אבן אלכסנדר חלה והיה בתרדמת במשך שבוע. אחרי שהתעורר, תאר זיכרונות מהתרדמת: הוא הרגיש שישותו נמתחת על פני כל החלל והזמן ושלא היה הבדל בין עצמים במרחב ובין אירועים בזמן. הוא חווה את היקום כרקמה אחת. הוא ראה גיהינום, מלאכים, שדים ורוחות. את החוויה פירש כהוכחה לקיומו של אלוהים הנוצרי. לו היה בודהיסט, מן הסתם היה רואה חוויות גלגול השאובות מהמיתולוגיה הבודהיסטית וטוען שחווה נירוונה. אם היה קונפוציאני, היה טוען שראה את רוחות האבות. כל אדם מפרש את החוויה הנוירולוגית הזו במושגי הדת שנחל מהוריו ומתרבותו.
לאותו אדם יכולות להיות שתי אמונות שונות. חוקרים שנאלצו לנתק את הכפיס המחבר בין שני חצאי מוחו (קורפוס קלוסום) של מטופל, שאלו אותו אם הוא מאמין. מרכז הדיבור נמצא בחלק השמאלי של המוח, והמטופל אמר שהוא אתאיסט, אבל כשהתבקש לענות על השאלה בכתב או בחיבור אבני שבץ-נא, כתב שהוא מאמין באלוהים. "לשתי ההמיספרות של המוח יכולות להיות שתי אמונות שונות". לו היו שתי ההמיספרות במוחו של אלכסנדר מנותקות זו מזו, ייתכן שחלק אחד של מוחו היה צריך להסביר הרבה דברים לחלק האחר.
בקיצור, חנטריש דתי במסווה של מדע.

לפני חודש ימים נפרדתי מאחותי היפה והאהובה שהלכה מאתנו בחטף. הצער הוא כל כך גדול עבורי ולכל הסובבים אותה שכן היא אדם כל כך טוב ועדין ומלא. אוהבת קריאה, מוסיקה בעלי חיים וטבע. בקיצור אבדה עצומה ובלתי נתפסת. בזמן השבעה הגיעה שכנה והביאה לגיסי את הספר הזה על מנת לרכך ולו במעט את יגוננו ולהפיח בנו תקוה שהנשמה כלל לא מתה. ובכך אנחנו קרוביה, חבריה וגם קהילת סימניה (אחותי היתה סוג של תולעת ספרים והשאירה באתר מאות ביקורות) נקבל בברכה את הידיעה שנשמתם של המתים ממשיכה להתקיים.

אבן אלכסנדר שבעקבות דלקת חריפה במוחו נכנס לתרדמת ומוחו נמחק, אפשר לומר, ובאותה עת חווה את חווית "סף המוות" שבה לדבריו הגיע ל"עולם שמעבר" במסע קוסמי ביקום הנשגב והאין סופי. בעקבות נס רפואי הוא התעורר ביום השביעי על מנת לזכור הכל ולספר את חוויותיו.
עצם היותו רופא, חוקר ואיש מדע העצימה מאוד את התגלית עבורו, הוא, שהתייחס לסיפורים דומים בחשדנות ובזלזול, שכן הוא מתייחס לכל חוויה מההיבט המדעי. אלכסנדר גילה כי יש עולם נפלא ושמיימי אליו כולנו הולכים. הנשמות אינן מתות אלא עוברות למימד אחר ולמקום יותר גדול ויותר טוב מעולמנו הגשמי מלא בחמלה ובאהבה ללא תנאי שמועברת לא על ידי מילים אלא על ידי תחושות.

קראתי את הספר במהירות שיא אבל לצערי לא מצאתי את ההוכחה החד משמעית.
הסיפור שלו הוא אכן מופלא, בעיקר כשהוא מסופר בפיו של מומחה מוח. אבל ביחד עם זאת יש כל כך הרבה מונחים רפואיים שעבורי כקוראת הביאו עימם שיעמום וקושי. ניכרת בספר השפעה של הנצרות, הוא באמת מאמין שהוא נבחר על מנת להעביר את המסר של העולם שמעבר (סוג של משיח?) או למשל: שואל אלכסנדר, איך נתקרב אל ה "אני" הרוחני האמיתי שבתוכנו? ותשובתו.. בגילויי אהבה וחמלה.

אבל גם יש תובנות ראויות לציון שמאוד אהבתי, ריכוך האמת לחולה סופני או קביעתו שההתקדמות הטכנולוגית וההצלחות של הציביליזציה המערבית באות כאשר כולנו משלמים מחיר יקר במצרך החיוני ביותר עבורנו, קיום הרוח האנושית שלנו.

