מרגרט מקמילן מתארת בפני הקורא את התקופה המכונה(שלא בצדק) "העידן היפה"-LA BELLE EPOQUE.
היה זה זמן שבו ההשכלה והמחקר המדעי הגיעו לשיא של כל הזמנים,המהפכה התעשייתית דהרה במלוא הקיטור,תנועות השלום פרחו בכל אירופה. הפוזיטיביזם-אמונה ביכולת אנושית לשפר את החיים על פני כדור הארץ עבור האדם(בעיקר עבור האדם הלבן)על ידי יישום מדעי ופילוסופי שלטה בקרב הוגי דעות ואנשי הרוח. ואכן- המצאות מדעיות שינו את העולם לבלי היכר: חשמל, מים זורמים,שיפור ברפואה,עלייה מתמדת ביודעי קרוא וכתוב ועוד. הישגי הטכנולוגיה ופריחה בתחומי הספרות והפילוסופיה גרמו לרבים להאמין בעתיד ורוד עבור האנושות.
זו היה גם עידן של ניצול המוני על ידי תעשיינים גדולים,כשהאיגודים המקצועיים לא היו חזקים מספיק. חלק גדול מהאוכלוסייה היה עדיין כפרי ודתי. עוני ופיצוץ אוכלוסין היו מראות שכיחים בכל בירות אירופה. כך שהיופי של ה"עידן היפה" לא היה ממש זמין עבור כולם.
בראש מרבית המדינות העתידות להילחם עמדו עדיין קיסרים שהיו קרובי משפחה. עובדה זו- לא רק שלא היה ביכולתה למנוע את הפיצוץ, אלא שהיא זו שבמידה רבה שימשה כזרז להתפרצות המלחמה. קנאה, טינה ומירמור שררו בין בני הדודים המלכותיים.
בספר מתוארים היטב תופעות כמו הרבנשיזם הצרפתי, התחרות בין גרמניה לבריטניה על גודל הצי, יריבות של המעצמות בשליטה על קולוניות שמעבר לים,התפשטות השפעתה של רוסיה למדינות הסלאביות שבמרכז אירופה וגורמים רבים אחרים שגרמו למתיחות הולכת וגדלה. היבשת ישבה על חבית אבק שריפה.
עם זאת משברים רבים כבר פרצו בין הצדדים ובעזרת הדיפלומטיה נפתרו ללא שפיכות דמים. גם ביולי 1914 הרוב האמינו כי כך יהיה.
הקורא נחשף להשתלשלות ארועים מסחררת שלפני פרוץ הקרבות ששינו את אירופה והעולם לתמיד. דעות קדומות של שליטים, קונספציות של פוליטיקאים,מאמצים וטיעונים של מתנגדי המלחמה אל מול תומכיה הנלהבים. מקמילן משרטטת קוים לדמותם של מלכים ,ראשי ממשלות ומצביאים בולטים לאורך עשרות בשנים שלפני תחילת מעשי האיבה,ובמיוחד לאלה שהיו שם כשהכל התחיל.
אנו רואים כיצד התפרקו תנועות השלום החזקות שהתקיימו בכל מדינות אירופה ובחלקם אף נתנו יד לתחילת מעשי האיבה. דוגמה בולטת לכך היא רצח ז'אן ז'ורס-אחד האנשים הנפלאים בהיסטוריה-, שניסה עד הרגע האחרון למנוע את החורבן.
לאחר קריאת הספר השתכנעתי ביתר שאת כי מרבית האשמה לפרוץ המלחמה מוטלת על גרמניה. הרצון של מנהיגיה לתפוס מקום מרכזי בעולם מתוך מחשבה שהיא האומה המפוארת ביותר,תוך השגת יתרון צבאי והשתלטות על מושבות בשילוב עם אמונת ראשי הצבא שהעימות יהיה דומה לזה של 1870 -הניצחון המפואר על צרפת, הכריעו את הכף לטובת דחיפת היבשת אל עבר התופת. למרות שהכותבת דווקא מנסה בכל כוחה להטיל את האחריות למלחמה גם על יתר המעצמות בטיעון שגרמניה חשה מכותרת,הדבר אינו משכנע, לפחות אותי.
למעשה דחיפת אוסטריה על ידי גרמניה בכוח למלחמה עם סרביה הציתה את הלהבה.
המחברת מנסה למצוא קווי דמיון בין העולם בתחילת המאה ה-20 לזה שאנו חיים בו היום.
הספר מעורר מחשבה וכתוב באופן מאוד מקצועי. עם זאת לקורא שלא מורגל לספרי עיון מסוג זה יהיה קשה לקרוא אותו עד הסוף. בספר פרטים רבים ומרתקים אך הוא גם דורש ריכוז ועלול לייגע אדם שאינו "פריק" של היסטוריה והמלחמה הגדולה בפרט. לסיכום: מומלץ אך ממש לא לכולם.

















