מלחמה היא אחד המאורעות הקיצוניים ביותר שמתנסה בו האדם; בבת אחת כל מה שאתה מכיר יודע וחווה משתנה למערבולת של רגשות ופעולות לא טיבעיים.
זה לא וויכוח, או שנאה, זה לא מאבק או מבחן – זהו משהו מעבר להגדרה שבבת אחת האדם נזרק לתוכו ולא יוצא ממנו לעולם.
לתאר מלחמה, זה קשה. לרוב התיאורים הם כללים ורחבים, תנועת אוגדות, תימרונים עצומים, מספרי הרוגים וטונות של ציוד. גם בעולם הוויזואלי, מלחמה היא לא נתפסת בגודלה ובזעזוע שבה.
ספרים מעטים, תמונות מעטות וסרטים בודדים מצליחים להעביר את תחושת המלחמה – ולרוב הם ספרים או תמונות שדווקא מצמצמים מוצאים את החייל או המפקד הבודד, מלווים אותו ואת מחשבותיו המבולבלות והשואלות ביום יום הקטן וחסר ההיגיון של עוד יום מלחמה.
רק שמסתכלים בקטן מאוד מבינים כמה גדול ונורא הקרב והמלחמה. מיספרים עצומים של אנשים מבצעים פעולות בזמנים שונים ובתוצאות נוראיות, בכל דקה במהלך שעה, ולבסוף אם התמזל המזל ההיסטוריה או העיתון יכתבו שורה על מה שקרה באותו היום בגיזרה --- ואת הגיהנום שעברו החיילים בדקה מסויימת או בשנייה מסויימת רק הם ידעו ויזכרו – או שאף אחד לא ידע ולא יזכור.
המלחמה נוראה ומגעילה – היא מטומטמת במהותה אך אני נמשך אליה כמו פרפר אל אש – לומד וקורא, ולפעמים מפסיק לחייך לימים ארוכים, שאני קורא מה קרה לפני כל כך הרבה זמן במלחמה ההיא, או מה קרה רק לפני כלום זמן במלחמה הזאת.
המלחמה היא רק צד אחד קטן של ההיסטוריה אבל בלעדיה, אין סיפור ואין הבנה של קורות האנושות --- אין הבנה של קורות נפש האדם.
את הפטרול – המנזר מצאתי במקרה, בחנות יד-שנייה. אני אוסף כפייתי של ספרות היסטורית ובמיוחד את ספרי הוצאת מערכות הישנים, שם עד לא מזמן תרגמו "ספרות מופת" מלחמתית.
בהתחלה לא הבנתי את הקשר בין "ספרות מופת" ל-"מלחמה" --- איך מופת יכול לדור בכפיפה אחת עם זוועה וטימטום --- אבל הבנתי. סופרי ספרות המופת, הם הרופאים של הנפש, הם אלה שיכולים לראות לתוך נפשו של האדם, גם במלחמה, ולהוציא ממנה על הכתב, או בתמונה אחת, את מה שאי אפשר להסביר, ובכל זאת להצליח להסביר.
הפטרול – המנזר --- הוא ספר מופת שכזה – (במקרה הזה ההכתרה היא שלי – שכן לא בטוח כמה שמעו עליו בכלל) – שני סיפורים קטנים, שונים כל כך אבל בסוף זהים.
האחד על מפקד של פטרול קרבי, השני על גדוד רגלי במצור על מנזר קאסינו --- שניהם בימי מלחמת העולם השנייה אבל שניהם רלוונטים עד היום.
מי שהיה בפטרול קרבי, מי ששכב אל מול אוייב כמה ימים, מי שקיבל פקודות חסרות היגיון, מי שפחד על חבריו, מי שפעל כאילו מחוץ לגוף, מי שהריח את הריח הנורא גם שנים אחרי שנגמר – ימצא את עצמו שם. מי שלא, יתקרב כמה שניתן למה שעובר על מי שהיה שם.
שאתה שם, ברור לך שאף אחד לא יבין לעולם מה קרה לך שם, גם אלה שלצידך – שאתה קורא סופרים כמו פרד מאג'דלני אתה חושב, שאולי מישהו בכל זאת מבין ויכול להסביר... קצת...
ספרות מופת!
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
