליון או כח טבע או כח האל או גם וגם - איש והשקפותיו) הבא ומכה ושובר לנו באחת את השגרה המבורכת או המוכרת, מערער ומטלטל בחוסר אונים - ומכאן צריך לאסוף שברים ולהתמודד וסוד גלוי הוא כי משברים לא פעם מרימים מנקודת מינוס שממנה נאספים וממריאים אל פלוס חדש וטוב, בדרך כמובן ישנו האילוץ לחוות את את הרגשות הקשים שנלווים לאותו המשבר. אולם -בניגוד מוחלט לאותם מצבי משבר שמכים לפתע ואינם בשליטה יכול האדם בכוח גאוותו העצמית. עושרו מבניית המותג שהוא (בצדק או שלא). החשיבות עצמית. חטא היוהרה - לפגוע. לשבור. להרוג. אף להקלע לשבר המשבר..

סיפור מרתק על משבר אליו נקלע בחשד לרשלנות רפואית, רופא ותיק, מפורסם מוערך ומצליח - שההצלחה הובילה אותו אל ביטחון עצמי נטול אחיזה במציאות, אל חטא היוהרה - אלה האפילו אצלו אף על שיקול הדעת הפשוט והבסיסי ביותר, על דבריי שבועת הרופא הבסיסיים ביותר - שמירת חיי אדם.

סביב מחדל רפואי חמור של רופא שהידע בידיו אולם כתוצאה מזלזול. אי קשב, חוסר רגישות ונטילת תפקיד כח הטבע או האל - כלפי חולה שנפטרה לשווא. התמודדות מול ועם תביעת רשלנות שהגיש האלמן שנותר המום וזועם. המשבר המקצועי והאישי שפוקדים את אותו הרופא, משבר אותו השיג ביושר תחת כותרת חטאי היוהרה שלו - סיפור הנוגע בדילמה מקצועית. מוסרית. חברתית. אישית. וכמה חלש יכול להיות האדם המוחלש אל מול המערכת, אל מול הגורם המקצועי - זו הצריכה להגן עליו, על חייו, להיות אנושית, קשובה - אך לעתים חוטאת בחטא היוהרה ולא מנסה אף לראות את שעומד (או במקרה זה שוכבת סובלת, כואבת וחסרת אונים למולה).

סיפור מרתק על התמודדות. על חולשה, החלשה והיחלשות.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•
ילדים מספרים על עצמם

ילדים מספרים על עצמם

חיים ולדר

להלן משימה:
שלב א: כתבו דו"ח קריאה על ספר שקראתם. שלבו בדו"ח סיפור קצר משלכם או לחילופין כתבו סיפור. סיפור שלכם אמיתי או בדוי – שלכם. אל תקפסטו מויקיפדיה, לא מדבורה עומר או גלילה רון-פדר או מאיר שלו.
תחשבו, תכננו סגננו, מה קודם מה אח"כ - תתבטאו בכתב. הפתעה: הגישו אותו בכתב יד, לא מוקלד. כן, עם כתבי היד המוזרים שלכם – אל תדאגו, אני אתמודד (פתאום אתם דואגים לי?) - בעיה שלי.
תכתבו, תתבטאו, חפשו את המילים, בנו את הסגנון. יש כמה כללים: בלי אימוג'ים גם לא כקישוט (בלי ציורי פרחים, בנות – יודע שאתן מחכות להזדמנות לתת לי פרח, ובכל זאת. כן, גם לא לבבות!). בלי סלנג. בלי שפת אינטרנט ובלי קיצורים? סבבה? 1, 2, 3, לעבודה..
היי, מה זה המבטים, רוצים דוגמא? גשו לספרייה תמצאו שם את "ילדים מספרים על עצמם" זוהי סדרה של חמישה ספרים, בחרו אחד. תקראו. תתרשמו. יודעים מה, גם אם אין לכם צורך בדוגמא, גשו לספרים "ילדים מספרים את עצמם", שם בתוך חמשת הספרים תמצאו הפתעה טובה – תחדרו אל עולם הילד והנער החרדי ותלמדו שבסופו של יום רב הדומה על השונה, ככה בפנים – מחשבות, חששות ופחדים, אבא, אמא, אחים, חברים, תשוקות, מאוויים. כן, הבגדים שונים, אולי גם מה שמעסיק, גם סגנון הדיבור ודרך הבילוי והביטוי ואולי כל החיים החברתיים, אבל ההצצה אל חייהם התמודדויות וקשיים, דילמות, מצבים פשוטים ומורכבים, סוגיות בחינוך – יהיה מסע מרתק. מבטיח. קראו עם צורך או בלי צורך ברעיונות למשימה שלעיל. ואגב, "ילדים מספרים על עצמם" יעניין ללא ספק גם את הקורא המבוגר בין אם קרוב הוא לעולם הילד והנוער בין אם לאו.
את הסיפורים בספר לא כתבו ילדים או נוער. הם נכתבו ע"י המחבר (הסופר) איש חינוך הקרוב לעולמם של אלה. והוא כותב את הילדים והנוער – מרתק ואמיתי. כן, יודעים מה? חשוב גם להורים.
מסע אנתרופולוגי? אם תרצו, לחלק מאיתנו, גם זה.