יש החושבים שמדובר במעין שרלטנות. אני לא חושבת כך ומאמינה לאבן אלכסנדר שאכן הוא חווה דברים ומאמין באמת ובתמים ב"עולם שמעבר" ואף דורש חקר של ההכרה, מדע ההכרה. ואם יש משהו אמיתי ואפילו שמץ זה בכל זאת נותן מעט נחמה.

למען האמת, היו לי ציפיות לספר מרתק ומעניין שכתב נוירוכירורג על חוויות עמוקות, רוחניות והתגלות שעבר כשחלה אנושות אחרי פגיעה מוחית מחיידק אלים במיוחד והגיע לבית החולים סובל מפרכוסים קשים ובסכנה ממשית.
במקום זאת הספר מרחיב על עברו כילד וגילאים מתקדמים יותר בצפון קרוליינה. נסיונו כצנחן מפורט מדי כולל סיטואציה מסוכנת שנקלע אליה. משפחתו וחבריו, היותו מאומץ והכל בהרחבה מוגזמת ומיותרת עם זכרונות על עברם ובמיוחד אביו כאיש צבא. מהיכן ודרך איזה כביש באה אחותו לבקרו בבית החולים. מינוחים רפואיים מקצועיים משמימים כולל בדיקות דם וחיידקי e-coli שלא מעניינים כהוא זה את הקורא הממוצע. הטיפולים, הרופאים, חזיונות בזמן ששכב במיטת בית החולים במצב מוות מוחי. תיאוריות ופרשנות על מה שהוא מכנה "העולם הפיזיקלי" וקצת על מכניקת הקוואנטים. גם חוויות סף המוות של אנשים כולל מטופליו מתוארות בצורה חסרת עניין.
שורה תחתונה-אין באמת עומק, בנאלי ומשעמם (אולי בתוספת תרגום גרוע).אם הייתי רוצה לקרוא בנושא הייתי מחפש מאמר מרתק. קראתי מהר כשעל חלק מהעמודים פסחתי כמעט לגמרי.

הספר “הוכה לגן עדן” מאת ד”ר אבן אלכסנדר, בהוצאת ידיעות ספרים מתיימר להוכיח כי קיום ל”אני” לאחר שהגוף מסיק לפעול.

ד”ר אבן חלה בדלקת קרום המוח באופן מאוד מפתיע, ומאוד חמור, ושקע בתרדמת למשך שבעה ימים, ואז התעורר בחזרה לחיים. על המסע שערך בזמן שבו בכדור הארץ נלחמו על חייו הוא מספר בספר הזה. לדבריו, הוא מרגיש צורך עז, שליחות ממש, להפיץ את המסר.

העובדה שהוא נוירוכירורג ידוע ומוערך, שעסק ברפואה ומחקר, כלומר – שקוע בעול המדע (העובדות, ההוכחות, המחקרים) מציבה אותו בעמדה אובייקטיבית, כביכול, ולא מוטה בהנחות מסטיות או רוחניות בנוגע לסיפור. הוא מעיד על עצמו שאינו דתי במיוחד, ולמרות ששמע ממטופליו בעבר סיפורים דומים מעולם לא חשב שיש בהם אמת, אלא רק הלוצינציות של המוח. הוא הרי מכיר מוח…

הספר כתוב כסיפור אוטוביוגרפי, ומתאר את החוויות שלו מרגע שהרגיש חלה, ועד לאישפוז, לעזיבת הגוף, לקורות אותו בספרות האחרות, ובחזרה לחיים בעולם הזה וכל תהליך השיקום. הוא פגש את אלוהים, או מקור האנרגיה או מקור החיים או איך שתעדיפו לקרוא לזה, הוא כינה אות “אום”. במפגש הזה הבין את מסר האהבה, שנשלח לכל הברואים. גם אתם, קוראי הנאמנים, אהובים על הבורא, בכל רגע נתון. הבין למה קיים רוע בעולם, וסגר לעצמו כמה פינות פרומת שהיו בביוגרפיה האישית שלו. לפי התיאור שלו – זו מתנה, והלוואי עלי. לפי התיאור של מה שעבר על משפחתו – שלא נדע מצרות. מוותרת מראש.

אני קראתי את הספר – מרותקת!

אבל אני, מראש, מאמינה בנצחיות הנשמה, בגלגול נשמות, וכל המושגים שהוא מזכיר בסיפורו. בספריה שלי מונחים ספרים כמו “מסע הנשמות” ו”שורשים ושיעורים בזמן”. אני לא נזקקתי להוכחה שהוא מנסה להפיץ בעולם.

קשה לי להאמין שהספקנים ישנו את דעתם אחרי קריאה בספר הזה. שהעובדה שהוא רופא ואיש מדע תעשה רושם על מי ש”לא מאמין בקשקוש הזה”. אשמח להיווכח שטעיתי.

