https://galperel.wordpress.com/2015/02/07/%D7%9E%D6%B7%D7%98%D6%B6%D7%A8%D7%94%D7%95%D6%B9%D7%A8%D7%9F-%D7%9E%D7%90%D7%AA-%D7%92%D7%9C-%D7%A4%D7%A8%D7%9C/

"אנשים ניסו ואנשים מתו בטיפוס על המטרהורן" (עמוד 32).

לקח ל<mark>קרל</mark> מַרלַנטס 35 שנים להשלים את כתיבת הרומן הזה, שהחל לכתוב בשנת 1977. 35 שנים שבהן רקד מסביב לנקודות הכואבות, לרגעים שנאבק לזכור ולחוויות שכבר לא ישכח. מרלנטס, קצין נחתים מעוטר, לח

מה בין המתואר בספר הזה למלחמת לבנון השניה?
ובכן, לדעתי המשותף די פשוט וכנראה גם משותף לכל הצבאות הלוחמים בעולם- טיפשות הדרג המפקד!
במטרהורן הטפשות של הדרג המפקד מתחילה במפקד הגדוד ומלקקי התחת שסביבו, קצינים שכבר שכחו את עובדת
היותם חפשים לשעבר גם כן, ומאפיין נוסף - אמביציה לא מרוסנת לקידום אישי על גב חייליהם הפשוטים
והמסכנים, שאוכלים את כל החרא ומשלמים לעיתים קרובות את המחיר היקר ביותר זאת א

"הם באים".
לא משנה כמה פעמים שמעתי את הלחישה הזו, באוזנייה של מכשיר הקשר או
באוזניים הכרויות לרחשי הלילה הלבנוני.
תמיד אחריה יש שנייה של תהום. תהום אליה אני נופל
שמורכבת מפחד איום, שיתוק, רצון עז לצריחה אל תוך הלילה.
הם באים.
במבט לאחור הנמתח על שלושה עשורים, אני יודע שהשנייה הזו
תמיד נמשכה שנייה. למרות שאז היא נראתה כמו שנה.
ושבכל אחת מהפעמים משכתי את עצמי החוצה מהתהום
תוך שאני מושך את ע

ספרות מופת!
אבל מה למלחמה ולמופת, מה לאיוולת ולאומנות?

מלחמה היא שיא הטמטום האנושי, כן כן, אם נחשוב על זה, כל מלחמה לאורך ההיסטוריה היא פשוט טמטום טהור –
אפשר להסביר את הסיבות, את האינטרסים ואת האין ברירה של צד אחד או אחר, אבל באמת באמת, אם הייתם צריכים להסביר את זה פשוט יותר, כמו נניח לילד סקרן או חייזר חקרן, הוא היה כנראה חושב שהינה מצאנו והגענו לגבול האיוולת.
כן אפילו יותר מטומטם מהוויכו

חששתי מהספר הזה. ספרי מלחמה, ובעיקר על וויטנאם, יכולים להיות מאכזבים: חלקם הוא דיווח יבש ולא מעניין על מלחמה מטומטמת, חלקם הוא שיר הלל לאמריקאים, כאילו הם לא התקפלו משם עם זנב בין הרגלים.
ובכלל, כשאני לוקח ליד ספר עבה (600 עמוד) על מלחמה, אני תמיד משווה אתו ל"ערומים והמתים" שמבחינתי הוא הספר הטוב ביותר שנכתב אי פעם על ידי אמריקאי, על מלחמה.
ויש מקום להשוואה - שני הספרים מספרים על חיל הנחתים, שני

ספר על פלוגת נחתים בויאטנאם. במלחמה שאינה מוכרת לנו, לצבא בעל אופי מיוחד ושונה מאיתנו ובדומה לנו,מביאים את עצמם, הבית וחלומותיהם וממזגים אותם במסגרת קשה כזאת.
הסיפור מובא תוך כדי מעקב ומבט של מלאס, מפקד מחלקה שנפגש בג'ונגל עם העלוקות, הלחות והגשם הבלתי מסתיימים, פצעים מוגלתיים ובוץ.
בתנאים אלו ישנים, אוכלים, ונלחמים.
על תשתית זאת מתווספת מטלת המנהיג. מלאס מזהה את המתחים הבין גזעיים, יחסי ותיק