שלב ב במשימה: את הסיפור שתכתבו תראו להוריכם. זהו חלק חובה במשימה. דברו איתם עליו. על הסיפור שכתבתם הבדוי או האמיתי – דברו עליכם. על מה אתם מרגישים, מה עובר עליכם – עם ההורים. ואם אלה שהביאו אתכם לעולם תקועים מול המסכים, ואתם לא מצליחים לנתק אותם – תכריחו אותם! להביט בכם. להקשיב לכם – סיגרו להם את המסכים!! להורים. שיראו אתכם! וכל כך למה?
וואיי מה קרה לו, מה עכשיו המשימה הזאת, מאיפה צצה – לומדים כעת לבגרויות, ועזוב אותנו באמש'ך יא נודניק.. מאיפה באת עלינו עכשיו? אז ככה.. גם, בגלל זה..: ושיקראו גם ההורים:

עברו כשבועיים מימי החג שבו חלקכם (חלקכם!) לא יודעים לבלות בחברה בלי לדפוק קודם את הראש עם אלכוהול שיפתח ביניכם איזו פתיחות, וזה למה? כי אתם (חלקכם!) שקועים עמוק במסכים שלכם – ברשתות החברתיות, שם אתם כוכבים, אבל מה? אין לכם מושג איך לבלות זמן חופשי עם חברים. למה הדברים עלולים להוביל? שמעתם את סיפור הטביעה בכנרת? אז, זה אינו אלא סיפור המסגרת. שימו לה בימים האלה שאתם מתכננים את מסיבות הסיום של בווילות עם הבריכות והאלכוהול ולא יודעים לא לשתות גם לא כדי להיפתח בחברה.
הרי מי שעוסק יומיום בחינוך, כולל הורי הנוער בשנים האחרונות, לא באמת הופתע מהסיפורים הדוגמתיים שם בחג בחופי הכנרת. אולי לא היינו בחופים ולא ראינו בעיניים, אבל, אנחנו יודעים, יודעים בדיוק מה קורה שם. אנחנו יודעים מה קורה במסיבות ובמועדונים. מה קורה באיה נאפה ובקוס בחופש שבין שביעית לשמינית. הרי כתבת תחקיר מעמיקה לא תשנה את מה שאנחנו רואים בעיניים האדומות שלהם – תסתכלו להם בעיניים, צאו מהמסכים שלכם, ההורים.
ברור, ברור לא אצל כולם. לא אצל רובם. אבל זה כבר מזמן אצל חלקם דפוס וסמל סטטוס העיניים האדומות, הבירכיים הרועדות, המתח, ההסתגרות, השקט.
אז בינתיים כשהם עובדים נתרכז בנו, המבוגרים, הדוגמה שלפיה בני הנוער האלה גדלים: תשאלו תלמידי תיכון מי הם הדמויות שהכי משפיעות עליהם בקבלת ההחלטות, בתובנות, בהתנהגות - אלו ההורים. גם אנשי החינוך. בעיקר ההורים!
אז אמנם אני איש חינוך ומאמין גדול בערכי החינוך. אבל בסופו של דבר, אני יודע דבר אחד: יש לי אחריות מלאה על שלושת ילדיי הפרטיים - הם הילדים שלי, האחריות שלי ואני יודע שכדי למנוע את העיניים האדומות והמחזות הדוגמתיים מסוג זה שראינו בכנרת – הא"ב שלי - לשים להם גבולות, לראות אותם ולהקשיב להם ולשים להם גבולות.
נכון, הצבת גבולות לא מצטייר סקסי בעיני החברים. אבל זה מתחבר נכון לחשיבה ש'כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו' אז אני מאמין בהם וזוכר שכל מה שילד צריך גם מבוגר אחד שיגביל אותו. מבוגר אחד שיגיד לו מה כן מה לא ועד כאן. מבוגר שילמד אותו להבחין בין טוב לרע ולבחור את הטוב. וכן, כל ילד צריך שיאהבו אותו בעיניים ולא דרך המסכים.
הורים ומחנכים.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•
החצוף הארצישראלי