טיול שנתי, וכבתור תולעת ספרים מושבעת שיודעת לשבת ליד החלון ולא להשתעשע עם כולם, הבאתי את הספר הזה איתי בידיעה שאני לא יכולה להביא איתי את המעבר.
אחרי הטיול(והריסת הספר טיפה)החלטתי לכתוב על הספר את הביקורת הראשונה שלי.
(אזהרת ספוילרים בהמשך)

הספר מדבר על חוויה שעברה על ד"ר אלכסנדר אבן, מי שכתב את הספר ומנתח מוח ורופא בעל שם, מקבל חיידק אל קולי שרק אחד מעשרה מיליון מקבל אותו ושוקע בתרדמת. במהלך הספר, הוא מספר על מה שעבר עליו, על משפחתו ועל קרוביו בזמן התרדמת וקצת אחרי.

אני אישית התאכזבתי מהספר.
הכתיבה טובה. המשפטים לא קצרים מידי, הכתיבה דיי זורמת הייתי צריכה לעזור הרבה פעמים כי קראתי מהר מידי את הספר ורציתי לשמור אותו להמשך הטיול. חבל שהפרקים קצרים מידי.
אז למה נתתי לספר שלוש נקודות? כי הסיפור בקושי מתמקד בחוויה שהוא עבר. הוא סיפר אך ורק את ההתחלה ואת הסיום. גם בפרקים שהיה כתוב עליהם, הוא קפץ למסקנות אשר, לפחות רובן, היו צריכות להיות בסוף.
אבל הדבר שהכי עצבן אותי הוא ההיסוס הרב כאשר כתב את הקטעים האלו. כל כמה שורות היה כתוב על הקושי הרב בכתיבת הדבר וכמה שהוא לא יכול לתאר באמת מה קרה שמה. זה קטע לי את רצף המחשבה והדמיון הרבה פעמים והרס את הספר עד לרמה של שלושה כוכבים.

סיכום: כשתקראו את הספר, אל תצפו לשמוע על העולם הבא כל כך הרבה(כמו שהשם של הספר אומר) אלא יותר על המסקנות של החוויה וההרגשה והמעשים של המשפחה והקרובים.

היה ניתן לתמצת את רשמיו במאמר. העניין האמיתי בסיפור הוא סיפורו האישי והרפואי ולא החוויה החוץ גופית שעבר.
ד"ר אלכסנדר משדר לאורך כל הספר "בבקשה, בבקשה, תאמינו לסיפור שלי!!" ומנסה להסיט את תשומת הלב ממה שקרה ב"מציאות" (מצבו הרפואי ומה שעבר על משפחתו בזמן ששהה בתרדמת) אל מה שהוא חווה בזמן התרדמת.
אפשר לקרוא את התקציר ולקבל מושג דיי טוב למה שמחכה לכם. ממליצה לא לקרוא את הספר, אלא לחפש ראיון איתו ביוטיוב. יעביר את הסיפור יותר טוב ויחסוך מכם שעות יקרות של קריאה.
כמו כן, התרגום טרחני ולא מעודכן. הייתי שמחה לתרגם בעצמי, אולי כך הספר היה מעניין קצת יותר.

אמין, אמיתי ומרתק בעיניי.
מאמינה בזה בכל ליבי. קראתי את ספריו של מייקל ניוטון "מסע הנשמות" ואחרים,
הסיפורים דומים, אנשים מתארים חוויות לא מהעולם הזה ויש דמיון רב בין התיאורים.
אותי זה מחזק ומנחם..

ד"ר אבן נוירוכירוג חלה בדלקת קרום המוח באופן מפתיע, מצבו היה חמור מאוד. לאחר שבעה ימים של מוות קליני , כאשר הרופאים לא נתנו לו סיכויים להבריא, ד"ר אבן מתעורר ולאחר התאוששות הוא מחליט לכתוב את ספרו.
האמנתי לסיפורו ולתיאוריו של ד"ר אבן. קראתי מספר ספרים על אנשים שחוו מוות קליני והתעוררו. לכולם היו אותם תיאורים כשהנשמה עוזבת את הגוף ועולה מעלה.
ציפיתי ליותר תיאורים כאשר נשמתו עלתה מעלה, ובכלל.

הפרקים הראשונים של הספר היו מעניינים וסוחפים, אולם סיפור חווית המוות הועבר על גבי דפים רבים שבהם המחבר חוזר על אותם הפרטים ולא מחדש. בעיני חווית המוות שלו לא הייתה אמינה ולא הרשימה אותי.
סיפור חייו מרגש אך החיים בעולם הבא כפי שהוא מתאר אותם אמנם נשמעים קסומים, אך קשה להאמין שמדובר בפגישה עם המוות. אני מאמינה שמדובר בחלום או בהזיה. לא השתכנעתי לצערי..