תענוג צרוף ומעורר קנאה. כמה כשרון התאסף לתוך אדם אחד (צוויג). שטף של דימויים מעוררי התפעלות שלא מקהים את הקורא וממשיכים להעלות חיוך גם בסיום פסקה שמכילה עשרות מהם. סיפור קטן, מוגבל בזמן ובהתרחשויות שמקרין לכל רובד קיים של הקיום שלנו. וכל זאת דרך עינו החדה והמדוייקת של המחבר.
והנה פנינה אחת שבה המספר מתאר את תכסולו נוכח נסיון להזכר במשהו:
"אבל ככל שניסיתי להיאחז בזיכרון הזה, כך הוא נמלט חלקלק ומרושע יותר — כמו מדוזה המאירה באור קלוש בקרקעית העמוקה ביותר של התודעה, ובכל זאת אי אפשר לתפוס אותה, לאחוז בה. לשווא הצמדתי את מבטי לכל אחד מפריטי הריהוט"










![אנדיורנס [מהדורת 2013]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers96/967085.jpg)