החצוף הארצישראלי

איתמר בן אב"י

פרק אחד (ידוע ומוכר) בהיסטוריה הארצישראלית - בגרסה מעניינת. במהדורה מוערת. ספר עיון.

פרקי חייו [פרקים אוטוביוגרפיים שמובאים במהדורה מוערת - בהירה ונהדרת] של בן ציון (איתמר) בן-יהודה (בן אב"י)
סיפור ציוני, די קיצוני – חייו של הילד (דובר העברית) העברי (בהגדרה ובפועל ובסבל רב) הראשון, הוא נולד ביולי 1982 בירושלים.
בנם של אביו אליעזר בן יהודה (האיש שהיה לאגדה), מחיה השפה העברית ומטורף לעניין, שאת חייו הקדיש לשפה, חידושה והטמעתה בקרב יושבי ארץ-ישראל. לוקה היה במסירות ודבקות כה קיצונית לענייין השפה - לחידושה, להנחלתה, וראשית משימה הטמעתה בבנו (וכן בדבורה, רעייתו), עת החליט כי יהיו הם דוברי השפה הראשונים.
בין הפרקים סיפורי ילדותו המבודדת של איתמר (בן ציון) מחמת החרדה לחשיפה ללשונות מדוברות בסביבה. ה'טירוף' של אביו. וקשיי ההתמודדות עד דיכאון של אמו שחרדה מצדה שבנה מאחר מאוד לדבר. שהוא גדל בודד. אפילו עצוב.
בהתבגרו אימץ לעצמו בן בציון את השם איתמר, גאה היה בילדותו המיוחדת והמחדשת. גאה היה בארץ דוברת העברית, גם בזכותו, כך הרגיש בתחילה - בזכות ילדותו הקשה והסגפנית, את אביו העריץ, גם את אמו, שמתה בילדותו.
זכה גם לאהבה עצומה, גם היא לא באה לו בקלות (כמו רוב חייו) - את לאה אבושדיד הנערה הספרדייה אהב אהבה עצומה ןמעריצה ומייסרת אך בגלל התנגדות משפחתה, נמנע מימוש האהבה, אחרי שלוש שנות חיזור עקר לא יכול היה איתמר לשאת עוד את ייסורי אהבתו המתסכלת. בשנת 1910 הוא כתב שיר התאבדות בשם "אקדחי", ובו בין היתר המילים:

מֵאָז אֲהַבְתִּיהָ וְלִבִּי כָּאוּב,
לֹא יָזוּז הָאֶקְדָּח מִמּוּלִי,
בֵּין סִפְרֵי רוּחִי,
עַל שֻׁלְחָנִי הָאָהוּב,
נוֹשֵׁם הוּא הַמָּוֶת כְּבָר לִי.
כִּי נִמְאַס לִי הַכֹּל – אֲפִלּוּ יָפָתִי,
אֲשֶׁר בָּחֲרָה כָּךְ לִחְיוֹת בִּלְעָדַי,
חכִּי נָא עוֹד רֶגַע אוֹי אַתְּ יָפָתִי,
עוֹד רֶגַע רַק וְתִבְכִּי לִבְלִי דַּי.

אך, סוף טוב, במישור הזה - בהמשך נישאו השניים וחיו באהבה גדולה.

