הדגדוג הזה לפני כל ספר חדש (ולוואי והיה לי יותר זמן ומקום לספרים חדשים). הידיעה שכל מפגש כזה, מתוכנן או אקראי, יכול להעשיר, להסיט או לרומם את היום (או החיים) שלך, המבוכה נוכח אותם אנשים שלא קוראים (ומתרברבים על זה), ותחושת חוסר האונים אחרי כל "שוד" בלתי נמנע כתוצאה ממעבר ליד חנות ספרים... נער הייתי וגם בגרתי. מוצא את עצמי היום קורא יותר ספרי עיון, הסטוריה, ביוגרפיות וחברה, ואפילו מצליח מדי פעם להדביק "עוברי אורח" בהתלהבות, שהרי המציאות עולה על כל דמיון, ולפעמים סיפור הסטורי אמיתי גורם לבדיה אופנתית להראות חיוורת ומשמימה (את "מברק צמרמן" של טוכמן כבר קראתם?). שואב הנאה מרגעים בהם אני זוכר ספר, או סופר, רק בזכות משפט, נקודת מבט או המשגה מעוררת התפעלות, ותתפלאו, לפעמים הן קיימות גם בספרים טכניים במהותם.