בבגרותו – הרהר רבות איתמר, עיתונאי ועסקן ציוני שמצוקה כלכלית קשה אליה נקלע מובילה אותו, את הילד הציוני, העברי הראשון, להגר לניו יורק - האם מילא את שליחות אביו כראוי, כילד העברי הראשון, בחידוש השפה והטמעתה. והרי ארץ-ישראל רחוקה והשפה העברית – גם. וחש כי איכזב.
בהערצתו את אביו ואת מפעל חייו ובתחושת ההחמצה העצמית – תהה, האם ראוי היה לכינוי הילד העברי הראשון, האם המשיך או מילא אחר ציווי אביו בהטמעת השפה העברית. או שמא אכזב – את אביו גם את אמו שכה סבלה בילדותו, ואת עצמו.
הספר מלווה את חייו של איתמר עד ליולי 1942ו אז נפטר, בגיל 61 (התקף לב), בניו יורק - אליה היגר, שם חי, ושם סיים חייו בתחושת החמצה.
אביו נולד להמציא, לחדש עד טירוף ולהתייסר. איתמר – נולד לבית מיוחד מאוד וקשה מאוד, לא קלים היו חייו. מיוחדים ומרתקים בדרכם היו.
שיעור קטן בהיסטוריה, בציונות, בתולדות המדינה והשפה – זו התנ"כית שידעה ימים יפים של חידוש והעשרה ופריחה והתחושה בשנים האחרונות שהיא מידלדלת והופכת רזה וכחושה. ומה אליעזר בן יהודה היה אומר על תהליך ההידלדלות – לשפת אינסטנט אינטרנטית ?

ולסיום, משהו נוסף מאהבתו של איתמר בן אב"י
https://www.youtube.com/watch?v=UxYwS6zuxV4

לפני 9 שנים•
★★★★★
•

ביקורות נוספות על "האלמנה"

האלמנה

האלמנה

פיונה ברטון

יש לי רשימה ארוכה ארוכה של ספרים שאני רוצה לקרוא.
כמה רשימות, בעצם.
העצלנית ביותר מתוחזקת באפליקציית עברית, שם אני יכולה ללחוץ לייק על כל ספר שאני מעוניינת אולי לקרוא, מתישהו, אם הוא יהיה בחינם לרגל יום ההולדת שלי או יתגלגל לידי בדרך אחרת.
אחת נמצאת בקבוצת ווטסאפ ייעודית שלי עם עצמי ובה ספרים שכבר נמצאים ברשותי או שאני יודעת שנמצאים בספרייה ורק צריכה להגיע לקרוא אותם... מתישהו.
אחת נמצאת כאן באתר, לפני שנה אפילו הצלחתי לצמצם אותה כשקראתי שני ספרים מתוכה... שאיכזבו אותי. השלישי היה גרוע יותר, הוספתי אותו להזמנה של ספרים יד שניה ורק כשהגיע קלטתי שהוא של סופרת שאני לא סובלת, שהביקורות עליו באתר פושרות למדי, ושאין לי מושג למה הוא נכנס לרשימה מלכתחילה.
זה קצת צינן את התלהבותי בקשר לרשימה הזאת, אבל השבוע קראתי שני ספרים מתוכה שהחזירו לי קצת מוטיבציה.
הספר הראשון היה רצח ראוי, ספר מתח קליל בסגנון לא שגרתי.
השני גם הוא לכאורה ספר מתח, אבל גם הוא קצת אחר.
למה אחר?
כי אמנם יש בו תעלומה: ילדה קטנה נעלמה. מי חטף אותה? מה עלה בגורלה?
יש בו גם מעט טוויסטים כמתבקש מהז'אנר.
אבל עיקר המתח שבו לא נובע מהתעלומה, מהמרדף אחר הפושע.
עיקר המתח בו הוא מהמתרחש בנפשה של האשה של החשוד המרכזי.
זאת שנשארת לצידו, שתומכת בו.
למה?
האם היא תמימה? האם היא יודעת משהו שהציבור, המשטרה ואנשי התקשורת לא יודעים?
האם הוא משקר לה? האם היא משקרת לעצמה? האם היא יודעת טוב יותר מכולם?
בלי לספיילר אומר שכבר ממש מההתחלה, מהתיאור הראשוני שלה של מערכת היחסים בינה לבין בעלה, נדלקות הנורות האדומות המזהירות על מערכת יחסים בעייתית:
נערה צעירה, תמימה, נטולת השכלה ובטחון פוגשת גבר מלא בבטחון עצמי שהאהבה שלו אליה מחניפה לה. גבר שמחליט בשבילה, שיודע יותר טוב ממנה, שמחנך אותה ומעצב אותה לשביעות רצונו.

"האלמנה הוא רומן מתח פסיכולוגי מחשמל שמאיר את המקומות האפלים שביחסי בעל ואישה."
נכתב על הכריכה האחורית, אבל לא הזדהתי עם התיאור הזה.
הוא מאיר מקומות אפלים בסוג מאוד מסויים של יחסי בעל ואישה, סוג שדגל אדום בוהק מתנוסס מעליו ויכול לשמש בתור הטקסט בוק של קשר רעיל.
למעשה, אחרי כמה פרקים ראשונים התלבטתי אם להמשיך לקרוא.
מערכת יחסים רעילה, ספק אלימה, זה סיפור עצוב, מוכר, קלישאתי... ספר שלם כזה?
אבל המשכתי.
כי הוא, כאמור, ספר מתח.
והמתח שבו לכד אותי אחרי מספר קטן של פרקים ולא יכולתי להרפות.
ויותר משהייתי במתח בשאלה מי האשם, מה קרה לילדה, הייתי במתח מהשאלה האם בכלל נדע אי פעם את התשובה.
ומהשאלה האם האלמנה יודעת.
האם היא יודעת בוודאות? חושדת? משקרת לעצמה? לא מעזה להעלות את מה שהתת מודע שלה יודע על פני השטח? מתוחכמת יותר מכפי שהיא נראית?
ואם היא יודעת, האם עד סוף הספר היא תחלוק איתנו, עם הקוראים, את התשובה?
הספר הידהד לי כל הזמן את פרשיית מדלן מקאן ותהיתי אם כמו בחיים האמיתיים, הספר ישאיר אותנו עם סוף פתוח.
חלק מהפרקים מסופרים מנקודת מבטה של האלמנה, חלק מנקודות מבט שונות, בעיקר של הבלש והכתבת המלווים את החקירה מראשיתה. נקודת המבט של מי שמנסים לאורך כל הדרך לגלות את האמת ולחלץ מידע מהאלמנה מעצימה את המתח הזה. הרצון שלהם לדעת, לסגור מעגל, לעשות צדק, עובר כל כך טוב לקורא, שהוא לכד אותי בתוכו וגם אני רציתי לדעת... לדעת אם אי פעם נדע.
וככה מצאתי את עצמי מרותקת, הופכת דף אחר דף בספר שהגיבורה שלו היא אישה שלא קל להזדהות איתה או לחבב אותה, אולי רק לרחם עליה, שעוסק בתכנים לא קלים - של ילדה שנעלמה, של פדופיליה, של זוגיות רעילה ובדידות, ספר שהייתי חושבת שאם כבר אקרא - זה יהיה במנות קטנות ולאורך זמן, נקרא בערב אחד, בלי יכולת לעצור.

לפני שנה•
★★★★★
•רויטל ק.
האלמנה

האלמנה

פיונה ברטון

נראה לי שבין ספרי המתח יש תת-קטגוריה של ספרי-מתח-שאנשים-שלא-אוהבים-ספרי-מתח-יאהבו ותת הקטגוריה הזו די משגשגת בימים אלה. ספרים המוגדרים "ספר מתח פסיכולוגי" המנסים להאיר פינות חשוכות בנפש האדם ולא להסתפק בתאורי רציחות נוטפות דם, מרדפי מכוניות מסחררים וקרבות של רובים ותת מקלעים ברחובות, תאורים שמרחיקים מספרים אלה קוראים בעלי נפש רגישה, שמתוודים ש"אני לא מתחבר/ת לספרי מתח". דווקא קוראים אלה יקראו בהתלהבות את הספרים מהקטגוריה הזו.

הספר - מעבר לסיפור הפשע והפושעים - עוסק למעשה בזוגיות. הוא מפרק את הזוג הנשוי לגורמים, בוחן את יחסי הכוחות ביניהם, שהתעצבו על ידי שנים של חיים משותפים, והטמעת התפקידים בתוך האישיות. הוא בוחן את הטריטוריות של כל אחד מהם ואת השטח המשותף שהוא, נניח, המוניטין. הסיפור מסופר דרך זויות ראייה אחדות. רק האשה (שהיא כבר אלמנה כשמסופר הסיפור) מספרת את סיפורה בגוף ראשון. הסיפור מזווית הראייה של שאר הדמויות מסופר בגוף שלישי. זו החלטה יוצאת דופן של הסופרת, שנראית לי נכונה מאד. דמותה של "האלמנה" היא הדמות המסקרנת מכולן, בעלת אינטרסים מורכבים ומעורפלים, משורטטת בקווים ברורים ומאפשרת הצצה לחיים הלכודים על ידי בחירות שנעשו בשלב מוקדם בחיים, והמצוקה שבחירות כאלה גורמות בהמשך.

הספר כתוב מצויין, הסיפור מתוכנן היטב, זורם ולפעמים מפתיע. דמויותיה של ברטון הן "עמך". כולם אנשים פשוטים שהחיים אינם מאירים להם פנים. אף אחת מהדמויות - הבלש, העיתונאית, הבעל ואם הקורבן אינה נבונה במיוחד. כולן נופלות לפחים שנראים לקורא ברורים מאליהם: זה שבוי בקונספט שלו, ומנסה לארגן את המציאות שתתמוך במסקנתו, זו ממשכנת את האינטליגנציה הרגשית הגבוהה שלה כדי להשיג השגים מיידיים, זה מאפשר לפנטזיה שלו לשלוט בו.

על הכריכה הקדמית יש "משפט מחץ" של סטיבן קינג, הקורא לכל מי שאהב את "הבחורה על הרכבת" או "נעלמת" לקנות מהר את הספר הזה. לטעמי ההשוואה עושה עוול לספר הטוב הזה. אולי כדאי שקינג ישקול להתמקד במה שהוא יודע לעשות - כתיבת ספרים - וישאיר את השיווק לאלה שיודעים איך עושים את זה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•yaelhar
האלמנה

האלמנה

פיונה ברטון

ווהאווו ספר מצוין!ספר שתופס אותך חזק ולא מרפה! אחד הספרים הטובים שקראתי
מתעסק בבעיית הפדופיליה.
רוצו לקרוא אותו ואפילו כדאי לקנות ולהחזיק אותו על המדף בבית

לפני שנה•
★★★★★
•הלוחש לספרים
האלמנה

האלמנה

פיונה ברטון

21 ביקורות כולן אוהדות חיוביות ומלאות סופרלטיביים וואוו מרגישה שמפסידה שלא משאירה אצלי ומשחררת אותו לחופשי ומצטערת שלא קראתי. בעיקר אחרי שכרטיס ביקור של מישהו יקר לליבי אמן שכנראה שאספתי בתערוכה שלו נישאר בספר כסימניה בעמוד הראשון. גם 41 הצעות מכירה יש לספר הזה אז הוא אכן פופולרי. דואגת שמא לא יהיה לי מה לקרוא בבית החדש ולא יהיה לי שם היכן להחליף ספרים. הסירי דאגה מליבך בארגז העצום שטרם סגרת יש מלא ספרים שאת יכולה להמשיך לקרוא וטרם סיימת אהובה הכול טוב בסדר ממש. המון תודה רבה לכם. חמישי שמח. סופ"ש קמרפא מבורך. 08-12-2022 10:22

לפני 3 שנים•איור וודה
האלמנה

האלמנה

פיונה ברטון

זהו ספר מזעזע, הכתוב בצורה נפלאה.
הגדרתו כ"רומן מתח פסיכולוגי" שגויה בעיניי, שכן הוא אינו כזה.
הספר כתוב מנקודת מבטן של מספר דמויות, והוא נע בין ההווה לעבר תוך שהקורא מתוודע לאיטו לפרטים נוספים השופכים אור על העלילה.
ג'ין היא אלמנה, אשר בעלה גלן הואשם בחטיפתה של ילדה קטנה. למשטרה אין די ראיות להעמיד את גלן, הפדופיל, לדין לכן היא מנסה למצוא די ראיות על מנת לגלות מה קרה לילדה שנעלמה. ג'ין, המאמינה בחפותו של בעלה בוחרת בתחילה לטמון את ראשה בחול. היא עומדת לצדו כאשר התקשורת ואם הילדה שמעלמה מאשימים את בעלה, תוך גילוי פרטים על נישואיה הלא-כל-כך-מושלמים.
האם תהיתם פעם כיצד נשים עומדות מאחורי בעליהן למרות שאלו עשו מעשים מזוויעים, ומתעקשות כי הם חפים מפשע למרות שברור לכל כי פשעו?
אנו מתוודעים בספר זה לג'ין האלמנה, אשר עומדת איתן לצד בעלה כאשר זה מואשם במעשים איומים, ותומכת בו. אך כאשר גלן מת, היא מביעה קור רוח ושלווה מוזרים. מדוע היא אינה מתאבלת על מותו של בעלה? האם גלן באמת לקח את בלה הקטנה מביתה, ומה קרה לה?

הספר קשה לקריאה. הוא עוסק בנושא פדופיליה ופגיעה בילדים, ומלמד שטחנות הצדק טוחנות לאט, ולא תמיד הן מצליחות להביא לדין את הפושע. הכתיבה של ברטון נוגעת ללב, והסוף הותיר אותי בהלם מעוצמת העלילה. כל שיכלתי לחשוב לאחר סיום קריאתו היה "וואו".
זהו אחד מאותם ספרים שלאחר סיום קריאתם קשה להתחיל מיד לקרוא ספר אחר. נדרשת הפסקה על מנת להתגבר על טווח הרגשות הגדול אותם הוא מעורר, ועל העלילה הקשה. אני לא חושבת שיש מקום להשוותו לבחורה על הרכבת או לנעלמת, שכן הוא עומד בפני עצמו. הוא אינו דומה להם, ולא חוסר הידיעה הוא המטריד כל כך בעלילה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•Leilany
האלמנה

האלמנה

פיונה ברטון

רציתי לכתוב ביקורת על "גבר אישה ציפור" אבל טובים ממני הקדימו אותי.
אסתפק בלכתוב ביקורת על ספר משמים אחר.
"האלמנה" מספר לנו את סיפורה של ג'ין- רעיה מסורה שבעלה עומד במוקד פרשת חטיפת ילדה.
הסיפור מסופר מנוקדת מבטם של הדמויות בסיפור- האישה, הבלש, הכתבת, האמא של הנחטפת והבעל.
הכתיבה קלילה, לקראת הסוף דילגתי על כמה פסקאות ולא פספסתי כלום וכמו כן נאמנות האישה מועברת בצורה
מדויקת ואמינה.
עם זאת, אין עלילה ממשית, הסיפורים די חוזרים על עצמם ולמען האמת לא התעניינתי מה יהיה בסוף, מי אשם ולמה.
הסיפור לא הצליח לסחוף אותי למערבולת של החשודים הפוטנציאלים ואפילו סו קולד "מרדפים" הצטיירו כמכוניות מתנגשות בלונה פארק.
לא התרגשתי מעצבות האם, מצד שני אני גם לא בוכה באנטומיה של גריי, לא הזדעזעתי מהרמיזות על פורנוגרפית ילדים
ולא נשארתי בשוק בסוף הספר.
לונג סטורי שורט- למ"למ"לח.
לא מועיל, לא מזיק ולא חובה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•ברברה
האלמנה

האלמנה

פיונה ברטון

ישנן נשים לדאבוני שרק אחרי שהפכו לאלמנות מתחילות לחיות, משהו משתחרר. ג'ני היא האישה הקטנה והיפה של גלן. גלן מבטיח לה חיים טובים ושקטים, ג'יני מחייכת ומהנהנת, העתיד נראה ורוד, אבל הרצון לילדים ואי יכולתם להביאם בגלל בעיה רפואית של גלן מעבירה אותם על דעתם. ג'ני בורחת אל עולם הדמיונות וגלן בורח אל העולם האפל של יצרים ברחבי הסייבר והאינטרנט.
ואז בלה הקטנה נעלמה....
מותחן מתח פסיכולוגי המסופר מנקודת מבטם של האלמנה, הבלש המלווה את הפרשה וכתבת עיתון המסקרת את המקרה לאורך השנים.
העלמותה של בלה מלווה את שלושתם שנים, העיתונות, הטלויזיה ודעת הקהל לא מרפה מהסיפור, גלן נאשם בחטיפתה של בלה וזה הופך את כל עולמם, הבלש ספארקס "חי" את בלה ומטלטל מראיה לראיה, והעיתונאית פשוט מחכה לסיפור הגדול.
ואז גלן מת והכל משתחרר......
ספר פסיכולוגי, מותחן, סוחף וקולח על מקרה לא קל ובהחלט מציאותי.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•רונדנית
האלמנה

האלמנה

פיונה ברטון

קראתי את רוב הביקורות על הספר הנ"ל והן אלה שגרמו לי לקחת אותו מהספריה עם ציפיות אדירות.
בכל זאת מותחן פסיכולוגי... המלצה לכל מי שאהב את נעלמת כתוב על הכריכה מפיו של סטיבן קינג! מה צריך יותר?
אז לצערי הספר הוא כל מה שבדיוק לא כתוב עליו!
סיפור מעניין שמסופר ממספר נקודות מבט בזמנים שונים על חקירת פשע במשך כמה שנים. הפרקים קופצים בין האנשים השונים במהלך אותן שנים.
אבל..
הספר כלל לא מותחן לטעמי. אין שום מתח אמיתי למעט המתח שהחזיק אותי והוא מה אני מפספסת? האם זה כל מה שזה? ולצערי התשובה היתה כן. אין טוויסט מספיק חשוב בסוף ואין הפיכה של המציאות כמו שלמשל קורה ב"נעלמת" אליו השוו את הספר הזה.
אולי באמת הספר עוסק יותר בפסיכולוגיה, בזוגיות והסודות שהיא מכילה וכיצד זוג נראה מאושר כשהוא בעצם אומלל ואם כך הדבר הספר אכן מתאר מציאות מעניינת, מטרידה וחשובה אבל לצערי מותחן הוא לא.

אז גם אני מסכימה עם אחת הביקורות שאומרת שההמלצה של סטיבן קינג הרשומה על הכריכה לא מתאימה פה לספר בכלל! היא גרמה לי לצפות לספר אחר וחבל.
עדיף היה שלא להגיד כלום. הייתי מתאכזבת פחות ואולי אפילו לא מתאכזבת כלל כי לא הייתי יודעת למה אני נכנסת.
כמותחן הספר לטעמי לא טוב ולכן שלושת הכוכבים בלבד.
הסוף שלו לא גרם לי לשום התפעלות או תהיות.
מה שכן צורת הכתיבה נחמדה וזורמת. דמויות מעניינות וחלוקת הפרקים טובה ושומרת על רמה אחידה (ודי נמוכה) של מתח.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אוהבת לקרוא
האלמנה

האלמנה

פיונה ברטון

האלמנה הוא רומן מתח פסיכולוגי. הוא מצטרף לכמה כאלו שיצאו כבר לפניו כמו: הנערה הכי בת-מזל בעולם/ ג'סיקה נול, חצר עצי התפוח / לואיז דוהטי, ועוד.
כלומר הוא לא רק מתח, ובטח לא כזה מתח מורט עצבים. המתח בו בהחלט קיים אבל עוטפים את המתח עוד כמה מרכיבים, והתוצאה היא כמו שכתוב על הכריכה רומן מתח פסיכולוגי. כזה ספר שאתה קורא אותו בהילוך גבוה ונשאר דרוך במשך הקריאה.

תמצית העלילה במילים ספורות: בלה, פעוטה בת שנתיים וחצי, ישבה בחצר ביתה ושיחקה עם החתול שלה, בעוד אמה מכינה לה ארוחה. כעבור כמה דקות כשאמה יוצאת לקרוא לה- היתה החצר שוממה ואין זכר לבלה.זו העלילה, והסיפור סובב סביב החיפוש אחרי בלה.

גלן טיילור, בנקאי בעברו, ונהג משלוחים בהווה הוא החשוד העיקרי בפרשה, והסיפור מסופר מפי שלושה אנשים:

ג'ין טיילור- הלא היא האלמנה. זו שהיתה נשואה לגלן במשך עשרים שנה, היתה האישה הצייתנית, הקטנה, הולכת לצדו בנאמנות עיוורת, יודעת כל כך הרבה מבלי לדעת אפילו עד כמה היא יודעת.

קייט ווטרס- כתבת העיתון שהחליט לפתוח את הנושא בכתבה מקיפה וסנסציונית, אשר תסופר מפי אלמנתו של טיילור, שאחרי מותו כמו פרקה מעליה משא כבד ומעיק, ומחליטה לשחרר עצמה מהחבילה הכבדה הזו.

ואחרון חביב-בוב ספארקס- השוטר שהיה ממונה על החקירה.

המעבר בין הדמויות והקולות מעניין וזורם טוב.

מעלה שאלות קשות ומורכבות על נאמנות, ומאיר פינות אפלות על הצדדים הפחות יפים של החיים בכלל, ועל נפש האדם בפרט.

לפני 9 שנים•dina
דירוג
3.0
לפני 7 שנים

“קראתי את רוב הביקורות על הספר הנ"ל והן אלה שגרמו לי לקחת אותו מהספריה עם ציפיות אדירות. בכל זאת מות”